לא הרבה יודעים – פרק 7

אז ככה- לא העליתי פרק מזמן ואני מצטערת. הפרק קצר אך יש דברים חדשים הקורים בו- תהנו 3>

"הגענו" הכריז מיון והצביע לכיוון שדה גדול, לעומת האדמה החומה והיבשה עליהם התהלכו עד כה, השדה היה ירוק עם צמחייה שהגיעה עד לצלעותיהם. "וואו, זה יפיפה" אמרה קרוליין וחייכה חיוך רחב. וי התקדם לעברה במהירות. "כן,ממש יפה" הוא הכריז ופרש את ידיו לצדדים. "מה את חושבת, יפה אה?" פנה ניאו אל ליב בעודו מביט סביב. "ראיתי יפים מהם" היא אמרה בבוז. ניאו קטף גבעול חיטה והניח מעל אוזנה. "בשבילך" הוא חייך. היא חייכה באילוץ רב. "תודה" מלמלה ונשקה לו בלחיו. ניאו חייך חיוך מרוצה.
***
"מה זאת אומרת לברוח?" שאלה אנדי בבהלה. "אני עומד לברוח, היום!" סקאיי זרקה לתוך תיק בד שחור בגדים בצבעי שחור ואפור, צבעים שאהבה במיוחד. "למה? לאן?" אנדי נעמדה על רגליה ואחזה ביד חברתה. "תירגעי" היא לחשה לה אך סקאיי התנתקה מאחיזתה. "תראי, מצאתי את זה במגירה בחדר של הוריי" סקאיי ניגשה לארונה וטיפסה עליו, היא הורידה מגגו דף עליו כתובות מילים בדיו שנמרח. "מה זה?" שאלה אנדי והתיישבה על הרצפה הקרה. "שימי לב" סקאיי התיישבה לידה. "תעודת לידה וזהות, משפחת לנון ארל" החלה סקאיי לקרוא את אשר כתוב על הדף. "אם- אמולה לנון ארל אב- טיים לנון ארל בת- סקאיי לנון ארל" אנדי הביטה בסקאיי "מה הבעיה?" סקאיי הצביע על סוף הדף. "כתוב פה בן- והשם שלו מחוק". שתיהן נעמדו. "יש לך אח?" שאלה אנדי בתמיהה. "אני לא בטוחה, אבל אם כן אני עומדת למצוא אותו" סקאיי המשיכה לארוז והכניסה כמה בגדים שרק יכלה. "קחי את זה" אמרה אנדי ותלשה את התליון הכסוף שנתלה על צווארה. "התליון?" שאלה סקאיי "הוא יגן אלייך תמיד, בהצלחה סקאיי" השתיים התחבקו, דמעה ירדה במורד לחיה של סקאיי. "אתגעגע" לחשה לחברתה וחיזקה את חיבוקם.
***
"קדימה, קדימה!" צעק מיון לנערים שבנו את האוהלים במהירות. "אולי תעזור?" שאל ג'יימס במרירות. "פחות לדבר, יותר לעבוד" הוא התעלם מדבריו של ג'יימס. שריידר התקדם לעבר האוהלים עם קורות עץ גדולות. "מה זה?" שאל וי בעודו בוחן את הקורות. "זה לאוהלים שיהיו חזקים יותר" ניאו צחק "כבר בנינו אותם" שריידר לחץ עם ידו על כפתור בשריון התכת שלו ופטיש גדול נגלה הוא החל להפיל את האוהלים במכות אחדות. "מה אתה עושה?" נזף ג'יימס. "מפונקים, מה חשבתם, שכל אחד יתרווח באוהל משלו? ממש… כולם באוהל אחד, לא מבזבזים בדים". "מה?!" ליב נתקפה זעם כאשר שמעה את דבריו. "מה קרה, הנסיכה לא יכולה בלי אוהל משלה?" לגלגה קרוליין. "לא, דאגתי לך, הפנים שלך יותר מדי גדולות בכדי להצטופף עם כולם יחד". קרוליין התקדמה לעבר ליב. "די!" צעק שריידר וחסם את דרכה של קרוליין. "הריבים שלכן לא עוזרים פה, קדימה לעבודה." ליב גלגלה עיניים. השישה חזרו לבניית המאהל ועד מהרה הם נשכבו בתוך בדים דקים. "לילה טוב" קרא וי ונשף בנר , שלהבתו נכבתה. "לילה" השיבה ליב ועצמה את עינייה, כמו כולם.