לב פועם
הוא הלך בסמטה. העדיף סמטאות שאפשר ללכת בהם במהירות על פני הרחובות הרחבים והסואנים. שוב ושוב חזרו באוזניו על האזהרות הרגילות. שעה מאוחרת. אנשים מפוקפקים שרק מחכים לטרף קל. השכונה גם ככה קשה, קל מדי להעלים עין.
הקור המקפיא חדר לגופו בכוח. ידיו רעדו כמעט בלי שליטה כשהידק את הקפוצון עוד יותר לראשו. אבל לא אכפת לו. ההתרגשות יצרה אצלו עוד ועוד גלים חמים ונעימים בבטן. הדופק הואץ ברמה נעימה, לא מוגזמת. וצעדיו קלים, קשה להאמין שהוא הולך בסמטה משובשת וחשוכה בשעה כזו ומתחמק בכוונה מאורות העיר המפתים.
ללילה הזה הוא חיכה כבר שלוש שנים. שלוש שנים של עבודה מתישה, בלי להבדיל בכלל בין יום ללילה. הוא השקיע כל דקה מזמנו, וזה בכלל בלי להתייחס לסכומי הכסף המהממים שהפרויקט הזה דרש. או לדרכים בהם הוא השיג את הסכומים האלה. אם הממשלות, הארגונים והתאגידים הרלוונטיים היו יודעים מה קורה בדירה הצנועה סביר שהוא היה מושלך לתא בידוד חשוך ומסריח או לאשפוז בכפייה. לכן הוא עבד בסתר ובדממה במרתף שהכין במיוחד. ולמרות כל זה הוא תמיד פחד, תמיד הסתכל מעבר לכתף לראות את הבלתי נראה שאולי מחכה לו.
אבל היה רק דבר אחד חשוב לו כרגע. להחזיר את הישן לקדמותו.
הוא המשיך לצעוד לבדו בקור ובחושך, ואפילו העז מדי פעם לעצום עיניים. הוא הרי מכיר את הסמטה הזאת ואת אחיה ואחיותיה מסביב כמו את כף ידו.
"עצור!", צעק לעברו קול גס וצרוד. הוא פקח את עיניו וראה גבר גבוה ושרירי עומד מולו. אישוניו היו רחבים וריח חריף של אלכוהול נדף מפיו. תרין לקח נשימה עמוקה ושלח את ידו עטופת הכפפה לתוך הכיס. המגע של הבד העבה באגרופן המתכת העניק לו זריקת ביטחון.
אבל אז הוא הרים את המבט אל הבחור שעמד מולו. הלב של תרין כמעט צנח לו לתחתונים. תג המשטרה הכחול עם העין הפקוחה נעץ בו מבט מכתפו השרירית של השוטר.
תגובות (1)
חלק שני:
לרגע הוא שקל איכשהו להדוף את האיש ולברוח. הרי רק הוא מכיר את הסמטה הזו כל כך טוב. בחושך הכבד הזה ובקור המקפיא הזה אף אחד לא ימצא אותו. אבל מקס ראה כמה חזק השוטר הזה. איך הוא חוסם לו את הנתיב. וידוע הרי שעם שוטר חזק כמו שור וגם שיכור כלוט לא מתעסקים. והוא מצידו כנראה, קרא את המחשבות של מקס.
"חושב שתוכל להתחמק ככה בקלות?", התריס השוטר וחייך חיוך זחוח במיוחד.
"אתה משגע אותנו כבר כמה חודשים! הצלחת איכשהו לצאת מהמלכודות שטמנו לך, ואתה אפילו לא מחובר לאינטרנט כדי שהמומחים בסייבר יוכלו ליירט אותך. אבל עכשיו אתה בא איתי!". השוטר עשה תנועה כדי לתפוס את הכתף השנייה של מקס ולהרוס לו כל תוכנית מילוט. אבל הוא כבר הספיק לחשוב על דרך מילוט שלא תצריך את האגרופן.
"וואו, אדוני השוטר. אתם אולי טובים, אבל אתה תצטרך להתאמץ קצת כדי באמת לתפוס אותי", הוא אמר תוך כדי שלקח כמה צעדים אחורה בסמטה.
"די לדבר שטויות!", השיב השוטר. הוא שלף מהחגורה את האזיקים המבהיקים שלו ופילס דרך בשלג הכבד לכיוון הקורבן שלו.
בדיוק על זה מקס סמך. השוטר שם רגל אחת במקום הלא נכון ואיבד לגמרי את שיווי המשקל שלו. תוך כדי כך מקס גלש אל השלג בכוונה תחילה ובעט ברגלו השנייה של השוטר בכל הכוח. הוא התרסק לתוך רצפת הסמטה, והאזיקים שלו עפו מהיד ופגעו בקיר הנגדי הסמטה.
מקס קם בזריזות, ורץ עם מגפיו שהיו מצוידות במסמרים זעירים וברח כל עוד הוא יכול.
הוא עבר כמה מאות מטרים וחשב להניח את הראש על קיר הסמטה.
הקליע פספס אותו אולי בסנטימטר.