כמה שאני שונאת את ניו יורק פרק 3

היא פנתה אל הדירה הקטנה שלה שנמצאת בקומה ה26 של איזשהו בניין.
היא אף פעם לא טרחה לזכור את שם הבניין,היה לה זיכרון מעולה .מספיק שהייתה מסתכלת פעם אחת על מפת ניו יורק וזכרה אותה בעל פה .
היא חלפה אחרי עוד בניין ועלתה ללא היסוס במדרגות,היא שנאה את העצלנים שעלו במעלית .
היא עלתה את 26 הקומות ונכנסה אל הדלת השנייה משמאל .היה בדירה מטבח קטן , ספה קטנה וטלוויזיה של 50 אינץ.
בחדר השינה הייתה מיטת יחיד ,טלוויזיה של 60 אינץ וחלון קטן.
בחדר האמבטיה הייתה מראה קטנה ,מקלחת ושירותים. החדר הכי גדול בבית היה חדר האימונים,הוא לא היה בתוכניות של הבניין ,היא ביקשה לבנות אותו במיוחד .
היה בו 3 שקי איגרוף,5 בובות אנושיות מגומי ועל הרצפה היו מזרונים עבים. בצד שמאל של החדר היו מטרות של חץ וקשת ,בצד ימין מטרות של הטלת סכינים ומול הדלת מטווח של נשק חם .ובחדר האימונים היה עוד חדר קטן שבו נתלה פגיון אחד שקיבלה במתנה ביום הולדתה ה10מאחותה החורגת ריסק .
היא קרסה על הספה אחרי יום מעייף של עבודה. היא עבדה באחד מאלפי המשרדים בבניין האמפייר סטייט.
היא לא אהבה את העבודה שלה ,זה פשוט לא היה בשבילה לשבת כל היום במשרד ולהקליד דברים במחשב.
סור היה צריך למצוא לה עבודה אחרת .אולי במשטרה אבל אז היו שמים לב אליה וכמובן אסור לה למשוך תשומת לב. אבל זה קשה שיש לך עיניים מוזרות כחולות חומות ושיער אדום בלונדיני ושרירים בכל הגוף.
אבל למען האמת היא די שנאה את בני האדם,היא זכרה שלפני 5000 כשבני האדם עוד היו חיידקים זעירים כדור הארץ היה נראה הרבה יותר טוב ,ואלירים כמוה יכלו לבוא לכדור הארץ מבלי שימותו מזיהומים של עשן ופסולת. האלירים של ימינו פיתחו הגנה מפני הדברים האלו אבל עדיין שנאו אותם .היא הלכה לחדר השינה ונאבקה להרדם כדמעות בעיניה מזיכרון של בני מינה המתים בגלל בני האדם …