לב של כאוס
"בהצלחה ילד" היו המילים האחרונות ששמעתי מקריוס למשך כמה שנים. "אל תעזוב אותי" אמרתי בשקט אל האוויר הקר כשניסיתי לרוץ אחריו ללא הצלחה, כבר לא יכולתי לראות אותו. הייתי רק ילד קטן בן 9 חסר ידע לגבי העולם, ובלי שום אמון באותו העולם שחייתי בו. עד שסוף סוף מישהו עזר לי ותמך בי ולימד אותי, הוא נטש אותי לגמרי לבד עם אישה זרה שבאה לפעמים לבקר בביקתה הריקה והשקטה שבה חייתי. זה היה יותר טוב מאיפה שהייתי לפני שקריוס מצא אותי אבל הייתי באותו מצב של *לבד*. עם הפחד שלי מהעולם שבחוץ, נשארתי במשך שנים באותה הביקתה הרחוקה מהעיירה ומהכפרים, ביער שקט חסר אנשים. כשסוף סוף יצאתי, הייתה לי מטרה, ועד היום אני לא אוותר עליה.
ישבתי ליד השולחן עם כל הספרים, קריוס קרא בדיוק ספר שהשם שלו היה מסובך מידי בשבילי להבין. שתקתי והבטתי בספר מסוקרן, וחזרתי להסתכל על הספר שקראתי בעצמי. "סקרן?" שמעתי את קולו של קריוס והרמתי את מבטי מהספר, וראיתי את החיוך הקטן שהיה על פניו. "סקרנות זה לא דבר רע, אתה יכול לשאול אותי כל מה שאתה רוצה" הוא אמר וגיחך כשראה את המבט החסר ביטחון שהיה לי. אחריי דקה של שקט, הרמתי שוב את מבטי אליו, "למה לא התעלמת ממני כשכולם מהכפר התעלמו?" שאלתי, לא יכולתי לא לשאול.
כשישבתי בקצה של הכפר ליד העצים שהיו תחילת היער, כל אנשי הכפר הסתכלו עליי בגועל והתרחקו ממני, אף אחד לא העז להתקרב, ועם הזמן הם התעלמו ממני. אבל קריוס ברגע שראה אותי לא הסיט את עיניו, ולא התעלם ממני. חיוכו הכמעט זדוני שכמעט תמיד ראיתי בכל שאלה ששאלתי הופיע, וחיכיתי בסבלנות לתשובה. "לא כמו אנשי הכפר, כשאני ראיתי אותך בפעם הראשונה ידעתי שאתה שונה, ראיתי מה אתה" קריוס ענה בתשובה לא ברורה. "מה זה אומר?" שאלתי, הסקרנות בתוכי גדלה יותר ויותר.
חיוכו לא השתנה, והוא סגר את ספרו. "אתה לא…בן אדם" קריוס אמר בפשטות והמשיך לדבר למרות מבטי המבולבל. "יש לך לב של בן אדם, אבל אתה לא היית אמור להיות בכלל בן אדם" הרגשתי רק מבולבל יותר ויותר, "אם אני לא אמור להיות בן אדם אז מה אני אמור להיות?" היה לי ידע על יצורים קסומים, אבל תמיד שמעתי וחשבתי שאלה רק אשליות או סיפורי אגדות. קריוס שתק למשך כמה דקות למרות חוסר הסבלנות הברור שלי. "אולי אם תמצא את הלב האמיתי שלך תדע" הוא אמר וצחק, ופתח את הספר שלו שוב.
"..הלב האמיתי שלי?" שאלתי, הרגשתי מוזר ושונה ולא ידעתי אם קריוס עובד עליי או לא. "הלב שנמצא בגוף שלך לא שייך לך, והלב שנולדת איתו נמצא כרגע בגוף של בן אדם כלשהו" קריוס נראה פתאום חסר עניין והמשיך מאיפה שהוא עצר את הספר שקרא. "בן אדם..כלשהו?" כבר הייתי חסר סבלנות אבל כל פרט בלבל אותי יותר ויותר. "כן כנראה בתוך הבן אדם שהלב שלו נמצא בתוכך" קריוס אמר בשעמום, נראה כי הנושא כבר לא עניין אותו. שתקתי, היה לי מסובך מידי להבין את העניין הזה, אז החלטתי להתעלם מהעניין ולהמשיך לקרוא.
לא רציתי להתעסק עם העניין הזה, וגם לא הבנתי את העניין מספיק טוב, הייתי רק בן 9 ונהניתי מאיך שהחיים שלי היו עד עכשיו, ועדיין חשבתי על הלב שהיה בתוכי כשלי.
שנים אחריי זה חשבתי אחרת, מטרתי הייתה כבר בטוחה וידעתי מה תכננתי לעשות כדי להשיג אותה.
תגובות (0)