לאתגר של יוטה- ובכן, זוהי הכרזת מלחמה- פרק 5

הנער מיקד את עיניו האפורות בזאבה הלבנה שלאט לאט שינתה את צורה לאישה מבוגרת.
קאי פערה את פיה בתדהמה, עד לרגע זה היא כלל לא ידעה על האפשרות להפוך לזאב שלם.
הנער התרומם באיטיות, לא מסיר את עיניו מהאישה בעלת השיער האפור והעיניים הירוקות.
הוא קפץ את ידו לאגרוף. לפתע ידו זהרה בגווני כחול.
לאט לאט כל גופו זהר בצורה מרהיבה.
כאשר קאי ניסתה לגעת בו נוצר שדה כוח שחסם אותה והוא החל פתאום לרחף.
"הגנה." היא לחשה.
הנער הסתכל עליה בפליאה, לא מבין מה היא אמרה.
"הגנה, זכית בכוח ההגנה." הסבירה. "אתה צייד לוחם." הוסיפה.
"יש צייד שהוא לא לוחם?" שאל והרים גבה.
"לא, יש ציידים שהם אחראיים על הנשק ותכנון המהלכים, כמוני." ענתה, מעט יאוש נשמע בקולה במילה האחרונה.
"למה כמוך?" שאל.
"כי אני נועדתי לא לקבל כוחות." ענתה.
הוא הסתכל עליה במבט לא מאמין.
"אתה תבין כשיגיע היום." ענתה לו במבט אדיש, "בינתיים, כדאי שנתחיל לחפש, איבדנו אותה." המשיכה והסתכלה לאזור שבו עמדה הזקנה.
הם יצאו מבין השיחים ונעמדו במרכז קרחת היער.
"מוזר." אמרה קאי כשהתכופפה אל האדמה.
"מה קרה?" שאל הנער.
"האדמה, היא יבשה היכן שהלמדא הייתה, ובכל שאר האזור היא לחה." ענתה.
"זה בגלל שהיא שואבת כוחות." ענה באגביות.
"בגלל זה אנחנו מחפשים אותה?" שאלה והרימה את מבטה המבולבל לכיוון הנער.
הנער הנהן והלך לכיוון קצה היער.
קאי התרוממה ורצה אחריו.
"אם את לא אמורה לקבל כוחות, מה את עושה כאן?" שאל הנער והפר את הדממה.
"כי ככה ג'ון הזקן החליט." ענתה קאי.
"כי הוא לא רוצה שטירון יצא לבד למשימה?" שאל הנער ובקולו נשמעה טיפת עצבות.
"אולי." ענתה קאי בשקט.
כעבור כמה דקות הם הגיעו אל צריף הישן של אנשי הזאב.
קאי שלחה את ידה ומנעה מהנער להתקדם.
"מה קרה?" שאל הנער.
"אנשי זאב." ענתה קאי וסימנה בראשה לכיוון הצריף.
"יש לנו נשק. נהרוג אותם." אמר הנער.
"לא. אם היא שם קרה משהו." אמרה קאי.