לב זהב-פרק 2(שייכת)

יום שני שבוע 1
——————-
יומני היקר!
היה לי יום קשה היום,יודע מה כל הכיתה ידעה את שמי,ואני ביכלל לא הצגתי את עצמי
ואני זוכרת שאתמול כולם איימו עליי כיאילו אני עשיתי משהוא רע.
אז אני אספר מה קרה היום בהפסקה אז..אני בהפסקה ישבתי לי בספסל
ופיתאום קיבלתי מכה מהכדור,ולשנייה אני נפלתי ופתאום מולי איזה שהוא ילד.
צצה בינונו ניצוץ,אנחנו היסתכלנו אחד אל השנייה..
"סליחה אם אני פגעתי בכם,אתן בסדר?"והושיט לי יד.
"כן כן,הכל בסדר".
"אז.. סליחה שוב,ואיך קוראים לך?"
"לי קוראים אנגלה,ולך?" (והוא חייך אליי שזה שם יפה)
לי קוראים פיטר,אז ניפגש אחר כמה זמן?"
"כן אפשר"
"אז ביי"והוא ניפף לי יד..ואני בחזרה לו..
אז פיתאום לא יודעת למה היה לי יותר אומץ לדבר אם הילדים מכיתה שלי.
אז אני פגשתי ילדה האחת בכיתה שבוכה,אז אני רצתי אלייה.
"ילדה,למה את בוכה מישהוא העליב אותך?או פגע בך?"
"כן,הבנות מהכיתות הגבוהות יותר מימני,צחקו עליי שאני סתם ילדה שאני לא
יכולה אפילו לדבר אם מישהוא!,והם קראו לי בשמות!.
"אהה הבנתי מה קרה לך"
אז לפתע הבנות האלו שוב רצתו להפחיד את הילדה..
אני צעקתי אליהם:"ואתן למה ביכלל מציקות לילדה שאפילו קטנה מימכם אהה?"
"או אולי את גם גמדה כמוה?
"טוב אם לא הבנתם את זה שאתם גם הייתם בגיל שלה,ואותכן ביכלל
הציקו,הרביצו או אפילו קיללו,מה היא עשתה לכם?,היא לא יכולה להגן על עצמה לבד.."
……………….
"יופי אין לכם מה להגיד נכון,אני רואה שאתן מבדילות את האופי של הילדה הזאת
לא במה שהיא עצמה..אז תבקשו מימנה סליחה ואל תעשו את זה לא לה ולא לאחרים"
הבנות ניגשו לילדה שניפגע,וביקשו מימנה סליחה,והבנות הלכו..
הילדה חייכה אלי וצעקה לי "תודה לך"
היא רצה מיחוץ לכיתה,ואני שאלתי אותה "איך קוראים לך?"
"יולי!
——————-
ההמשך יבואו