לאתגר של יוטה- העולם החדש- פרק 2: שמש מזויפת

העולם החדש- פרק 2: שמש מזויפת

שולחן העץ העגול התפרק, הטלביזיה נפלה בקול חבטה. היצור התקרב אל המכשף סם.
היה כבר לילה, המכשפות יצאו לרכיבה קצרה על המטאטים שלהן, פניהן היו ירוקות, הן לקחו שקים עם בקבוקי רעל וצחקו צחוק מרושע ומפחיד.
עדיין היו ברקים ורעמים, הייתה רוח קרה וחזקה. שני בני אדם טיילו ביער, שומעים את הקולות המפחידים של המכשפות, אלו היו נערים בני שש עשרה.
המכשפות זרקו את בקבוקי הרעל שלהן על הנערים.
הנערים התחילו לרוץ על הדשא הירקרק, לבם הלם בחוזקה, הם הזיעו ומצחו של בן צרב. הוא נתן יד לאנני, החברה שלו. הנערים רצו, הם שמעו קולות מוזרים בדרך החשוכה, קולות של ינשופים, משק כנפיים של עטלפים, אבל הם לא עצרו, הם המשיכו לרוץ, עד שראו שיח ירוק שחסם את דרכם.
"יש ביער הזה ציידים, שיכולים לשלוט ביסודות. הם אמורים להגן עלינו. בכל מצב."
"אני לא רואה אותם!" אמרה אנני ומחתה את הזיעה ממצחה, לפתע מפלצת גדולה הגיחה מאחורי העצים, הייתה לה פרווה אפורה, על ידיה היו סימנים עם משולשים צהובים, פיה היה גדול, שיניה החדות היו בצבע אדום, המפלצת התקרבה אל אנני. דם נטף מידה של הנערה.
"אנני!" צרח בן.
סם רצה לקפוץ דרך החלון, אבל הוא לא רצה להשאיר גם את בני משפחתו.
"כולם לצאת מחדר המגן!" קרא סם. כשהיצור שמע זאת הוא הלך בעקבות הקול של חריקת הדלת של החדר הסודי הזה ונכנס אליו, כל בני המשפחה יצאו ונעלו את הדלת, הן נשענו על דלת ארון הבגדים והתנשמו בכבדות, לפתע, הם הבחינו בחורים קטנים בארון העץ, לפתע, הם גילו שהיצור הצליח לשבור את דלת העץ של ארון הבגדים, כל הבגדים נפלו, הפיג'מות הכחלחלות, השמלות הוכתמו בדם.
"רוצו ותקפצו דרך החלון ליד הטלביזיה, בסלון!"
כל בני המשפחה קפצו ביחד עם סם דרך החלון, חלק נפצעו, חלק קיבלו מכה, אבל אחר כך כולם קמו ורצו על שביל האבן הגדול הכסוף והצהבהב, לפתע הם ראו את בן ואנני רצים לעברם והמפלצת שפגשו רצה אחריהם, היצור הגדול שנכנס לבית של סם ראה את המפלצת ורץ איתה, הם נכנסו לבית עץ גדול ובני המשפחה צחקו.
"אני אנני וזה בן!" אמרה אנני והצביעה על בן, "אנחנו רצים כבר חמש שנים ומסתובבים ביער, עכשיו יצאנו ממנו, כי ראינו ש… ממש מפחיד שם ביער, לא גילינו את זה לפני חמש שנים. מפלצת ענקית שרודפת אחריך, זאת חוויה מפחידה ונוראית!"
"כן, אני מבין" אמר סם, כובע הקוסם שלו זהר מול אור הירח הלבנבן.
"טוב, אולי כדאי שנמצא לכם בית!" הוסיף סם.
"אולי נארח אותם בבית שלנו?!" שאל אחיו של סם.
"לא, אל תדאגו, אנחנו נמצא לכם בית!"
אנני ובן הסתכלו אחד על השני וחייכו.
"כדאי שהמשפחה היקרה שלי תישאר כאן, אני אצא אתכם!" אמר סם.
"בסדר" אמרה אנני ואחזה בידו הרכה של המכשף, "בואו!"
בני המשפחה של סם נופפו לו לשלום.
רוח חזקה נשבה והמכשפות עפו, היה זרם אוויר קר אבל הן ניסו בכל כוחן להמשיך לעוף ולשמור על יציבות על המטאטא ולא ליפול ממנו, הן המשיכו לצחוק.
"למה המכשפות צוחקות כל הזמן?" שאלה אנני.
"בגלל חג המכשפות, בחג הזה המכשפות חוגגות את הכיבוש שלהן, הן כבשו את העולם החדש."
"העולם החדש?"
"כן" הסביר סם, "העולם החדש זה עולם שנמצא בתוך כדור עגול וגדול, כדור די קטן, ממש ליד כדור הארץ."
"אתה הולך לשם לפעמים?"
"אני טס לשם לפעמים, במטוס, יש שדה תעופה ליד היער, מה אתם לא ידעתם את זה?" אמר סם, "טוב, עיתון הבוקר אמור לצאת עוד מעט- ועוד מעט גם השחר יעלה כל הערפדים יעלמו, כל אנשי הזאב ולא תהיה שום סכנה!"
