כשפים: פרק 1- לתחרות של וונקל

מבקרי הרחוב הלונדוני לא פחתו מלהגיע לשם עם חלוף השעות, משפחה קטנה מיהרה קדימה בין ההמון החולף, בידיהם מזוודות ותיקי גב כבדים.
"ריינה, ישרי את הגב שלך." נקבה אישה מלאת גוף בעלת פנים חמורי סבר בבתה. "פֵדורָה די' ווסטיליאן את מעוניינת להתקרר?" היא נצעה מבט חמור בפדורה המשועממת ואז שבה להביט בבתה הצעירה, ריינה די' ווסטיליאן. "מה קרה?" פניה התחממו בין רגע.
ריינה השפילה את מבטה. "את יודעת מה-"
"-ריי, יהיה לך זמן לכל השטויות שלך בבית של אנדראה…" הדגישה בפניה אחותה הבכורה.
ריינה שתקה והניחה לאחותה להמשיך בדבריה, "אני בעצמי מנסה ללמוד תוך כדי החופשה את יודעת, אני לא רוצה לגמור כמו אחת שתלמד בכל חייה קסמים חסרי תועלת, אם תרצי. אני אעזור-"
פדורה שתקה כעת, כשראתה שריינה בהחלט לא במצב רוח לבלבולי השכל שלה, היא המשיכה לתחוב את אפה לתוך הספר שהחזיקה "מדריך הכשפים הבסיסים כרך א'- מאת ריצ'רד ג'ונס."
אנדראה רוס הייתה האומנת שלהן לחופשת הקיץ, בזמן שאמם המכשפה אנג'לה ואביהן פיטר, בן האנוש למחצה (אביו היה קוסם), נוסעים לחופשה באיזה אתר קוסמים מטופש.
אנג'לה שאלה את אחד מבני האנוש עמד במרכז הרחוב, בעל עור כהה ועיניים מימיות וגדולות, להיכן עליהן ללכת כדי להגיע לתחנת הרכבת הקרובה.
"אחרי גברותי," הוא אמר בנועם. "אתן תיירות?"
"לא בדיוק. תודה לך שוב על הליווי אדון…"
האיש כהה העור הנהן. "אם כך אתן לא מתמצאות כל כך כאן- אל דאגה." פדורה סרקה אותו ביתר דייקנות, שיערו מאפיר והוא לבש חליפה רחבה ונוצצת בצבע בז'.
"לאן אתה הולך?" התפרצה ריינה בחוצפה. היא הייתה בת 12, שיערה השחור נשרך מאחוריה על גבה, עיניה הזעירות נצצו. היא מפעילה עליו קסם אהבה.
"לעבודה כמובן עלמתי," הוא ענה לה בקרירות, כמובן- היא שוב מפגינה כישרון עצום שאפילו לא מתאמנת עליו. פדורה הייתה מכשפה מבוגרת יותר אך פחות מנוסה מאחותה, הן במראה והן ברמת הידיעה בנושא, היא ידעה לשנות צורה; כמו אבא שלה, בכך תמיד התגאתה.
היא שלפה מתוך כיס מעיל הפליז' הכחול שלה את המטה והצביעה על גבו של האדון שהסתובב מיד וחטף לפניו את קללת השיתוק שקראה עכשיו פדורה מתוך הספר.
"פדורה!" נאנקה אימה, משתדלת לשמור על קור רוח. "עוד יראו אותנו! יש לך מזל שהאזור ריק ילדה צעירה, מהר! לפני שישימו לב. ריינה, את מוכנה לעזור לי?"
ריינה מיהרה קדימה וגררה את רגליו את שוויתרה ונטלה את שרביטה, כעת הוא הפך בלתי נראה- ומשותק כמובן.
"אם מישהו יתקל בגוף שלו?" התנשמה פדורה.
ריינה נדה בראשה. "הם גם לא ירגישו אותו, זה חלק נרחב מהקללה. אבל נצטרך לעלות לרכבת, ובכלל, למה עשית את זה?"
פדורה צחקה והתרכזה בכל פרט קטן של האיש הכהה, בפניו ובקמטיו…
"את מזעזעת פדורה די' ווסטיליאן." נאנחה.
פדורה התעלמה ממנה והמשיכה בדרכה, מובילה מאחוריה את ריינה ואימה המסורבלת שאחזה במזוודת עור קטנה בהתנשמות עמוקה ובחרה להפוך את השאר לבלתי נראות ולגרור אותן מאחוריהן באוויר.
"זה בטוח," היא צווחה. "התכונית שלי תצליח."
היא נכנסה אל התחנה הרועמת והובילה את הבנות אחריה, הן עלו לאחת הרכבות, יד ביד, בעוד אנג'לה מוסרת להן את המזוודות והרכבת מתחילה לנוע.
"תשמרו על עצמכן!" היא אותתה להן. "וריינה, בלי שיקוים אצל גברת רוס, הו, ושחכתי לומר. יהיו עוד כמה 'מהסוג שלכן'," היא לחשה את המילה. "בבית שלה- תבלו!" צעקה אימה של פדורה ונעלמה בין ההמון בעוד הרכבת נסגרת ונעלמת אל תוך השממה.
" אה- את יכולה להשתנות את יודעת… אני לא רוצה שבמשך כל החופשה תישארי כל כך מכוערת…"
זקנה שליקקה את הבול שהחזיקה והצמידה אותו בחוזקה וברעש רב למעטפה לצידה הביטה בה בחשדנות והמשיכה לצפות בה מבעד למשקפיי הריבוע המשונות שלה.
"פֵדורָה, את לא חושבת שבסוג שלכן… היא התכוונה לסוג שלנו…?" ריינה נצמדה אליה בחטף. "אף פעם לא פגשתי מכשפות נוספות, או בכלל קוסמים- את לא חושבת שאלו כמה תינוקות קוסמים, נ-כ-ו-ן…?"
"בטח שלא," הזדעזעה פדורה. "אולי גברת רוס החליטה להרים את העסקים. וחוץ מזה, ראית עוד מכשפות, בהמון מקומות; אל תתבכייני ריינה, ראית אותי ואת אימא, ואבא-"
האישה הזקנה משה ממקומה ויצאה אל התחנה שלה, מהנהנת אל שתי הבנות ומסמנת להן בידה לבוא אחריה.