כן, אני ערפד! פרק 1

~נקודת של ג'ק~
זה נראה מוזר בהתחלה, אבל כאשר ראיתי את כל האנשים האחרים, ואת הנערים האחרים הולכים למבנה שנועד בשביל, סוגנו, לא יכולתי להוריד את עיני מהם.
המבנה הזה הוא "מקום מגוריהם" של הערפדים. בנו אותו לפני כמה חודשים, כששוטר אחד ראה ערפד נושך בן אדם בעיר שלנו. הוא הודיע על כך לרשויות, והם התחילו לבנות "מקום מגורים מיוחד לערפדים", אך כל הערפדים שנכנסו לשם, צעקו בתוך מוחו שזה יותר גרוע מהגיהנום שממנו הם היו נהנים יותר.
אך אני יודע שה"מגפה" כביכול, של הערפדים עוד החלה לפני זה. ה"מגפה" שלנו התחילה לפני זה. אני הייתי גם אחד שננשך, אבל לא בידי ערפד רגיל, בידי ערפד שהיה אחי.
לקח לי זמן להתרגל לעובדה שאני ערפד. אבל בכל זאת , זאת הרגשה מוזרה. הרגשה כאילו אתה משקר, לא רק למי שסובב סביבך, גם לעצמך.
ההרגשה לא עברה, למרות שננשכתי על ידי אחי, הרבה מאוד זמן קודם. ועכשיו כשאני רואה את שאר הערפדים, זה מרגיש כל כך.. נרמאלי.
אני מרגיש גם קרוב אליהם, כאילו הנשמות שלנו מחוברות. אחרי כל השנים האלה.. חוץ מאחי לא ראיתי אף ערפד אחר. זה מוזר. בעיקר שאני מרגיש קרוב אליהם.
לפתע עיני נתקעו על נער אחד. את מחשבותיו לא הצלחתי לקרוא. ידיו היו אזוקות באזיקים מאחורי גבו. עגיל נצץ בגבתו, לאור השמש. מבטי ננעץ בשלו, והוא הסתכל עלי עם עיניו החומות הנוקשות. נראה היה כי עבר הרבה בחייו.
אף פעם לא קרה לי כזה דבר, אני יכולתי לקרוא מחשבה של כל מין. אם זה נשים, גברים, ערפדים! אבל עכשיו לערפד הזה לא יכולתי.
היה משהו אפל שקדר סביבו. החלטתי להסב את מבטי, ושמתי לב למישהי שעמדה אזוקה באזיקים גם היא. ניסיתי לחדור אל תוך מוחה, אל תוך מחשבותיה. אך זה לא קרה.
עדיין יכולתי לשמוע בראשי את קולותיהן של המחשבות של האנשים והערפדים בסביבה אך רק לערפדים הללו, איני יכולתי.
עינייה האפורות נצצו, ואני לא יכולתי להסיט את מבטי ממנה,בחנתי את גופה. שיערה הוא שיער חום כהה, היא הייתה גבוהה, בערך מגיעה לגובהי.
פניה עדינות, אך היא אינה חייכה כלל. מבטה היה קשוח והוא נשאר ככה. עיניה בחנו את המבנה מולה.
"על מה אתה מסתכל?" נשמע קול מאחורי. הסתובבתי ושיערה הבלונדיני והגלי של ריבר פגע בפני בגלל משב הרוח שהיא גרמה לו כשרצה לכיווני, כהרגלה.
"על כלום, רק מסתכל על ה.." התחלתי אבל היא המשיכה אותי "הערפדים.." היא נאנחה. היא הסתובבה כך שפניה היו צמודות לפני, ואמרה לי "בבקשה, אל תסתכל עליהם. בוא לכיתה שיעור בוטניקה מתחיל!" היא לקחה את ידי ומשכה אותי לכיתה.
ריבר היא חברתי הטובה, אך היא אינה יודעת שאני ערפד. היא לא אמורה לדעת, זה רק יפגע בה. אני לא רוצה את זה.
התיישבתי ליד ריבר, בשולחן שלידה אך המורה נכנס לחדר הכיתה והורה לכולם לקום על רגילהם, כיוון שאנחנו הולכים לחקור את הצמחים בחממה שמאחורי בית ספרנו.
חשבתי לעצמי שזאת תהיה הזדמנות טובה לצפות בערפדים האחרים. הגענו לחממה, ולכל אחד היה את הצמח שלו. אותו הוא גידל בעצמו. מה שקל לעשות כשאתה ערפד.
