לאתגר של יוטה-המלחמה: פרק 3

חזרנו למחנה ושם חיכו לנו שני חיילים אחרים שבאו להחליף אותנו בגזרת השמירה, ארנולד אחז בידי בחוזקה אך ניסה להסתיר זאת.
"הייתה לנו תקיפה אחת, הצלחנו להתגבר אליהם אבל אני מציא להיזהר." אמר ושנינו הלכנו לכיוון המעונות, התמונה של הדמות ביער לא יצאה מראשי.
"למה אתה מסתיר את זה?" שאלתי והרמתי את ידינו המשולבות, הוא החזיר את ידו למקום ועצר מולי.
"שמעתי את המפקד שדיבר לזוג שיש כאן, זוג מוצהר. המפקד כאן הרבה יותר נוקשה מהגנרלית אלכסנדרה, אין להראות שום הבעות חיבה ואפילו יש מעונות שונים לבנות ובנים. אפילו זוגות נשואים לא ישנים באותו חדר, אני פוחד שיפרידו בנינו ולא יתנו לנו אפילו לשמור יחד." אמר והביט לתוך עיני, קוח קרירה הקפיאה אותי והוא עמד שם רק מביט בי.
"בסדר, אני מבינה." אמרתי והמשכנו ללכת, כשהגענו לפיצול בין המעונות הוא הביט מסביב ונישק אותי במהירות עולה לתוך הבניין האפור בו התגורר עכשיו.
"שלום, אני חיילת יקטרינה." אמרה לי החיילת בתוך החדר המשותף שלנו, חיוך מקסים וחברותי מרוח על פניה. "כולם קוראים לי חיילת קטיה." אמרה והושיטה את ידה ללחיצה, לחצתי את ידה וחייכתי בעייפות.
"שלום קטיה, אני סמלת איזבלה. את יכולה לקרוא לי איז או איזבל, ככה כולם קוראים לי." אמרתי והיא חייכה יותר.
"טוב איזבל, אם את צריכה משהו אני ממש כאן. שמעתי שאת מגדוד 385, אתם חדשים כאן לא?" היא שאלה והתיישבה על אחת המיטות, כנראה היא כבר בחרה את שלה.
"כן, גדוד קרן כשף. ואת?" שאלתי והתיישבתי על המיטה הקשה בצד השני של החדר, קירותיו הלבנות ריקות מכל תמונה או ציור.
"אני מגדוד לוחם 447, רובה וקשת. השמות שנותנים כאן לגדודים הא?" צחקה ואני חייכתי שוב בעייפות.
"קטיה אני לא רוצה להיות לא מנומסת או משהו, אבל כרגע חזרתי משמירה ארוכה והגיעו ערפדים לתחום. אני מעדיפה לישון ולאגור כוחות למחר." אמרתי והיא הנהנה בשקט.
"לילה טוב אז." אמרה ובהינף יד כיבתה את האור בחדר, היא גם מכשפה וכנראה מלאה.

בבוקר התעוררתי וקטיה הייתה במקלחת, מתחתי את שריריי והתיישבתי במיטה. מילמלתי את מילות כשף השליחה וחיכיתי שאודליה תענה לי, הענן הירוק כחלחל הסתובב ופינה לי תמונה של אודליה.
"את יודעת שזה לא מנומס להעיר מכשפה בשנת היופי." אמרה ושיפשפה את עיניה.
"כאילו את צריכה שנת יופי אודליה, יש לך נעורים נצחיים." אמרתי בגיחוך והיא צחקה.
"אז איך עבר היום הראשון בגדוד החדש בחזית?" שאלה והביטה בי, נראה כאילו אני מחזיקה מראה מולי והיא מופיעה שם.
"קידמו אותי לדרגת סמלת, אני הסגנית של הגדוד." אמרתי והיא חייכה.
"מזל טוב, איך ארנולד? הוא מסתדר בלעדייך?" שאלה ואני נשענתי על הקיר הלבן.
"אני חושבת, מאד נוקשים כאן עם זוגות. הוא מפחד מאד להיות איתי בחוץ ביחד, הוא חושב שאם יראו אותנו יחד לא ירשו לנו אפילו לשמור אחד עם השני." אמרתי והיא עיקמה את פיה.