"אתה בטוח?" שאלה אנני, שיערה החלק והארוך בצבע חום בהיר התנפנף ברוח.
"רגע אחד, השחר עוד לא עלה, זאת שמש מזויפת!"
"מה?!" שאלו אנני ובן פה אחד.
"אלו לא האורות הראשונים של הבוקר. זה לא באמת האור האדמדם שגורם לנו להתעורר ושעוברת בנו תחושה נעימה. זאת השמש המזויפת שהערפדים יוצרים!"
"מה? לאיזו מטרה?"
"כדאי שנברר ומהר!" אמר המכשף, "הערפדים מייצרים חומר ומפזרים אותו ואז זה נראה כאילו זה שמש!"
בן, אנני והמכשף סם רצו אל המקום שבו פיזרו את "החומר האדום" הזה, הם רצו לכיוון השמש המזויפת.
"שמש מזויפת
עם אור אדמדם
מתחילים לפקוח עיניים
וחשים את האור החם.
יש שם ערפדים עם שיניים חדות
שמפזרים חומר אדום
הם לא עושים את זה בדרך כלל,
זה קרה רק היום
ואף אחד לא יודע למה זה קרה…"
האלפים האפלים סיימו לשיר, הם ישבו בקצה של הר גבוה והסתכלו על החבורה.
"אוי ואבוי, הערפדים מתחילים להתקיף, אנחנו ממש קרובים, הם רואים אותנו, תיזהרו!"
רוח חזקה נשבה, החבורה כבר לא שמעה את היריות.
סם הורה לבן ואנני להתכופף, ליד השטח הירוק והגדול של הדשא הרטוב היה שביל אבנים שהתפתל והתפתל.
"הגשם פסק, כבר אין רעמים וברקים," אמר סם, "ואני רואה בית עץ קטן בקצה של השביל."
אנני ובן התכופפו, "אני לא מצליחה לשמוע יש רוח חזקה!" צרחה אנני, הרוח חדלה מלנשוב.
"טוב, תכנסו לבית העץ, אני חושב שהערפדים הפסיקו להתקיף, אני אלך לבדוק מה זו השמש המזויפת הזאת!"
"אבל מאיפה אתה יודע שהיא מזויפת?"
"עכשיו קצת אחרי חצות! יש לי כאן שעון יד מדויק!"
"בית העץ הזה ריק?"
"נו תכנסו אליו!" אמר סם.
בן ואנני הלכו ונכנסו לבית העץ. "הוא באמת ריק!" אמר בן וחייך ואכל אשכול ענבים שהיה מונח בתוך סלסלת עץ יפה.
אנני ישבה מול המראה ליד כיסא נדנדה, על שרפרף גדול וסירקה את שיערה עם מסרק ורוד, לאחר מכן היא אספה אותו לפקעת הדוקה וחייכה.
"אולי מישהו גר כאן והוא עוד מעט יבוא?…" שאלה אנני.
"אולי," אמר בן, "אבל אז אנחנו נוכל להאשים את המכשף, שהוא אמר לנו להיכנס לכאן. קוראים לו המכשף סם, נכון?"
"כן" אמרה אנני, "אבל אני לא חושבת שזה יפה להאשים את המכשף, הוא דאג לנו…."
"ואולי הוא השאיר אותנו במקום לא בטוח. אולי מישהו גר בבית הזה."
"אז זה יהיה בית זמני, אם נשמע קולות, או נראה דרך החלון שמישהו מתקרב לכאן, אז נצא מהבית הזה, בסדר?"
המכשף סם ראה ערפדים מפזרים חומר אדום. "ערפדים!" אמר המכשף סם ושילב את ידיו.
"כן?" אמר ג'ק, הערפד המסתורי.
"ג'ק ספינגלי, אני יודע שאתם יוצרים את השמש הזאת כדי שכולם יחשבו שבוקר עכשיו ואז אתם הערפדים, שבעצם חיים בלילה פתאום תופיעו, איזה תעלול. אתם עושים שמש מזויפת רק כדי למצוא לכם ארוחה?!"
"כן, בדיוק" אמר ג'ק וציחקק.
"עוד מעט יבואו לכאן מכשפים שיכולים לשלוט ביסודות, הם ינצחו אתכם…" אמר המכשף סם, לבו התמלא מאושר והייתה לו הרגשה של בטחון, אבל אז הוא הסתובב ולבו פעם בחוזקה הוא ראה את המכשפים מסתכלים עליו במבט זועם.
"אתה חושב שאנחנו נגד הערפדים?"
"לא, מכשפים יקרים. למה שאני אחשוב ככה?"
"אתה אמרת את זה לפני כמה רגעים ו… אתה יודע מה?"
"מה?"
"אנחנו אלה שצריכים להילחם נגדך, אתה יודע את זה נכון?"
מכשף אחד שלף את חרבו מחגורתו הזהובה, סם התחיל לרוץ.
"תפסו אותו!" צרח המכשף.
סם היה מכשף, אבל לא היה לו כוח של שליטה ביסודות הוא הרגיש שהוא חלש לעומת המכשפים רבי העצמה שעמדו לידו, אז הוא רץ, הוא לא ידע לאן הוא רץ אפילו, הוא פשוט רץ.