לבד ביחד
11.2.2007
בפעם הראשונה שזה קרה זה היה שנורה הייתה בת ארבע . זה היה בחצות בליל סופת רעמים היא הייתה בבית עם סבתא , ההורים שלה היו בבית חולים עם אחיה הקטן בן השנה .באותו לילה היא לא הצליחה להירדם לא משנה כמה היא ניסתה והיא כל כך פחדה שלא יכלה אפילו לצאת מהמיטה כדי ללכת לסבתא ,היא בחיים לא פחדה כמו שהייתה עכשיו ועם כל דקה שעוברת היא הרגישה מתוסכלת יותר ויותר על זה שהיא מפחדת היא תמיד התגאתה בזה שהיא ילדה גדולה שיכולה להסתדר לבד. מאז שהיא זוכרת את עצמה היא הייתה לבד ההורים שלה היו עסוקים בעבודה ולא היו הרבה בבית ורק סבתא הייתה איתה , ועכשיו אפילו לסבתא היא לא יכולה להגיע והכל בגלל פחד מטופש.
פתאום היא התחילה לשמוע קולות חריקה שמגיעים מכיוון החלון , היא קמה בשקט מהמיטה והתחילה להתקדם לכיוון הקולות היא התקדמה בשקט ככל יכולתה ,כשהיא הגיעה לחלון היא הציצה דרך החלון אל הגינה ולא ראתה שום דבר חשוד . היא סגרה את החלון ושהרימה את מבטה ראתה את הדבר הכי מזוויעה בחיים שלה .
שהיא הסתובבה לאט היא ראתה את הפנים שלו שהיו אפורים נחשיים וכשאור הירח פגע בהם הם הבריקו , עיניו היו אדומים ללא עישונים עם חיוך מצמרר שנמרח על פניו שחספו שיניים לבנות וחדות .
הלב שלה פעם במהירות רבה והגוף שלה היה קפוא מרוב פחד והלם והיא לא יכלה להזיז שריר , הקול שלה היה תקוע בגרונה והיא שלה יכלה להשמיע צליל והיצור המשיך להתקדם לעברה היא לא יכלה לעשות כלום מלבד ללכת אחורה בכל צעד שהיצוד התקדם אליה עד שלא היה לה לאן להתקדם והייתה צמודה לקיר .היצור היה עכשיו ממש מולה הוא הושיט את ידו האפורה היא עצמה את עינייה והכינה את עצמה לכאב שיבו ,אבל למרבה הפתעתה היא הרגישה ליטוף על הלחי היא פקחה את ענייה וראתה את היצור מולה מחייך עליה בנחמה ומשום מה היא התחילה להרגיש שבפחד עוזב את ליבה ואיתו היצור מתחיל להתפוגג עד שנעלם .
תגובות (1)
ראשית, 'קרח', ברוך הבא לאתר.
אתה מוזמן להגיב על סיפוריהם של אחרים, וכך נכיר אותך יותר. כתוצאה מכך, תזכה ליותר צפיות, ואולי אף תגובות. מומלץ.
שנית, פיסוק.
המשפטים ארוכים מאוד, ומורכבים מאוד. להנגשת הסיפור לקורא, כדאי לפרק אותם למשפטים תמציתיים.
בעברית תקנית, לכל משפט יש רק נושא אחד.
נסה לקרוא בקול את מה שכתבת. בכל מקום שבו נדרשת הפסקה בשטף הקריאה, בין אם לנשימה ובין אם הפסקה מתודית – יש להוסיף סימן פיסוק.
את סימן הפיסוק יש להצמיד ימינה, אל המילה שקדמה לו, ולהוסיף רווח משמאל לסימן הפיסוק.
שלישית, עברית.
שי"ן השימוש, משמשת לתיאור של 'מי' או של 'מה'. לתיאור זמן, כלומר 'מתי' קרה מה שמתאר המשפט – יש להוסיף כ"ף לפני השי"ן, 'כש_', שזהו קיצור של 'כאשר', 'בזמן ש_'.
"[לפתע, שמעה] קולות חריקה" – 'פתאום' מייתרת את 'התחילה'. 'לשמוע' היא שם פועל, בעוד 'שמעה' היא פועל.
"כשהגיעה אל החלון, (היא) הציצה (דרך החלון) אל הגינה" – את מה שבסוגריים העגולים- להשמיט. 'הגיעה' כוללת את 'היא'. אזכור החלון פעם שניה באותו המשפט – מיותר.
"הדבר הכי מזוויע(ה)" – 'דבר' בלשון זכר, 'מזוויעה' היא נקבה.
לאן שייכת 'לאט'? האם נורה הסתובבה באיטיות? או שמא אט אט נגלו פניו של היצור?
'פניו' וכן 'עיניו' בלשון נקבה – 'נחשיות' 'אדומות' 'הן' וכיוצ"ב.
'אישונים' – באל"ף.
"עם חיוך שחשף" – בשי"ן, ובלשון יחיד.
"הקול שלה היה תקוע בגרונה והיא שלה יכלה להשמיע צליל" – המשפט לא מובן. קול לא נתקע בגרון, אולי 'קולה נאלם'. מה פשר 'היא שלה'? אולי 'לא הצליחה להשמיע צליל'?
שוב, נסה לקרוא בקול. האם לך המשפט מובן?
"עד שלא היה לה לאן (להתקדם)[לסגת]" – היא הלכה לאחור! זו נסיגה.
"לכאב שיבו[א]" – סתם פספוס מעצבן. כדאי לקרוא שוב, טרם פרסום הסיפור.
"עיניה" – לא 'ענייה'.
"מחייך אליה בנהמה" – 'עליה' מטריד מדי, 'נחמה' לא מתאימה למשפט.
"להרגיש ש[ה]פחד עוזב" – טעות הקלדה מן הסתם.
"היצור [התפוגג](מתחיל להתפוגג)" – בלשון עבר. לשון ההווה במשפט הקודם התייחס להרגשה, שבעצמה נכתבה בלשון עבר.
רביעית, תוכן.
לצורך מה רלוונטי התאריך? האם מתוכנן פרק המשך בתאריך אחר?
בגיל ארבע, הפחד כלל לא מטופש. בגיל הזה מפחדים מחושך, מפחדרון, מאבוללה, מרעמים…
התגובה הטבעית של ילדה בת ארבע למראה 'וולדמורט' היא לצרוח. האלם שייך דווקא לגיל ההתבגרות.
סיפור פנטזיה כולל אלמנטים על-טבעיים. דמיון של ילד הוא טבעי לחלוטין. העובדה שנורה הצליחה 'להעלים' את המפלצת, מעמידה את בחירתך בסוגת 'פנטזיה' בספק. לדעתי, ניתן לסווג את סיפור זה כ-'סיפורי ילדים'. ככזה, הוא אפילו מוצלח מאוד.
הזכרת שזו היתה הפעם הראשונה. האם יהיו עוד? האם זו רק אקספוזיציה למפלצות נוספות ש'יועלמו' ע"י נורה?
חמישית,
אין ולא היתה לי כוונה להפחיד, אלא לעזור לך להשתפר בכתיבתך.
המשך לכתוב. בהצלחה.
שישית,
אני לא גזען, אני שונא את כולם.