כל עוד

ילד הולך לו ברחוב
בבקר בהיר של תשרי
אל בית הספר שוב יוצאים הילדים,
גבר הולך אחריו
משגיח, רואה–לא–נראה,
ורק אחר כך הוא עומד שם ורואה –
איך עוד שנה פה נפתחת
כמו כל שנה, בסתו,
איך בן הולך לו לבד,
ואב בעקבותיו.
גבר רואה בחשאי
איך בנו נכנס לכתה
גבר עומד כמו ילד שנשאר בחוץ,
וכבר שרים שם בפנים
שיר של שנה חדשה
הו, איך הכל מתחיל פה שוב מהתחלה
שוב הם שרים על הגשם,
שוב הם שרים על סתו,
ועל הלוח עולות שוב אותיות הכתב.
גבר באמצע הבקר,
גבר בלב חייו,
על יד גדר של בית ספר לבדו נצב
והוא זוכר שאביו
פעם הלך אחריו
הוא מנסה לשמע את קול צעדיו,
אך הילדים עוד שרים
שיר על יורה וחצב,
וגם שפתיו של גבר לוחשות עכשו:
גם אם אלך בגיא צלמות
הן לא אירא,
גם אם אפל פתאום
יאמר לבי שירה
כל עוד עולה הבקר,
כל עוד נכתב הלוח,
כל עוד הולך לו בן
ואב בעקבותיו,
כל עוד שרים הילדים
על שנה חדשה
כל עוד הכל מתחיל פה שוב מהתחלה
כל עוד הים מתעורר
כל עוד הרוח עולה
כל עוד על שחר הלוח
תתנוסס מלה.