"כשדרקונים יעופו"-פרק 1, מבט מאבן

החורף אינו עונה נעימה לאנשי כפרי הטונדרה, כשהחורף מגיע, היבולים המעטים מתים, חיות המשק מתקשות לשרוד והכפור מסוגל להרוג כל אדם חסר זהירות.
משום כך, לקראת החורף היה ניתן לראות את אנשי השבט קוצרים את השדות ומביאים את חיות המשק למערות המוגנות ששמשו את כפר האלר.
הכפר שכן בהר געש כבוי, מלא חורים, שאנשי השבט ניצלו כבתיהם.
אנשי הכפר היו רועי צאן, שבאו במקור בגלל מחצבי אבני חן, אך כשהאבני חן נגמרו השתקעו באיזור.
באותו היום, במרחק של כמה קילומטרים משם, היה אפשר לראות 5 קשתים, מלווים בנער, בן 14 לכל היותר, עם קשתות דרוכות, מתחבאים במארב, מכוונים את חיציהם לעבר 8 עוגים, חוליית פשיטה ממוצעת, שבאה לעבר האלר, לבזוז את מה שאספו בקיץ.
הנער קרב לעבר אדם רזה, עטוף פרוות יטי, עם שיער בהיר ועיניים אפורות.
"הארמאן!" קרא הנער בשקט, "העוגים הגיעו למארב! להתקיף?" הוא שאל
הארמאן אמר בשקט "הדלק את המלכודת לניס"
לניס רץ ואחז בלפיד ואבני הצתה, ותוך כדי ריצה הדליק את הלפיד.
הוא הגיע לקצה של חבל מוחבא מתחת לקרקע, עשוי משורש העץ היחיד ששרד בכפור של הטונדרה, שלמרבה ההפתעה היה דליק מאוד.
לניס הדליק את השורש, והלהבה שעקבה אחרי המסלול של השורש זזה במהירות, מקיפה את העוגים במעגל להבות.
מיד 2 עוגים קרסו מתים, חיצים נעוצים בהם, והאחרים שלפו אלות וחניתות כבדות, חוץ מאחד ששלף קשת וחיצים עצומים, וירה חץ בירייה עיוורת לעבר הכיוון ממנו הגיעו החיצים, לרוע המזל הפגיעה שלו הייתה מוצלחת, יללת כאב עלתה מהמחבוא, כשהחץ חורר את הריאה של הקשת.
הקשת העוגי מת מיד על ידי חץ שנורה על ידי הארמאן, אבל הלהבות כבר כבו, וכל שנותר היו ערימת גיחלים, שהעוגים רמסו בעודם רצים אל הקשתים, ששיחררו עוד מטח חיצים, שחיסל עוד 3 עוגים.
העוגים שנותרו טבחו בקשתים שומרי הכפר, היחידים שנותרו בחיים היו לניס והארמאן, ולמרות שרצו מהר, העוגים השיגו אותם.
הארמאן אמר ללניס תוך כדי ריצה "תזהיר את הכפר! אני אעקב אותם"
וכך, בעוד לניס רץ לעבר הכפר, הארמאן שלף סכין ארוכה והסתער על העוגים.
לניס הגיע, חסר נשימה לכפר, אך למרבה התדהמה הוא לא שמע כלום, ולא ראה אדם, למרות שכולם היו אמורים לעבוד לקראת החורף.
לניס קרב בזהירות אל הכפר, ואז ראה בזעזוע את ריד, דודו.
מבט של אימה היה נסוך על פניו, אך גרוע מכך, היה גופו, שכולו, כולל הבגדים שלבש, היו עשויים אבן.
בעודו רץ בין הבתים, בודק כל בית, הוא גילה כי כל יצור חי, כולל המשק החי נעשה לאבן, אז הוא שמע לפתע צווחה חדה, וראה הבזק אדום מזנק מעליו, ואז נחת לידו יצור מפלצתי, גופו גוף דרקוני, מקושקש ובעל כנפיים, אך הראש היה הדבר המבעית באמת, הוא היה ראש תרנגול אדום, עם עיניים סגורות, ומקור משונן ואכזרי, שנועד לשסע בשר.
לניס הביט במפלצת באימה, הוא זיהה אותה מהסיפורים שסופרו בכפר, המפלצת הייתה הקוקטאריס, התרנגול הדרקוני שהיה מסוגל לאבן במבט, או בהבל פיו.
היצור צעד לעבר לניס צעד, ועוד אחד, ועוד אחד, מוכן לשסע את הבשר והעצם, כשלפתע נורה חץ, וננעץ בגרון הקוקטאריס.
המפלצת הסבה את מבטה, מאתרת את היורה-הארמאן, שצעק "ברח!"
לניס רץ, נס על נפשו, לא לוקח אפילו את הצידה החיונית לשרידה בטונדרה הקפואה.
הוא רק ברח מהכל, מהכפר, מהמפלצת, מהאנשים המאובנים, ומכל חייו הקודמים.
לבסוף הוא קרס בתשישות, מותש מהבריחה, והתעלף באמצע השממה…