כל החבר'ה הצעירים #11

ימי הולדת, ספרים והביטלס

למרבה המזל, הצליחה מדאם פומפרי לבטל את הקללה בעזרת כמה נפנופים בשרביטה. היא עדיין נאמה בפניהם על שימוש לרעה בקסם מסוכן.
"כאילו שכולנו רצינו להיראות כמו ביגפוט!" התלונן ג'יימס כשעזבו את המרפאה, עורו עדיין מעקצץ מצמיחת השיער.
"זה היה חייב להיות סוורוס. הוא ציפה את הממתקים באחד מהשיקויים שלו, אני פשוט יודע את זה." רתח סיריוס.
"כן, כולנו יודעים את זה, חבר." ענה ג'יימס, "אל תדאג, אנחנו נחזיר לו."
"אני כל־כך מצטער!" יילל פיטר בפעם המאה, בערך. "באמת חשבתי שהם מאמא שלי."
"זה בסדר, פיטר," טפח ג'יימס על כתפו, "רק חבל שלא נתת לנו אותם ביום שני על הבוקר – אז לפחות היינו יכולים להבריז."
"אני דורש תגמול!" צעק סיריוס והרים את שרביטו בדרמטיות. רמוס צחק.
"ואתה גם תקבל אותו!" צחק גם ג'יימס, דוחף את משקפיו במעלה אפו, "סבלנות היא סגולה, בלק. נקמה כזו לוקחת זמן. אני מניח שיש לך עוד כמה רעיונות מבריקים, רמוס, לא?"
"מצטער." נד רמוס בראשו. לבו עדיין הלם בפראות מהאימה. לוּ רק היה רואה את סנייפ באותו הרגע, הוא היה חונק אותו; הוא כלל לא חשב על מתיחה.
"אני אעזור לך, ג'יימס," אמר פיטר, "אני אעשה הכול, אני לא אפחד הפעם, אני א־־"

הם בדיוק הגיעו לפנייה שהובילה למגדל גריפינדור כששמעו קול קורא מאחוריהם:
"סיריוס."
הארבעה הסתובבו. סיריוס השתנק בבהלה. הייתה זו בלטריקס בלק.
"מה 'תְ רוצָה?" הוא שאל, משפיל את מבטו ומשפשף את נעליו על רצפת האבן. הייתה זו התנוחה הכי פחות אופיינית לסיריוס שאפשר היה להעלות על הדעת, חשב רמוס. בנוסף, הוא שם לב שג'יימס צָעד צַעד קדימה, ועמד כעת כתף־אל־כתף לצד חברו.
"גש הלום, וּפנה אליי כמו שצריך." ירתה המכשפה מהשנה השביעית בתגובה.
סיריוס לא זז. בלטריקס שלפה את שרביטה – רמוס היה המום, ובפעם הראשונה מאז שהגיע להוגוורטס, הוא חש פחד.
"בוא הנה," היא אמרה בקול נמוך, "או שאכריח אותך. וזה לא יהיה קסם ילדותי כמו הצמחת שיער, זו הבטחה."
סיריוס צעד קדימה, נד בראשו לעבר ג'יימס, שניסה לעקוב. כולם צפו בבני הדודים מדברים בקולות שקטים בקצה המסדרון במשך דקות ארוכות וכבדות. לאורך כל השיחה, סיריוס בקושי הרים את מבטו מהקרקע. לבסוף, היא טפחה על ראשו, הסתובבה על עקבה והלכה. כולם נשפו בהקלה. סיריוס חזר אליהם נרעד.
בשתיקה, נכנסו כולם דרך חור הדיוקן והתיישבו על הספה הרגילה שלהם.

