לאתגר של יוטה- ובכן, זוהי הכרזת מלחמה- פרק 4

"אתה בטוח שזאת היא?" שאלה ג'ניפר.
"כן, אני בטוח." קול ענה ונאנח.
"אבל זה לא הגיוני. אני ראיתי אותה נשרפת." אמרה ג'ניפר ודמעות עמדו בעיניה הירוקות.
"ג'ן, לפעמים, אנשי זאב מסוג למדא לא נשרפים." ענה בשקט ומחה דמעה שזלגה על לחיה של ג'ניפר.
"אז בעצם, אתה אומר שהיא עדיין חייה, ואני חייתי בשקר כל השנים האלה?" שאלה ונימת כעס נשמעה בקולה.
"כן, לצערי." הוא ענה.
"איך היא יכלה לעשות לי את זה? למה היא לא חיפשה אותי?" היא שאלה, והפעם הדמעות הציפו את עיניה.
"הדברים לא פשוטים, אם היית איתה היית בסכנה." הוא ענה וחיבק אותה.
"למה?" שאלה.
"כי היא מסוכנת לך." ענה.
"מה זאת אומרת מסוכנת?! היא אמא שלי!" אמרה בכעס והתנתקה מהחיבוק.
"ג'ן, אמא שלך משתפת פעולה עם הציידים." הוא אמר ועצב נראה בעיניו.
"לא! זה לא יכול להיות! היא בחיים לא תעשה את זה! אתה משקר!" היא אמרה.
"למה שאשקר לך? את כמו אחותי." הוא הגיב ופניו לבשו עצבות.
"כי אתה לא רוצה שאני אדע את האמת!" היא צעקה ורצה אל היער.
"ג'ן!" הוא צעק אחריה.
"תן לה ללכת, לעכל את הכל. היא צריכה זמן." דוקטור וולף הופיע מאחורי קול.
"היא לא מאמינה לי." קול אמר.
"אני יודע. היא תאמין בסוף." הדוקטור ענה. "גם לך לקח זמן להאמין." הוסיף.
"זה לא אותו הדבר." סינן קול.
"זה בדיוק אותו הדבר." הדוקטור אמר.