לדבר אם עורבים-פרק 3

בשעת צוהוריים רוח העורב נחתה על הצוק ליד הנהר, שיטחם של העורבים.
כול העורבים ירדו מהעצים והשעינו את מקוריהם לאדמה כשהם פורסים את כנפיהם לצדדים ,כך הם תמיד קיבלו את האלים,רוחות היער.
"*ילדי ,איכן המלך הזקן שלכם ?*" אמר הרוח
"אלי, אלך לקרוא לו ,הוא וכמה עורבים אחרים אוכל איזה אייל שמצאנו בדרך חזרה מסיור של הבוקר ,הם מנסים לפרק אותו לחתיכות כדי להביא בשר גם לעורבות"
"*הנך לו להיות, אני אחכה כאן אתכם, הרבה זמן לא יצא לי לשבת אם ילדי*" רוח העורב חייך אליהם והעורבים קרקרו באושר.
"איזה כבוד אלי ,איזה כבוד"אמר אחד העורבים
"*ולך עורב ,איך קוראים*" שאל רוח העורב את העורב שדיבר אליו.
"ניקולס ,אלי" ענה העורב
"*אאא אני זוכר אותך, אתה הקרבתה לי ארנבת שמנמנה תמורת ברכה לשנה פוריה בביצים חדשות*" אמר רוח העורב
"זה נכון אלי ,ואני מודה לך ,לעורבתי יש 3 ביצים חדשות ועד החורף הם אמורים לבקוע"
"*אלו חדשות מצוינות*" אמרה הרוח וחייכה אליו "*בימיוחד אחרי הטרגדיה שלך בעבר,מזל שהביצים החדשות נולדו ליפני החורף, בטח היה לך קשה לאבד שלושה ביצים לעוד חורף כמו שקרה לך כבר בעבר ,חבל היו אלה שתי ביצים יפות ,אלו שמתו… ,לפחות עורבון אחד צעיר כבר יש לך נכון? זה ששרד את אותו חורף אכזר, איך קראו לו לעורב הצעיר שלך…זינו..לטו…*" רוח העורב התחילה להתבלבל בניסיון להיזכר.
"זולטה אלי ,והוא גדל להיות עורב צעיר ומרשים" מיהר העורב להוסיף
"*הא נכון זולטה,זה נכון,הבא לכאן את העורבון ואתן לו ברכה לכנפיים חזקות נגד רוחות החורף*"
"כן אלי" ענה העורב בהתרגשות ועף משם כממהר.
'*אני צריך לבוא לבקר אותם יותר ,ניראה שהזנכתי את ילדי, והם כול כך מתרגשים מבואי , באותו חורף אכזר איבדנו הרבה ביצים ,זה היה חודש לאחר הכיבוש של עורבי הצפון על עורבי צפון מערב השמנים האלו ,זה היה טרגדיה לכול השבט ומספרם ירד במאות,השנה אדאג לך שהיה להם הרבה ביצים אתן להם את בירכתי*'
העורב ניקולס חזר אם ילדו זולטה , רוח העורב בחנה את העורבון
"*בהחלט עורבון מרשים*" אמר בפליאה
רוח העורב הסתכלה לשמיים וחיפשה אחר ציפור דרור שמנמנה ,והינה עלתה בדיוק לשמיים ציפור דרור אחד חסר מזל.
רוח העורב פרשה את כנפיה המרשימות שהפילו צל על כול הצוק ואפילו אחרי הנהר, העורבים הסתכלו בפילאה על נוצותיו המרשימות של אלם. השמש הסתננה לתוך נוצתיו וגרמה להן להחליף גווני שחור מדהימים ,והכוכבים נצנצו על חזהו פרושים וחזקים.
היה זה מראה עוצר נשימה.
הרוח נשקה כנפיים בתנופה וטסה במהירות לא נתפסת ,לדרור המסכן לא היה סיכוי.
כשחזר לקרקע הניח את גופת הדרור הקטן על הקרקע.
"*התקרב לכאן זולטה, עורבנון צעיר *" אמר הרוח
זולטה התקרב אליו מנפח חזהו.
"*תאוכל את הדרודר הזה זולטה וכנפייך היו לכנפיים הכי חזקות ויפות בכול הצפון*"
העורב הצעיר קרע את בשר הדרור וחליק אותו לתוך גרונו עד החתיכה האחרונה.
ולכשסיים אמר " תודה אלי ,הייתה טוב איתי ,תמיד אזכור שלרוח העורבים יש כבוד ורחמנות וטוב לב"
רוח העורבים פרץ בצחוק "*רק אל תגיד את זה לרוחות האחרות,זה אלול להרוס לי את המוניטין, אביך הוא גיבור ,תשמור אליו לאט זקנה טוב נערי?*"
"כן אלי, מה שתגיד"אמר זולטה והשתחווה .