"הכל טוב, סיריוס?" שאל ג'יימס בלי לבזבז דקה.
"כֵּה." הוא הנהן, נראה חיוור מהרגיל, "היא אממ… היא רצתה להזמין אותי לתה. ביום ההולדת שלי. אני חושב שאמא שלי בטוח הכריחה אותה, כנראה ערכה כנס משפחתי. מנסה להחזיר אותי לחיקה."
"רק בגלל שאתה בבית אחר?"
"ובגלל החֶבְרה שאני מסתובב איתה," הוא גיחך לעברם.
"אז מתי יום ההולדת שלך?"
"שבועיים. בַּשלושה. אבל אני חייב ללכת לתה הזה, בֶּלַה לא צוחקת על־כך שהיא יודעת כמה קללות ממש נבזיות."
"אז נעשה משהו אחר־כך. משהו טוב, כן?"
פיטר ורמוס הנהנו בהתלהבות, אבל באחורי ראשו של רמוס, הוא נזכר שהשלושה בחודש הוא ליל הירח המלא.

***

לסיריוס מלאו שתים־עשרה. רמוס לא היה שם כדי לחגוג איתו, למרות שלא חשב שלמישהו אכפת. ג'יימס היה החבר הכי טוב של סיריוס, אחרי הכל, ופיטר עדיין אהב לחשוב שג'יימס שייך קצת גם לו. אז רמוס היה יוצא הדופן, גם לולא היה נעול בצריף, מנסה לקרוע את עצמו לגזרים. מדאם פומפרי ניסתה לתת לו שיקוי שינה הפעם, לפני שהירח עלה, אך נראה שלא הייתה לזה השפעה; גרוע מכך: הוא הצליח לצלק את עצמו עם השריטה הארוכה ביותר עד כה – עד מעבר לגבו.
פומפרי הכריחה אותו להישאר במרפאה למשך כל היום שלאחר מכן, וזה היה למעשה מקרי – מה שאמר, שהוא היה יכול פשוט לספר לחבריו שחלה פתאום. הם עדיין היו מעט מבולבלים מדוע לא אמר להם שום־דבר על תחושת החולי מראש, אבל קיבלו זאת. הם כנראה כבר חשבו שהוא די מוזר, ועד כה קיבלו כמעט את כל מה שאמר להם.
הוא לא היה נהנה מיום־ההולדת. ג'יימס דיבר עם מדאם הוץ' וארגן לשלושתם אימון תעופה בזמן ארוחת הצהריים. לאחר ארוחת הערב, ולפני שסיריוס היה צריך להתלבש לקראת התה עם בני הדודים שלו, ניצחו ג'יימס ופיטר על שולחן גריפינדור בשירת 'היום יום הולדת', ואחריה 'כי הוא בחור כארז'. לדברי התלמידים ששמע רמוס אחר־כך, הם שרו 'וכך אומרים כולם!' שוב ושוב בקול הולך ומתגבר, עד שפרופסור מקגונגל נאלצה לאיים עליהם בריתוק אם לא יפסיקו.

ככל שהתקדם חודש נובמבר, הלכו הימים והתקצרו, והטירה נעשתה חשוכה יותר ויותר. הם בילו פחות מזמנם בחוץ, ויותר ממנו בהצטופפות ליד האש בחדר המועדון, משחקים במשחקי קלפים ומתכננים נקמה בסנייפ. השליש הראשון התקרב לסיומו, ונראה היה שהמורים מטילים עליהם יותר שיעורי בית מאשר אי־פעם.
בכל פעם שסיריוס ורמוס היו רחוקים מפיטר וג'יימס (לרוב כשהשניים האחרים היו בספרייה), סיריוס קרא לו. הם סיימו את 'תולדות הכישוף' תוך קצת פחות משבועיים, ולאחר מכן עברו לסירוגין בין 'מדריך שינוי צורה למתחילים', לבין 'מרקחות ושיקויי קסם' למשך שארית השליש. כשהקונסאים עבדו על שיעורי הבית שלהם כקבוצה, הוא אפילו התחיל לקרוא בקול, כאילו לעצמו, בטענה שזה עוזר לו לחשוב. זה עיצבן מאוד את ג'יימס, שהעדיף שקט.
למרות שלא יכלו להשתלט על כל חומר הלימודים בזמן כה קצר, לתדהמת כולם (לרבות הוא עצמו) ציוניו של רמוס השתפרו בקצב מדהים. לסיריוס היה כנראה את הרעיון הנכון; היכולת של רמוס לשמור ולזכור מידע הייתה יוצאת דופן, והוא מצא את עצמו מרים יד בשיעורים לראשונה בחייו.
ציוניו של סיריוס, לעומת זאת, החלו לצנוח. הוא בילה כל־כך הרבה זמן בניסיון לסייע לרמוס בסתר, עד שככל הנראה הפסיק את הקריאה הנוספת שבה התגאה כל השנה. לראשונה, שיעורי הבית שלו הפכו לממוצעים, סבירים ונקלעו לפיגור ביחס לאלו של ג'יימס. ג'יימס לא היה מודע לכך, כמובן, ורק הניח שהוא זה שבאמת משתפר.

