לא ביקשתי להיות נכון – פרק 4: התעוררות חדשה

הירח המלא ששטף את היער באור כסוף הלך ונעלם מאחורי העננים, אך הכאב שקרטר הרגיש היה ברור מתמיד. הוא גרר את עצמו דרך הדלת הפתוחה למחצה לתוך הבית, והדבר הראשון שצד את עיניו היה דודו הישן והשיכור על הספה. הבקבוק שלו היה עדיין בידו, וריח הוויסקי השתלט על האוויר בחדר.
קרטר נאנח בתסכול ובתחושת כאב. הוא היה במצב קשה ולא היה לו כוח להתמודד עם שום דבר נוסף. עם זאת, הוא לא יכל להתעלם מהעובדה שהדוד שלו, שהשתכר למדי, שכב שם בסכנת קיפאון. למרות הכאב העצום שפקד אותו והעייפות שהייתה שוקעת בכל שריר ושריר בגופו, הוא ידע שהוא לא יכול פשוט להשאיר את דודו במצב כזה.
באופן נמרץ ככל שיכול היה, הוא התקרב לדודו, לקח את הבקבוק בידו הרועדת, והוציא את השמיכה מהספה. הוא עטף את דודו בשמיכה בזהירות, מוודא שהוא מכוסה לגמרי ומוגן מהקור שבחוץ. כשהוא סיים את המשימה הקטנה הזו, הוא התיישב על הרצפה לידו, נאנח מתשישות.
עם הבקבוק בידו, הוא הסתכל על הוויסקי המהולל, ולקח לגימה קטנה מהבקבוק, מרגיש את הוויסקי מחמם אותו מבפנים. הוא ניער את ראשו, מנסה להתרכז, והרגיש שהכאב שלו מתמזג עם התחושה של הוויסקי.
אחרי הלגימה, הוא התפנה לשים את הבקבוק בפח הקרוב. זה היה רק רמז נוסף לכאב ולסבל שהוא חווה, והמשקה לא יכל לשנות את מצבו הפיזי. הוא נאנח שוב, חושב על כך שלפחות הוא עשה את הדבר הנכון, גם אם הוא נמצא במצב קשה כל כך.
בהתרוממות איטית, הוא חזר לחדרו, גרר את עצמו למיטה והפיל את עצמו עליה. כשהוא שכב שם, מרגיש את הכאב והעייפות משתלטים עליו, הוא נפל לשינה עמוקה ומלאת חלומות עכורים.
בבוקר, כשאור השמש חדר לחדרו, קרטר התעורר וחש משהו שונה. הוא הרים את ידיו, מופתע מהתחושה של ראיה חדה גם ללא שקפיים, והלך למראה. הוא גילה, לתדהמתו, שהוא נראה שונה – השרירים שלו היו בולטים יותר, והוא אפילו הרגיש חזק יותר, כל הכאב מאתמול נעלם וכעת הוא הרגיש שהוא יכול לשבור קיר.
"מה לעזאזל?" הוא מלמל לעצמו, מתבונן במראה ובמראה החדש שלו. הוא התהלך בחדר, מבולבל ממראה הגוף החתיך שלו. זה היה משהו שהוא לא היה רגיל אליו, ולא רצה להיות רגיל אליו. כל חייו הוא התאהב בדימוי של החנון שלא בלט, ופתאום הוא היה תקוע במצב שבו הוא נראה כמו מישהו אחר לגמרי.
לאחר כמה רגעים של התבוננות בספקנות ובתחושת אי נוחות, הוא התיישב ליד החלון, מסתכל החוצה. המחשבות הטרידו אותו, ותחושת אי הנוחות הפכה למועקה אמיתית.
הוא חשב לעצמו, "נהפכתי לברד ויליאמס?" – תיאור שהשתמש בו לתיאור הדמות החברתית והספורטיבית שתמיד הוא ראה בה מישהו שהוא לא רוצה להיות. תחושת חוסר הנוחות גברה עליו, והוא הבין שהשינוי הגדול הזה, הפיזי והנפשי, לא יוכל להשתלב בעולמו הישן בצורה פשוטה.
"שמישהו יעיר אותי מהסרט אימה הזה" ניער קרטר את ראשו.