"זה חבל מאד, כאן כלום לא השתנה. לוקחים אותי ועוד כמה מהמכשפים לגיוס בצד השני של היער, הם רוצים יותר מכשפים בגדודים וכבר גייסו את כל מי שיכלו בצד המערבי. אני רק מקווה שזה לא יקח הרבה זמן כדי שאוכל לחזור ללימודים שלי, אני חוקרת לחש חדש." היא אמרה בחיוך ואני החזרתי לה אחד.
"איזה לחש? אני משועממת מוות כאן כי כולם כל כך פוצים שאי אפשר להאמין. חוץ מהחיילת שחולקת איתי את החדר שהיא פשוט קרן אור מחייכת, היא גם מכשפה אבל מלאה כנראה." אמרתי ואודליה הביטה הצצידה לרגע.
"אני שמחה לדעת, זה לחש זיהוי. הוא מזהה איזה יצור עומד מולך, ערפד או זאב וכאלה דברים. קוראים לי למסדר בוקר, אני אדבר איתך מאוחר יותר?" שאלה ואני הנהנתי, היא נעלמה בענן אדום ואני עצמתי את עיניי.
"נחמד לראות שאת מדברת אם אנשים מהמחנה הישן שלך." אמרה קטיה כשיתאה מהמקלחת, מגבת עטפה את שיערה החום ועיניה הירוקות בהקו באור הבוקר הקלוש שהסתנן מהחלון הקטן בקיר.
"כן, היא האדם היחיד שנשאר לי שהכיר את הוריי. היא לימדה אותי את כל הלחשים שאני מכירה, היא מכשפה מאד מוכשרת." אמרתי בחיוך וקמתי על רגליי.
"אם את רוצה אני יכולה ללמד אותך כמה לחשים, בבסיס לימדו את המכשפים כמה לחשי ריפוי וגילוי בסיסיים אבל הוריי לימדו אותי הרבה כשהייתי קטנה." היא אמרה בחיוך ואני לקחתי מדים נקיים מהארון ליד המיטה שלי, הם היו חומים. נזכרתי שקודמתי, לסמלים יש מדים חומים.
"אני אשמח, את הולכת לאכול?" שאלתי והיא תלתה את המגבת שלה על מסגרת הברזל של המיטה.
"כן, את רוצה שאחכה לך?" שאלה ואני נדתי בראשי לשלילה.
"עדיף שלא, אני לא רוצה סתם לעקב אותך., אמרתי והיא סירקה את שיערה הרטוב ואספה אותו לצמה ארוכה.
"בסדר, אני מניחה שאראה אותך במסדר." אמרה בחיוך וסגרה את חולצת המדים מעל הגופיה הלבנה שלה, היא יצאה מהחדר ואני נכנסתי למקלחת. נתתי למים לזרום עליי כמה דקות לפני שהתחלתי לחפוף את שיערי הארוך, אחרי שסיימתי לבשתי את המדים שלי וסירקתי את שיערי אוספת אותו לקוקו גבוה והדוק. דפיקה נשמעה על דלת החדר ואני פתחתי אותה, ארנולד עמד שם במדים השחורים שלו והביט עליי.
"גבר במעונות." אמרתי כפי שהורו לי לעשות, הוא בחן את המדים שלי ונכנס לחדר. "אתה לא אמור להיות כאן." אמרתי ונאנחתי, הוא התיישב על המיטה של קטיה והביט על הקירות הלבנים.
"ממש מדכא כאן, אולי קצת צבע יעזור." אמר והביט עליי שוב "המדים החומים הולמים אותך, מדגישים את העיניים שלך." אמר ונשען אחורה.
"דבר ראשון זאת המיטה של החיילת שאני חולקת איתה את החדר, דבר שני אתה לא יכול להיות כאן." אמרתי והתקדמתי אליו מקימה אותו מהמיטה, הוא סגר את דלת החדר תפס את פניי ונישק אותי נשיקה עמוקה כל כך שאוזניי צילצלו מחוסר אוויר כשהתנתק ממני.
