כנפיים

may.yab1999 20/03/2014 569 צפיות 2 תגובות

אני מתבוננת בדמותו המסתורית עם הכנפיים הלבנות שנוגדות את הילתו השחורה ומגן גופו החלוד. פניו הם כמו צל שחור וגדול, וכשנוגעים בהם, אבק שחור ניתז לכל עבר כמו דיו. הוא מרחף מעל פני הקרקע, חרב בידו. אנשיי הזהירו אותי מפניו, אך איני מפחדת. כולם מקיפים אותו, שומרים ממנו מטר וחצי בערך מרחק. זרם חזק של אור מאיר עליו מלמעלה. כולם מכוונים אליו את נשקיהם, והוא נשאר רגוע, מרחף באוויר.

אני לוקחת צעד אחד קדימה, וכולם מתבוננים בי בתדהמה, משתתקים.

"מי אתה?" אני שואלת בחשש. הוא שותק ונשאר רגוע, לא מפנה אליי את מבטו. אני לוקחת צעד נוסף קדימה. כולם עוצרים את נשימתם. "מי אתה?" אני שואלת, הפעם בתקיפות.

הוא מפנה אליי את מבטו, מרחף לכיווני, מכוון את חרבו עליי. האומץ משתלט על ליבי, וכל הפחד והחשש נעלמים ממני. הוא מרחף מעל פני האדמה, גבוה מעליי, ובטח שממני גם אם לא היה מרחף, שהרי אני נמוכה, יחסית לדמותו הרגועה והאצילית.

כנפיו הגדולות מטילות עליי צל ענקי. איבדתי את סבלנותי. אני מתעצבנת וצועקת, "מי אתה?!", אך שוב – אין מענה. אני שולפת את חרבי הקצרה והקהה, מכוונת אותה עליו, כאילו הייתה החרב החדה והארוכה בעולם, כאילו יכלה לפגוע בו. אסור לי להפגין פחד.

אנשיי מוכנים לתקוף, שורטים את הרצפה בעזרת גרזניהם וחרבותיהם, מעיפים ניצוצות של אש לכל עבר. חרבו של הדמות המסתורית מונחת על גרוני בעדינות, ונכנסת אט-אט פנימה יותר ויותר, גורמת לנוזל האדום והמסריח לטפטף מצווארי החלק. אנשיי נסוגים בחזרה אחורה, והחרב נשלפת מגרוני.

הוא פותח את פיו. אני צופה מראש את קולו הנמוך והעמוק. "אני," הוא אומר בגאווה. "מלאך." יש הד של כמה שניות, והמילה חוזרת שוב ושוב עד שהיא נעלמת. כל אחד ואחד מאנשיי מרותק לשמע המילה המתוקה ביותר שקיימת. כולם. חוץ ממני.

אני מניפה את הנשק שבידי, קטן, מזערי ומסכן לעומת החרב הנקייה והצלולה של המלאך, ומכה במגנו. דבר לא קורה. עפים נצנוצים קטנים של אש והמלאך מסתובב אליי בכעס. "תתחילי לפחד," הוא אומר. "ותניחי את החרב." אני פוגשת בעיניו. כחולות כמו הים ביום הגשום והסוער ביותר. יפות כל כך, מהפנטות כל כך… חרבי נשמטת מידי ללא רצון, ומוחי מפסיק לעבוד.

דמות המלאך נעלמת אל מול עיניי, ובמקומה מופיע אדם רגיל, היצור הכי דוחה ומסוכן בעולם. הכי מסוכן שאנו מכירים. הוא לא מבין מה קורה, איפה הוא נמצא, ומי מקיף אותו. הוא לא יודע שהוא מסוכן.
הוא לא יודע שהוא הולך להשמיד את כולנו. או שבעצם, הוא רק אחד מאיתנו.


תגובות (2)

ואוו..
זה אמנם סיפור פנטזיה אבל יש בזה משהו עמוק מאחורי המילים…
אהבתי מאוד :)

אה וברוכה הבאה לאתר D:

20/03/2014 22:48
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך