לא הרבה יודעים – פרק 4

חמשת הנערים עמדו בשער שמסמל את הכניסה לשטח המונטרום. "נו איפה הוא?!" שאלה ליב בכעס, היא הביטה בג'יימס, ללא אימונים וכבר הוא נכנס למשלחת החשובה ביותר בהיסטוריה. "יש לך משהו להגיד ליב?" נשמע קולו של מיון, ליב הסתובבה בבהלה והסמיקה כאשר ראתה את הנער הגבוה. "אני מצטערת" היא מלמלה. "עזבי את זה, קדימה, צריך להתחיל ללכת" מיון החל לצעוד ואחריו ג'יימס שכבר לא היה זקוק למקל כדי להישען עליו. קרוליין התקדמה אחריהם ומאחוריה וי. ליב וניאו נשארו מאחור. "חנפן!" נזפה ליב והחלה ללכת. "די, מה יש לך?" שאל ניאו והשיג אותה. "מאז שהוא הגיע, הוא המועדף על מיון, כאילו הוא התאמן במונטרום שנים" היא נאנחה. "מקנאה?" הוא שאל בחיוך. "מה זה קשור? אני לא מקנאה, אני רק לא מבינה מה הוא מוצא בג'יימס הזה!" היא החישה צעדיה, מנסה להשיג את וי וקרוליין. "עזוב, מה אתה מבין?" היא נזפה בו והתקדמה לעברם. ניאו נאנח ורץ גם הוא.
***
טריקת דלת נשמעה ברחבי הדירה. היא רצה לסלון לראות מה מתרחש. שריריו כוסו זיעה קרה ושיערו השחור פוזר על ראשו ברשלנות. "מה קרה?" היא שאלה בעוד היא מגישה לו מטלית. הוא ניגב את זיעתו מזרועותיו. "הוא רוצה שאני יוציא משלחת למערות הזכוכית, הוא לא נורמאלי!" צעק והתיישב על אחת הספות שבסלון הדירה. "טוב מאמי, תה קר ירגיע אותך?" האיש הנהן והיא נשקה לו על המצח. "סקאיי, לכי תכיני לאבא שלך כוס תה קר." צעקה. "אני באה" נשמע קול ילדותי אך עם זאת בוגר. נערה נכנסה לסלון, שיערה בלונדיני כהה ונאסף לזנב סוס נמוך ועיניה ירוקות. היא נעצה מבטה באמה אשר ישבה ליד אביה בסלון. היא נכנסה למטבח והכינה את המשקה המתוק לאביה. "מה קרה, יום רע?" היא שאלה בקולה הקטן והעבירה את ספל התה לאביה. "סתם, לא בשבילך…" ענה אביה בזלזול ולגם מן המשקה. "סליחה" היא לחשה וחזרה לחדרה. "אל תוציא עליה את העצבים, זאת לא אשמתה שאמור מתנהג ככה" אמרה האישה ברוגע, היא חייכה את חיוכה המנחם וליטפה את ראש בעלה. "מצטער" הוא אמר והניח את הכוס הריקה על שולחן העץ שמולם. "יהיה בסדר, אמור תמיד לחוץ, אבל בקרוב הוא ישתלט על העולם ויהיה לנו מרחב." האיש הנהן והביט בספל התה, משום מה, הוא לא סמך על מילות אישתו.
***
ג'יימס צעד ליד מיון, הוא הביט על הקרקע המוצקה שסבבה אותם. "מתי נעצור?" הוא פלט מפיו. מיון הביט בו במבט רציני. "לא עוצרים עד לערב!" ענה בכעס והגביר את מהירותו. "מיון" ג'יימס הניח את ידו על כתפו. "צריך לשתות, זה לא בריא!" מיון גלגל את עיניו והוציא מתיקו שישה בקבוקי מים קטנים. "הפסקה!" הוא צעק. "סוף סוף!" נשמעה נזיפה ווי התקרב אליהם. הוא לקח את הבקבוק באגרסיביות ושתה בלגימות גדולות. "תודה!" הוא אמר והושיט את הבקבוק החצי ריק לעבר מיון. "אין בעד מה" הוא סינן והכניס אותו אל תיקו. קרוליין התקדמה לעברם ושתתה את כל מי הבקבוק בלגימות מועטות. "אמרתי לך שצריך" לחש ג'יימס לאוזנו של מיון. "איפה ניאו וליב?" שאל וי. "אנחנו כאן!" נשמעה צעקה. ליב רצה לעברם כאשר ניאו אוחז בידה. "קחו" ג'יימס זרק לעברם את הבקבוקים. "תזהר טירון" נזפה בו ליב. "תפסיקי!" צעק מיון וסימן לה עם ידו שתשתה את המשקה. השניים פתחו את פקק הבקבוק ושפכו אל פיהם זרם של מים. לבסוף ניאו סגר את הבקבוק וליב הרטיבה את ראשה. "מה את עושה?!" נזף בה וי "מה נראה לך שאני עושה?" היא שאלה בלגלוג. "די!" צעקה קרוליין והתקדמה לעבר ג'יימס ומיון. "מי את חושבת שאת?" שאלה ליב והתקדמה לעברה. "ההפך ממך" ענתה קרוליין וחייכה בערמומיות. "אני פשוט…" התחילה ליב להגידאך מיון קטע אותה "די!" הוא צעק. "כולם אחרי" הוא אמר בכעס והחל ללכת, קרוליין צעדה אחריו ווי בעקבותיה. "קדימה!" אמר ג'יימס וניאו עשה כפקודתו. "הולכים" הוא אמר והושיט לליב את ידו. "בסדר" היא גלגלה את עינייה והשפילה את מבטה על האדמה הסדוקה.