"אני לא יכול להיות רחוק ממך כל כך הרבה איז, זה עושה לי רע." אמר ונישק אותי שוב, ידיו ירדו למותניי ואני הנחתי את ידיי על חזו והרחקתי אותו ממני רק מעט.
"אתה לא פוחד שיראו אותנו? יש כאן מכשפים במחנה שיכולים להטיל לחש סקירה על החדרים." אמרתי והוא הביט לתוך עיניי, עיניו הענבריות היו מלאות בעוצמה וחשק. הוא התרחק ממני וסידר את מדיו, הוא הביט ברצפה.
"סליחה סמלת איזבלה, מבקש רשות לעזוב את החדר." אמר ואני חייכתי אליו, התקדמתי אליו ונישקתי את סנטרו.
"משוחרר חייל ארנולד, פעם הבאה תבקש רשות לבוא." אמרתי והוא חיבק אותי.
"יש מסדר עכשיו, ג'יימס רוצה שתעמדי מקדימה כמו שאר הסמלים." הוא אמר ויצאנו מהחדר, חיילת במדים שחורים ראתה אותנו יוצאים מהחדר והביטה בנו בחשד.
"זה חייל ארנולד מהגדוד שלי," אמרתי והיא התיישרה כשראתה את מדיי החומים "עמדי נוח. הוא בא לקבל הוראות לגבי היום, אין מה לדאוג והודעתי על גבר במגורים כשהגיע." אמרתי והיא הצדיעה והלכה לכיוון היציאה.
"זה ימאס עלייך מהר נכון? כל ההצדעה והכבוד." הוא שאל ואני דחפתי אותו קלות לקיר.
"אולי, בנתיים זה פשוט מוזר. בוא נרד שלא נאחר, יש לי הרגשה לא טובה שלא כדאי לנו לאחר למסדר.

"משוחררים חיילים." אמר הסמל הראשי של המחנה, הסמל בנג'מין. כולם הצדיעו ועזבו את רחבת המסדרים, ג'יימס עצר אותי לפני שהספקתי ללכת ואמר לשאר להתפזר למעונות. ארנולד הרים גבה והרגעתי אותו במבטי, הוא התרחק מספיק כדי שג'יימס לא יחשוד אבל מספיק כדי לשמוע אותנו מדברים.
"מה את חושבת על המחנה סמלת איזבלה?" הוא שאל באופן רשמי ואני התיישרתי.
"הוא בסדר, קצת נוקשה אבל עובד כמו שצריך. למה רב סמל ג'יימס?" שאלתי והוא הביט מסביבו לראות שאין אף אחד אחר, ראיתי את ארנולד מסתובב כאילו הלך ואז חזר להקשיב לנו ברגע שג'יימס חזר להביט בי.
"אני חושב לקחת פיקוד על המחנה, ואני רוצה שתהיי הסגנית שלי." הוא אמר ועיניו מלאות בגאווה ושמחה.
"אני חושבת שתהיה מפקד נהדר רב סמל ג'יימס." אמרתי בהצדעה והוא הצדיע חזרה, הוא התכופף אליי מעט ולחש.
"זה אומר העלאה בדרגה, ואני לא אוכל יותר לפקד על גדוד קרן כשף. את תצטרכי לקחת פיקוד על הגדוד ולמנות לך סגן חדש, בנוסף תקבלי תפקידים נוספים בפיקוד המחנה כסגנית שלי." אמר בחיוך ואני חייכתי חזרה.
"זאת אומרת שאצטרך לקרוא לך רב סמל ראשון ג'יימס?" שאלתי והוא גיחך, הוא העביר את ידו בשיערו השחור כפחם.
"אני משער, אבל את תהפכי לסמלת ראשונה איזבלה." אמר והתיישר שוב, חייכתי שוב.
"אז להתפקד המפקדה בעוד חצי שעה בערך?" שאלתי והוא הינהן, הצדעתי והוא שיחרר אותי. הוא התקדם לכיוון המפקדה בצעדים נוקשים, ארנולד רץ אליי ונעמד מולי.
