לדבר עם עורבים-פרק 5 חלק ב'

"איפה אני " שאלה בקול צרות והשתעלה.
" את נשחפת לפה, הציפורים מצאו אותך, הן קראו לי" אמר הגבר המסתורי ושלח יד לנקות את לחיה, אליזבת נרתעה ממגעו, הוא החזיר את ידו וחייך " למה את מפחדת כול כך ממגעי? מישהו פגע בך". היא השפילה עיניה " בעלי לא היה כזה עדין איתי" אמרה ומיד הבינה מה אמרה והתחרטה על כך "למה אני מספרת את זה לך!!, אני רוצה הביתה, כך אותי הביתה" הגבר צחק בקול רם. "את בטוחה שאת רוצה הביתה כול כך מהר?! תישארי קצת איתי, בכול זאת כבר לקרת ערב,קר מידי כדי ללכת עד לבית שלך וכול בגדיך שחוטים, בואי נדליק מדורה נייבש את שמלתך ובבוקר אקח אותך חזרה לביתך.
הוא צודק באמת התחיל להחשיך, היא הסמיכה "אז תדליק מדורה, ואני אפשוט את שמלתי אבל תבטיח לא להציץ" .
הוא ציחקק "אני מבטיח אמר וקם להביא עצים למדורה.
כשקם שמה לב שהיא במרחב רב מהמזח היא בעיירה שנמצת במרחק יום הליכה מביתה.
היא החלה לפשוט שימלתה ונשארה רק עם בגדי התחתונים שלה, גופיה לבנה ומכנס ארוך לבן.
היא החלה לרעוד היה לה קר, כאילו קורא מחשבותיה זרק לה הגבר מעל כתפו את מעילו.
"אבל אהיה לך קר…" החלה לומר אך הוא קטעה את משפטה.
"אל תדאגי לי, אף פעם לא אהיה לי קר, הלב שלי עשוי מקרח"
היא לא הבינה למה התכוון אז, ואולי לא מבינה זאת אף היום.
"ואיך קוראים לך אם מותר לי לשאול ",אמרה.
"טראיילו" אמר והצליח להדליק אש
"איזה שם בלטי רגיל" מלמלה לעצמה.
"אני יכול להסתובב" שאל בקול מתגרה.
אליזבת כיפתרה את כפתורי המעיל.
"כן אתה יכול"
הוא הסתובב וחייך אליה "את כול כך יפה, אני לא מבין איך בעלך לא מתנהג אלייך כאל אוצר" .
אליזבת הסמיכה והשפילה מבטה " יש לו אוצרות אחרים,הוא מביא אותם ממעבר לאופק ומוכר אותם במחיר מופקר"
"איך הוא לא מבין שהאוצר הכי גדול יושן במיתתו, אם היית שלי הייתי נוגע בך כמו שנוגעים בקריסטל שביר בעדינות מאופקת, אם היית שלי הייתי נותן לך את השמש ומקשת איתה את צווארך, אם היית שלי הייתי נושק לשפתיך בתפיחות קלות ונישנות כדי להנות מרכותן ומטעמן המתוק" אמר ואז הוסיף "כמה חבל שאת לא שלי" אמר והוסיף עצים לאש.
אליזבת הייתה המומה, היא לא חשבה שגבר יכול לדבר כאלו דיבורים רכים, והאמת הייתה שהיא רצתה להיות שלו לנצח.
כאילו קורא את מחשבותיה הוא חייך לעברה, היא הפנתה את מבטה במהירות מסמיכה.
טראיילו החל לשיר. היא לא הכירה את השפה שבא הוא שר, אבל קולו היה כול כך יפה שהיא הרגישה כאילו היא מבינה את כול פרושן של המילים, לא היה בא ספק, היה זה שיר אהבה.
כשסיים טראיילו את השיר נעמדה אליזבת והורידה את מעילה, טראיילו חייך." את בטוחה, זכרי את נשואה" אמר והתקרב אליה.
"הלילה אני נשואה לים והוא נתן אותי לך " אמרה , אליזבת כול כך השתוקקה למגע עדין, היא רצתה להרגיש נאהבת לפחות לילה אחד.
הוא חיבק אותה, וגופו היה חם, הוא לחש לאוזנה מילים בשפה שהיא לא הבינה, אבל צלילן מצה חן בעיניה.
הוא ליטף את עורה בעדינות ובאיפוק והיא החלה לבכות.
"למה את בוכה ?" שאל
"אני מאושרת" אמרה ונשקה לשפתיו.
כשקמה בבוקר קרני השמש היו זוהרים מתמיד, אותם קרניים שראתה כשהייתה נערה תמימה.
אירועי ליל אמש ניראו לה כחלום נשכח,הוא נתן לה להרגיש כמו אוצר. לרגע ניבלה כי היה זה באמת חלום וקפצה לחפשו, היא מצא אותו יושב ליד הים ומביט בגלים.
היא קמה אליו וחיבקה אותו "בוקר טוב" אמרה. הוא לא ענה.
"הכול בסדר" שאלה
"אני מצטער" אמר לה
"על מה, לא עשית שום דבר רע" אמרה לו וחייך
"אני מצטער כי עשיתי את כול הדברים הרעים"
הוא שתק, היא לא הבינה אותו ,היא התיישבה לידו.
"מה עשית" אמרה
"את מבינה…אני…אני כישפתי אותך"
היא לא האמינה למשמע אוזניה.
"אני מצטער פשוט…הרבה זמן לא הייתה לי בחורה ואני קוללתי בחיי נצח בודדים, צפיתי בכול אהבות חיי מתות לנגד עניי…את מבינה…אני שד והאמת שלא הייתי מספר לך את כול זה אילו לא…"
"דיי ,תפסיק" אמרה אליזבת ודמעות מטביעות את פניה " בבקשה חזור בך,אל תגיד לי שהגבר היחיד אי פעם שהיה כה מקסים אלי ועדין איתי הוא שקרן…ו..ו…"
"שד" השלים אותה
אליזבת קפצה במקומה ,'שד' המילה הדהדה לה בראש 'שד'
"אני מצטער" אמר , "אבל יש עוד משהוא שאת צריכה לדעת" הוא הרים את ידו והניח אותה על ביתנה.
"את בהריון, ולא סתם הריון, את בהריון שדים"
היא השפילה מבט לביתנה,היא בהריון שדים…מה זה אומר בכלל?!
"זה אומר שההריון הולך להיות מהיר וכואב במיוחד, לא תוכלי ליפגוע בתינוקת או לעשות הפלה ,אבל ההריון הסתיים מהר" היא הסתכלה אליו בעיניים פעורות "אבל איך ידעת…" אמרה
"אני קורא מחשבות, את יודעת ,כוחות שדים וכול זה "
אליזבת הרגישה כאילו עולמה נחרב, נשימתה החלה להיות כבדה יותר ויותר, גופה רעד וליפני שהיא הבינה מה קורה היא התעלפה.