לא הרבה יודעים – פרק 3
וי חייך והוריד את ידו מטה. "קדימה, אנחנו צריכים כוח!" הכריז מיון. האנשים הרהרו, היה אפשר לראות שהם רוצים אך חוששים. לבסוף, לאחר המתנה ארוכה, נערה בעלת שיער שטני ארוך שנאסף לזנב סוס נמוך הרימה את ידה. "אני מתנדבת" היא הכריזה ונעצה את עינייה הירוקות ששולבו בכחול במיון. "טוב מאוד קרוליין" אמר ותר אחרי אנשים אשר נראו מתאימים למשימה. "ניאו, מה איתך?" שאל מיון. נער שרירי, בעל שיער בלונדיני קצוץ גירד בראשו בחשש לשמע הודעתו של מיון. "שיהיה"… הוא נאנח וחיוך התפרש על פניו של מיון, הוא ידע שניאו הוא הנער המתאים, יש בו קור רוח ורצון עז לחפש תשובות נכונות לכל דבר. "טוב, וי, ניאו, קרוליין וג'יימס" את שמו של ג'יימס מיון הדגיש. "כולם להישאר, כל השאר משוחררים" הוא אמר והאנשים החלו ליצור נחשול לעבר הדלת. "רק מתיו" מיון פנה לנער בעל רעמה שחורה וגוף שרירי. "תקרא בבקשה לליב." הנער הנהן ויצא מהכיתה. "ג'יימס, אני מקווה שזה בדר שאתה חלק מהמשימה באופן רשמי!" אמר מיון וג'יימס הנהן בחוסר רצון. "בסדר, אנחנו נתחיל בעוד כמה דקות" הוא אמר ומחק עם עלה חום את לוח הגיר שמאחוריו. "קראת לי?"הדלת נפתחה. ליב נכנסה לכיתה והתיישבה ליד ניאו. "היי מאמי" היא אמרה ונשקה לו על שפתיו. "די בבקשה!" צעק מיון ופניהם של הנערים הופנו אליו. "שימו לב" הוא פתח בהסבר כאשר אבן גיר בידו. "מחר, אנחנו עומדים לצאת למסע חיינו, אנחנו נקטול את המניקמים בעזרת חיסול מנהיגם, אמור" הנערים הריעו. "שקט!" צעק מיון. "אנחנו נעשה זאת בצורה כזאת" מיון צייר עם הגיר מעגל ומעליו בית. "הבית מייצג את המקום בו שוכן אמור, אנחנו נבוא מכאן" מיון סימן בשנית את צד שמאל של העיגול. "היישר לשדות הקציר, שם נישן נתכנן את המהלכים האחרונים, הצעות?" מיון הניח את הגיר בצידו של הלוח. הנערים לא הוציאו הגה מפיהם, הם רק ישבו על כיסאות העץ מחכים להמשך השיחה. "אם לא אז גמרנו, כולם להתארגן, לארוז רק את מה שצריך, אנחנו רוצים להיות קלילים ולא למשוך תשומת לב, בהצלחה" הנערים יצאו החוצה כדי שיספיקו להתארגן למסע, אחרי הכל, קל,זה לא הולך להיות.
***
"תכניסו אותו" הוא אמר בקולו הנמוך. דלתות הברזל נפתחו בחריקה והוא נכנס בצעדים קטנים. "מה גילית?" הוא תקף אותו. "כרגע, כלום, אבל…" "מה זאת אומרת כלום?!" הוא הדגיש כל מילה בנפרד. "עדשות המשקפות מנופצות, אין מי שילך להכין חדשות, החומר נמצא במערות הרחוקות." הוא אמר, טיפות זיעה ליטפו את מצחו. האיש האדים, הוא הכה במשענת כיסאו בחוזקה. "תוציא משלחת, אני עומד להשתלט על העולם הזה, הוא שייך לי!" האיש צחק והכה במשענת הכיסא בשנית. "אתה הלוחם הכי טוב שלי" הוא התאפס לבסוף "תעשה את העבודה כמו שצריך!"
תגובות (2)
האמת שחוץ מזה שכשמשהו מדבר את צריכה לרדת שורה אין לי ממש מה להגיד, אולי תוסיפי יותר תיאורים של המקום, ריחות מזג אוויר, תחושה בחלל. אולי גם נקודות מבט של דמויות אחרות יכולות להיות מגניבות אבל אלה רק הצעות חוץ מהראשון בכללי ממש יפה ותמשיכי אני במתח ><
כתבתי את זה בוורד וכאן זה לא אותו הדבר אז בגלל זה… וזה לא סיפור של נקודות מבט, אבל את כל שאר הערות אקח לתשומת ליבי ואני שמחה שאת נותנת לי ביקורת. אני לא הייתי בבית ולא הספקתי אבל עכשיו אני הולכת לקרוא את הסיפור שלך ולהגיב!