"מזל טוב איז!" הוא אמר בהתרגשות ואני רציתי לחבק אותו, ואז זה היכה בי כמו ברק.
"אני יכולה לצאת למצוא אותם ארנולד, אני סוף סוף אנקום את רצח הוריי." אמרתי והוא חייך אליי.
"סמלת ראשונה איזבלה, יהיה לי לכבוד לצאת איתך למשלחת החיפוש." אמר בהצדעה וצחקתי.
"רב-טוראי ארנולד אני צריכה להעלות אותך לדרגת סמל עכשיו, כשרב סמל ג'יימס יעלה בדרגה לרב סמל ראשון הוא לא יפקד יותר על גדוד 385. בגלל היותי סגניתו אני אפקד על הגדוד, אעלה בדרגה לסמלת ראשונה ואמנה אותך לסגן שלי." אמרתי בחיוך והוא הלך איתי לכיוון המסחן.
"אז הולכים לאסוף לך מדים חדשים ודרגה?" שאל ואני הינהנתי, הוא תפס את ידי בחשאי והלכנו כך מבלי שיראו אותנו.
"איך אני יכולה לעזור לך?" שאלה קטיה כשצצה מאחורי דלפק המחסן.
"הי קטיה, אני צריכה מדי סמל ראשון והוא צריך מדי סמל, שנינו עולים בדרגה." אמרתי בחיוך והיא הביטה מחוייכת בארנולד.
"בטח," אמרה ובהינף יד הופיעו המדים שלנו והדרגות על הדלפק. "עוד משהו?" שאלה כששנינו לקחנו את המדים.
"אני יכולה לשאול אותך משהו?"
"בטח, תמיד.
"את תרצי אולי לצאת איתי למשלחת מיוחדת, בתור חיילת בגדוד קרן כשף?" כששאלתי זאת עיניה זהרו משמחה וציפיה.
"בטח איזבל! איזו שאלה, אני אשמח לעזור לך." אמרה בחיוך וכמעט קפצה מהתרגשות.
"מעולה, אני אסדר שתועברי מתורנות מחסן לאימונים מידיים." אמרתי והיא נופפה לנו לשלום כשצעדנו משם.
"מאד חמודה, זאת החיילת שאת ישנה איתה נכון?" שאל ואני הינהנתי אוחזת ביד אחד במדים וביד שנייה בידו.
"היא גם מכשפה, אני אולי לא מכירה אותה ממש אבל היא נראית כמו מישהו שאפשר לסמוך עליו." אמרתי והוא חייך, הגענו למפקדה ואני השארתי את המדים החדשם שלי אצלו כשנכנסתי.
"והנה הסגנית החדשה שלי." אמר ג'יימס כשנכנסתי וראיתי אותו יושב במשרד מפקד המחנה ולידו עומד המפקד הישן, נראה לי קוראים לו סמל ראשון לודוויג.
"אני הולך לדווח למפקד קפטן לוריאן." אמר לודוויג ויצא מהמפקדה.
"אז איך הסמלת הראשית שלי? אספת את המדים החדשים שלך?" שאל ואני הינהנתי, התיישבתי בכיסא מול השולחן שישב מאחוריו.
"מיניתי את חייל ארנולד לסגן שלי, אירגנתי שיביאו לו מדי סמל." אמרתי וג'יימס חייך, הוא רב הסמל הראשון הכי צעיר שהכרתי.
"מעולה, עכשיו אני רוצה לדבר איתך על התפקידים שלך בתור סגנית מפקדת מחנה." השיחה ארכה כרבע שעה והייתה מלאה בפרטים שוליים וטפלים בדיוק כמו שהייתה מלאה בעיקר שאושש את המחשבות שלי על משלחת חיסול לערפדים שהרגו את הוריי.
"אני מקווה שקלטת את הכל כי אני צריך לאסף מסדר בעוד כמה דקות אז רוצי להחליף למדים החדשים שלך ואני כבר אסביר הכל במסדר."
"תודה רב סמל ראשון ג'יימס, אני ארוץ להחליף בגדים." אמרתי ורצתי החוצה מהמפקדה תופסת את ארנולד ביד וגוררת אותו למגורים שהיו ריקים מאדם כל כך קרוב למסדר.
