לא ביקשתי להיות נכון – פרק 1: הגיאומטריה של החברות

במסדרון הרועש של התיכון, בין קולות הפטישים של ארונות ומסדר חבורות של תלמידים, קרטר ריידר התהלך לעבר חדר הספרדית, תיקו הכבד עמוס ספרי לימוד עתיקים ומיושנים. השמש זרחה דרך החלונות הגבוהים, והאור שזרח עליה רק גרם לרצפה להיראות עוד יותר דהויה ומוכתמת. קרטר, נער רזה בן 16 עם שיער שחור כמו הלילה, עור חיוור ושפתיים כמעט בלתי נראות, התהלך כאילו כל צעד מקדם אותו לעבר עונש.
הוא משך את תיקו על גבו המכווץ והיטיב את משקפיו דקי המסגרת השחורה (כמו של הארי פוטר, כפי שהקניטו אותו לא אחת החבורה שנולדה עם הכישרונות הנכונים) על אפו. המחשבה על עוד שעה של שיעור ספרדית, שפה שלא הצליחה לעורר בו עניין, גרמה לו להתנשף בשנאה.
הוא הגיע לדלת הכיתה, שם כבר יכול היה לשמוע את הדיבורים המהירים של סנוריטה מרטינס נוזלים מתוך החדר וממוחו. קרטר פתח את הדלת בעייפות ולקח צעד פנימה. החדר היה מלא בשורות של שולחנות, כל אחד מהם פונה ללוח הלבן שעליו היו כתובים פעלים ותרגולים צבעוניים. סנוריטה מרטינס, אישה נמוכה עם חיוך נלהב שנראה כאילו הוא מחובר לה לפרצוף, חיכתה להיכנס לפעולה.
"בוקר טוב, קרטר!" היא קראה בהתלהבות, כאילו היא עוסקת במופע ולא בשיעור ספרדית.
"בוקר" קרטר ענה בקול שקט, מתיישב במקומו הרגיל בקצה החדר. הוא פתח את ספרו והניח אותו על השולחן, בעוד הוא מתמקד בתקרה, מנסה להתחמק מהמבט של כל מי שנמצא בחדר.
כעבור כמה דקות ארוכות של חוסר עניין, ניק, חברו הטוב ביותר של קרטר, נכנס לכיתה והתיישב לידו. ניק, שהיה באותו עולם של חנונים כמו קרטר, אך עם קושי גובר בלימודים, נשען לעברו עם חיוך רחב.
"קרטר! מצאתי את המשחק החדש הזה! זה על חקירת עולם אחרי אפוקליפסה זומבית. קניתי לנו עותק—רוצה לבוא אחרי בית הספר ולשחק?" ניק שאל, מבטו מבריק בהתלהבות מסוג שמצוי רק אצל חנונים.
קרטר הוריד את עיניו מהתקרה ונתן חיוך קל. "כן, נשמע מצוין. אני צריך לברוח מהשיעור הזה. ספרדית פשוט מכניסה אותי ליאוש."
ניק צחק בקול רם. "אתה מתלונן על זה כל יום. איך הולך עם השיעור "האהוב" עליך?"
קרטר גלגל עיניים בחוסר עניין. "כרגיל. אני משוכנע שסנוריטה מרטינס רוצה לשעשע אותנו עם עוד רבע שעה של הטיות פעלים. והחבורה של בראד? לא מפסיקים להתקוטט איתי."
ניק הרים גבה בתהייה. "עדיין? מה הם אומרים לך הפעם?"
קרטר נשם עמוקות. "אתמול בראד ויליאמס אמר לי שאולי אם אני "יתאמן" בספורט גם הספרדית שלי "תתאמן" מעצמה . עניתי לו שאני מעדיף להישאר עם ה'תחביבים המאמנים שלי' מאשר לנסות להיכנס למגרש שלו."
ניק לא יכול היה להתאפק וצחק. "בראד תמיד כזה. הוא בטח חושב שמתמטיקה זה קסם."
כמו בתיאום, הדלת נפתחה ובראד ויליאמס נכנס, שחקן כדורגל בכיתה י"א עם חיוך זחוח תמידי. חבריו המלווים אותו תדיר נכנסו גם הם איתו, מבלים את הזמן בצחוקים על המשחק האחרון בכדורגל. קרטר פנה לניק ולחש, "מדברים על השטן."
עיניו של בראד עברו על פני החדר ונחתו על קרטר. החיוך זחוח הופיע על פניו לרגע, ורק לאחר מכן הוא העביר את מבטו לעבר מקומו בחלק הקדמי של החדר.
"שלום לכולם!" אמרה סנוריטה מרטינס, מעירה את קרטר מהפיהוק שלו. "היום, נתרגל את השימוש בעתיד בשפה הספרדית. נתחיל עם דוגמאות.."
קרטר ניסה להתמקד, אך הדיבורים מכיוון השורה הראשונה לא הפסיקו להסיט את תשומת ליבו. זו הייתה תזכורת מתמדת לכך שהוא נמצא במקום שבו הוא לא מרגיש שייך.
כאשר הצלצול סוף סוף צלצל, וסימן את סוף השיעור, קרטר אסף את חפציו והביט בניק. "בוא נלך."
"בהחלט" אמר ניק, צועד לצידו. "ואל תדאג, קרטר. יש לך אותי איתך. חוץ מזה, אתה נהדר במתמטיקה, ויום אחד כולם יראו את זה."