"מקום מגוריהם" של הערפדים הוקם על יד בית ספרנו, כמו שבוודאי הבנתם. ככה שכשהמורה שלנו אינו שם לב, מדי פעם הצצתי על המבנה. השלט שהתנוסס עליו היה צהוב עם כתמים אדומים עליו. יכולתי להריח את ריח הדם שהוא הדיף, ועליו נכתב בצבע ירוק "ערפד-דם"
למה אני לא שם? כי אני מסתתר. האנשים האלו, בודקים בכל בית ובית אם אכן יש שם ערפדים.
הם מראים לכל דיירי אותו הבית, דם. דם של חיה, או שלהם כדי שיהיה להם דם טרי להראות. אדם יגעל מיזה או שזה לא יהיה לו אכפת. אך ערפד.. ערפד ירצה להתנפל על הדם הזה, או שהוא יעשה את זה או שהוא יסתכל על הדם בלי סוף במבט שמביע המון חשק לשתות אותו.
מאיפה אני יודע? חפרתי בתוך מחשבותיו של ערפד כלשהו שהלך כמו האחרים, קשור באזיקים.
ראיתי את הנערה-ערפדית שראיתי קודם, בעלת העיניים האפורות. היא עמדה ליד נער אחר עכשיו ולחשה לו באוזן, הוא חייך לעברה ונשק קלות על שפתיה. הוא חשב בראשו על כמה הוא רוצה לברוח מהכול…
ואני עומד פה, ומסתכל על שאר הערפדים שנכנסים לערפד-דם, וחושב על איך שאני מפקיר את בני סוגי, לידי השוטרים האלו.
שוטר וערפד אחר עברו, השוטר חישב בראשו לאיזה מקומות הם יגיעו היום, וכמה זמן זה יקח בהנחה שימצאו ערפד ובין אם לא. בין הכתובות הללו, היתה גם כתובת מגורי.
נלחצתי. בעיני הירוקות התחלתי לראות מטושטש. כבר חשבתי על איך עומדים לתפוס אותי. ולכלוא אותי שם.
ריבר הניחה את ידה על כתפי ונאנחה שוב "בקשתי ממך.. זה לא טוב להסתכל עליהם ככה, חוץ מיזה תתכונן, היום הולכים לבדוק גם אותך.." היא הסתכלה עלי והמשיכה "והכול יהיה בסדר".
"מאיפה את יודעת שהולכים לבדוק גם אותי?" שאלתי אותה מופתע, היא גלגלה את עיניה וענתה לי "אבא שלי, מפגר אחד". אה נכון, אביה של ריבר הוא השוטר הראשי של העיירה שלנו, הוא נותן לריבר מידע על מה קורה בעיר, וריבר רוצה להיות כתבת, אז היא התחילה לעבוד בקיץ שעבר בבית הדפוס של העיירה.
מסוכן לערפד כמוני? כן. אבל אני לא מקדיש לזה מחשבה.
"וואלה" אמרתי מהנהן בראשי, אך מסתכל על הערפדים שעוברים מולי. היא שאלה אותי שאלה כלשהי, אך מרוב שהייתי מרוכז בערפדים, איני שמתי לב לדבריה.
היא נפנפה בידה מולי, ואני התנערתי. הסתכלתי עליה ושאלתי "אממ.. אמרת משהו?" היא הסתכלה עלי כשהיא עצבנית, משלבת ידיים ומזיזה את רגלה במקום ובמהירות.
"כן!" היא ענתה כועסת, אני חייכתי חיוך מתנצל ומבקש שהיא תשאל את השאלה עוד הפעם. היא נאנחה בחיוך "טוב, אז הפעם תקשיב! אני שאלתי אם אתה רוצה.. אממ.. להיות איתי? אתה יודע שאני לא מתאהבת בקלות" היא הרכינה את ראשה.
הייתי המום לא האמנתי שמישהי כמוה או בכללי מישהי תרצה אותי. וזה לא שאני לא נראה טוב, פשוט חשבתי שאני יהיה זה שיציע למשהי. ואני בכלל לא חושב שטוב להיות עם בן אדם או בת אדם שלא יודע שהוא או היא עם ערפד.
זה יהרוס אותה, אבל אני גם לא רוצה לפגוע ככה שהיא לא תחשוב שאני לא אוהב אותה! היא נראתה לבנה כאילו ראתה רוח, היא התעלפה בידי. הסתובבתי לכיוון החממה, וכולם היו ככה. לא הבנתי מה הולך פה.
ואז הוא נגלה לפני…