"מה את ממהרת כל כך?" שאל ארנולד כשרצנו במעלה המדרגות ופתחתי את הדלת במהירות, משכתי אותו פנימה וסגרתיאת הדלת מאחורינו.
"תוריד את הבגדים." אמרתי לו ופתחתי את חולצת המדים שלי, הוא הביט עליי בבילבול והתחיל להוריד את החולצה שלו.
"מה קורה לך איז?" הוא שאל ואני זרקתי את מדי הסמל החומים שלי הצידה, פתחתי את כפתור המכנס והשתחלתי החוצה מהם.
"אל תהיה כזה ארנולד צריך להחליף למדים החדשים ולהגיע למסדר." אמרתי וראיתי את האכזבה בפניו, אחרי שהחלפנו מדים ויצאנו מהחדר נישקתי אותו בחטוף במסדרון הריק.

"משוחררים חיילים." אמר ג'יימס וכולם הצדיעו, אספתי את חיילי הגדוד שלי וקטיה הצטרפה אלינו.
"כפי שרב סמל ראשון ג'יימס הסביר כרגע אני המפקדת החדשה על הגדוד, אנחנו לא כולם מכירים אמנם אבל יש לנו עכשיו הרבה להספיק. אני מכניסה אותנו לסבב אימונים אינטנסיבי במטרה להכין אתכם כמה שיותר מהר למשלחת חיסול, אנחנו נכנסים למסגרת לחוצה מאד ואני רוצה שכולם יתנו את הכי טוב שיש להם." קולות בילבול ותהייה עלו מקבוצה החיילים שעמדו בדום מולי, הם הביטו בי שוב והשתתקו. "אני אסביר עוד אחרי מסדר הבוקר מחר, בנתיים לכו לישון יש לנו הרבה להספיק מחר." אמרתי והם הצדיעו לי והתפזרו.
"זה היה מעולה איז." אמר ארנולד אחרי שכולם התרחקו, הוא עמד מולי במדים החומים החדשים שלו. "מתאים לך אפור, מדגיש את הכחול בעיניים שלך." אמר ואני הבטתי על המכנס האפור של המדים החדשים שלי, קשה לראות דרגות מרחוק אז לכל דרגה יש צבע אחר של מדים.
"תודה, גם אתה צריך ללכת לישון ארנולד." אמרתי והוא הביט לתוך עיני, עיניו נצצו באור הירח המלא.
"אני חייב להיכנס ליער," אמר והביט לירח "אני יכול להרגיש את השינוי מתחיל. אני אראה אותך מחר, בסדר?" שאל והרים את סנטרי עם ידו, עיניינו התלכדו שוב ואני הינהנתי.
"אני הולכת לדבר עם רב סמל ראשון ג'יימס על העניין של הזוגות כאן, אני לא יכולה לסבול להיות רחוקה ממך כל כך הרבה שעות ביום." אמרתי והוא חייך, הוא נישק את גב ידי ורץ לתוך היער. הבטתי כשהוא נכנס לתוך קו העצים, הטלתי את לחש הראייה בחושך ואת שאר הזאבים שהתאספו בקרבתו. כמה עשרות מטרים לידם ראיתי את הדמות שוב, היא הביטה ישר אליהם ואז פנתה אליי. שמעתי שוב את הצווחה הרמה בטון גבוהה, כשהיא הפסיקה שמעתי את היצור מדבר.
"טיק טוק איזבלה, הזמן לאט לאט אוזל. הדממה תיפול וכך גם את, תיזהרי במעשייך ילדה קטנה. את לא יודעת כלום עלייך או עליו, תני לזה זמן ילדה. עוד תראי למה את מסוגלת, תראי כשהם יחזרו." הקול שלו היה עמוק ומצמרר והדהד בראשי כשהדמות נעלמה כלא הייתה והשאירה אותי קפואה במקומי, הדבר הבא שראיתי היה קיר החדר שלי כשהתעוררתי בבוקר. ידיי היו מוכתמות בדם וכך גם הסדין שלי, קמתי לחדר ריק וצרחה כלואה במעמקי גרוני.