לא ביקשתי להיות נכון – פרק 2: בין כריכות לעצים

הערב ירד במהירות על העירה הקטנה, והשמש שקעה מאחורי ההרים, משאירה את השמים בגוון אדמדם ורדרד. קרטר ריידר עבר ברחובות השקטים, גורר את רגליו בכיוון חנות הספרים "יד שנייה מקורא" שהוא כל כך אוהב. חנות זו הייתה מקלט שלו מהמציאות המייגעת של בית הספר, מקום שבו יכל למצוא ספרים ישנים ואוצרות ספרותיים.
כשנכנס לחנות, הריח של ניירות ישנים ועטיפות ספרים מרופטות מילא את האוויר, וקרטר הרגיש מיד את התחושה המוכרת של שלווה. משקפיו הדקים, ששיוו לו מראה אינטלקטואלי, לא הספיקו להסתיר את ההתלהבות שלו. לידו עמד ניק (ניק היה עם תיק גב סגול ומביך לא שזה הפריע לקרטר… לא שמשהו הפריע לקרטר) חברו הטוב, שסקר את המדפים בתשוקה דומה.
"אני לא מאמין שאני מוצא את הספר הזה כאן!" אמר ניק בהתלהבות, מרים ספר קומיקס ישן של ספיידרמן שנראה כאילו עבר הרבה ידיים עד שהגיע למדף "הספר הזה בדיוק מה שחיפשתי."
קרטר פרגן חיוך. "מעולה, ניק. אני אמשיך לחפש את הספר שאני רוצה."
הוא התקרב למדפים הרחוקים של החנות, שם היו מסודרים הספרים היותר עתיקים והנדירים. אחרי חיפושים לא מעטים, עיניו של קרטר ננעלו על ספר פנטזיה ישן ומוכר, ספר שהוא חיפש זמן רב. כריכתו המעט מרופטת והדפים הצהובים היו בדיוק מה שחלם עליו.
"מצאתי אותו," מלמל קרטר לעצמו, מרגיש את ההתרגשות גואה בתוכו. הוא לקח את הספר בידו בעדינות והניח אותו בשקית הכחולה.
ניק, שבדיוק סיים לקחת עוד מספר קומיקסים (כולם של ספיידרמן כמובן) ניגש לקרטר עם חיוך על פניו. "תראה, עכשיו כשיש לנו את מה שחיפשנו, מה דעתך על לקרוא אותם במקום נחמד? אולי נלך ליער הסמוך?"
קרטר הרים את עיניו מהספר וחשב לרגע. "רעיון מעניין. היער לא רחוק מכאן, וספר תמיד יותר טוב כששקט באיזור."
ניק חייך בהתלהבות. "מעולה! היער הוא מקום נהדר לקרוא בו, ויש שם מקום מושלם לשבת וליהנות מהשקט."
הם יצאו מהחנות, רוח קרירה של ערב ליטפה את פניהם. קרטר הלך בצעד שקט, עיניו מתמקדות בשקית הספרים שבידו. ניק הלך לידו, דיבר על החוויות שציפה להם ביער והתרגש מהרעיון של בילוי ערב מסוג זה.
הם הגיעו ליער, השביל המוביל אליו היה מואר באור דמדומים רך. קרטר וניק מצאו מקום מרוחק, תחת עץ גדול. הם התיישבו על האדמה, קרטר החל לקרוא את ספר הפנטזיה שלו, עיניו שוקעות בתיאורים הקסומים ובבעלי חיים המיתולוגיים. ניק התיישב לידו והחל לדפדף בספר הקומיקס של ספיידרמן, קורא בהתלהבות את ההרפתקאות של הגיבור האהוב עליו.
היער סביבם היה שקט ורגוע, הרוח הרכה שהניעה את העצים הוסיפה לאווירה הקסומה של המקום. השמש שקעה לחלוטין, והכוכבים החלו להופיע בשמיים.
כשהכוכבים החלו לזרוח מעליהם, וקרטר שקע בעולם הפנטזיה שבספרו, הוא לא יכול היה לדעת שמה שממתין לו מעבר לקו האופק הוא הרפתקה אפלה הרבה יותר – הרפתקה שתטלטל את עולמו ותגרום לו להרגיש פגיע כפי שמעולם לא חש קודם לכן.