"אבל אתה מבלה כל־כך הרבה זמן בספרייה!" לחש לו רמוס פעם אחת, לאחר שסיריוס קיבל ציון 'מקובל' על חיבור ב'לחשים', "חשבתי שאתה לומד." רמוס עצמו עדיין לא אזר את האומץ לבקר בספרייה. המחשבה על כל הספרים האלה החרידה אותו.
"אני לומד," ענה סיריוס בעליזות, "אבל לא את הדברים האלה," הוא קיפל את החיבור, "אני מחפש לחשי פרשנות קוגניטיבית – אתה יודע, כדי שתוכל לקרוא בעצמך. זה באמת מסובך, ברמת בגרות^[1] למעשה, אבל אני חושב שכמעט הצלחתי. אל תדאג, לופין, זה לא כאילו אני נכשל; זה הרבה יותר מעניין, בכל מקרה."

רמוס הרגיש אשמה נוראית, כמובן, וגם התבייש קלות מכך שסיריוס מקדיש כל־כך הרבה זמן על־מנת לעזור לו. הוא באמת לא זכר תקופה בחייו שמישהו אי־פעם השתדל כל־כך למענו. זה גרם לו לרצות לעשות משהו -כל דבר- בתמורה. אבל, מלבד משהו בעניין משפחת בלק הבעייתית, נראה היה שסיריוס לא רוצה כלום.
למעשה, היה משהו אחד שרמוס יכול היה לתת לסיריוס שאפילו ג'יימס לא יכול – אבל זה בקושי הרגיש ראוי להתייחסות. משהו שסיריוס כינה 'תובנות של מוגלגים'. זה התחיל כשרמוס סוף־סוף אזר אומץ ושאל על אוסף התקליטים של סיריוס. סיריוס שֲׂמַח מאוד לשתף, ואפילו יותר מכך; מלבד מטאטא המירוץ שלו, שעדיין היה בבית, אלבומי הויניל היו רכושו היקר ביותר.
רמוס יכול היה להבין בקלות מדוע – היו לו את 'הכירו את הביטלס', 'לילה של יום מפרך', 'הֵלְפּ!' ו־ 'אֵבִּי רואד'; כמו גם את 'משתה הקבצנים' ו־ 'אצבעות דביקות' ("מיק ג'אגר חייב להיות המוגל הכי מדליק שראיתי אי־פעם," השתפך סיריוס), שני אלבומי 'לד זפלין' – רמוס לא הקשיב להם קודם, אבל הבנים הגדולים בסנט אדמונד שמעו אותם באובססיביות, ותקליט אריך־נגן^[2] של סיימון וגרפונקל, מוסתר מאחור.
קוסמים, התברר, בדרך־כלל לא חשבו הרבה על מוזיקת ​​מוגלגים. כל התקליטים של סיריוס הוענקו לו על ידי בת דודתו, אנדרומדה, שהייתה ככל הנראה 'הכבשה השחורה'^[5] הראשונה במשפחת בלק, לאחר שעזבה את בית הספר כמה שנים קודם לכן, והתחתנה עם מוגל.
"אני כמעט ולא רואה אותה," הסביר סיריוס, "לא מאז החתונה; אבל היא שולחת לי את אלה מדי פעם. בדרך המוגלגית, כדי שאמא לא תגלה – היא לא מבינה איך עובד הדואר."
אז למרות שהיה לו אוסף מרשים בסטנדרטים של כל ילד בן אחת־עשרה, תשוקתו המוסיקלית של סיריוס התקיימה כמעט לחלוטין בבועה. הוא לא היה מודע לשירים האחרים של הביטלס מלבד אלה שכבר היו לו, מוטבעים בויניל. הוא מעולם לא הקשיב לרדיו, או צפה ב־ 'מצעד הפזמונים^[3]', או אפילו פתח עותק של 'אן־אם־אי'^[4] לפני כן. משום כך, הוא מצא את רמוס מרתק מאוד בנושא המוזיקה והתרבות המוגלגיים.
"באמת ראית אותם!" הוא אמר, נפעם, "ראית אותם מופיעים."
"לא בחיים האמיתיים או משהו," ענה רמוס בחוסר נוחות.
"לא, אני יודע, בטלפון," הנהן סיריוס בחכמה. רמוס החניק צחקוק.
"בטלוויזיה." הוא תיקן, "זה יותר כמו הציורים הזזים שיש לכם, אבל בשחור-לבן. ורק את הביטלס – הסטונס עלו פעם אחת לשידור, ואם הבית הכריחה אותנו לכבות את זה בגלל השיער שלהם."
"מה עם השיער שלהם?"
"ארוך מדי," משך רמוס בכתפיו, "היא אמרה שהם נראים פרועים."
"השיער שלי ארוך בהרבה," אמר סיריוס וקימט את מצחו.
"כן, נכון. אבל לבנים מוגלגים אין שיער ארוך. לא בדרך־כלל."
"אל תגיד לו את זה!" התגרה פיטר, "הוא יגלח את הראש שלו." הוא זרק גולת גובסטון על הלוח שעל הרצפה – הם שיחקו משחק איטי לסירוגין בימים האחרונים, בניסיון ללמד את רמוס את הכללים. היא התגלגלה לעבר אחת הגולות של סיריוס והכתה בה אל מחוץ לטבעת. מיד עם צאתה, ניתז ממנה בעוצמה נוזל מסריח, שסיריוס לא הספיק להתחמק ממנו בזמן. פיטר חייך, "הא, תאכל את זה, אוהב מוגלגים!"
סיריוס קילל בקולניות, ויצא להחליף את בגדיו.

1. באנגלית, הבגרות לקוסם נקראת O.W.L – Ordinary Wizarding Level, ובעלת משמעות כפולה: גם ראשי התיבות (רמות קוסמים ממוצעות בתרגום חופשי) וגם Owl – ינשוף.
2. תקליטי LP (אריך־נגן, Long Playing) גדולים יותר (12 אינץ') ומכילים כ־ 26 דקות הקלטה בכל צד.
3. באנגלית- Top of the Pops.
4. מגזין (NME (New Musical Express עדיין מופץ בבריטניה, ומשמש לקידום מוזיקה, מוזיקאים ולהקות צעירות. בעיקר מוזיקת אינדי־רוק, ומוזיקה מבוססת גיטרות. כמו־כן, שמו הוא משחק מילים עם 'enemy' – 'אויב'.
5. 'כבשה שחורה' – השם הוא משחק מילים עם שם משפחתו של סיריוס: בלק, black, שחור. כלומר, באנגלית – 'black sheep' – יוצא הדופן, הנבדל. בעברית משחק המילים לא תופס.