כליס תשע: בית ספר ללכתוב גרוע

תהייה פילוסופית: אם אני אשלח את כליס לבית ספר לכתיבה גרועה, ואז אכתוב שהיא כותבת את הפרק הזה במקומי, האם הוא ייצא פחות גרוע או שניצל?
טוב, באמת שניסיתי לשלוח אותה ללמוד משהו. אפילו איזה חצי טריק היה עוזר המון. אבל אז החלה שרשרת הצרות הרעות.
הכול התחיל ברץ (כלומר, הרבה לפניו) – איש קטן ומבוהל, די מצחיק, שהתנגש בכליס בדיוק כשהיא יצאה מהחנות (מה היא חיפשה בחוץ?). הוא נפל והיא נפלה, ואז הוא קם. אפילו לא התנצל. העיניים שלו קפצו מכאן לכאן, כמו אנטילופה מבוהלת. הדרך שבה עמד, שבה התכדרו הכתפיים, כולה אמרה שהוא רק מחפש מאיפה תבוא הצרה הבאה. והוא בכלל לא הביט בכליס ולא התייחס אליה, למרות שהייתה לו החוצפה להפיל אותה ארצה. הוא חלף על פניה ונכנס לחנות, ממהר אל הקופה, ובדרכו אל הקופה חיפש בעיניו את מנהל המקום, את דולי, ולא מצא. וחרדתו גברה כל רגע.

~~~~ =(^.^)= ~~~~~

דולי הסביר שהסוכנים הפדרליים שרודפים אחריה אף פעם לא יעזו להניח רגל בשטח שלו, כי הם פחדנים, ולכן תוך כמה ימים יגיע נציג מתונג הקיסרית כדי לדבר עם דולי, ואז העניינים יסתדרו, וכליס תוכל לשוב הבייתה. הוא הציע גם שתכתוב מכתב למשפחה שלה, כדי להפיג את דאגותיהם נוכח ההיעלמות שלה, והיא באמת כתבה, ובמכתב היא כתבה שהיא בסדר ודברים כאלה. ואז דולי אמר שהוא יודע שהיא צריכה כסף בשביל המשפחה, ושכעת כשהיא לא יכולה לנקות יותר את בית הספר רוטשילד, ולא לחפש עבודה חדשה כי היא תקועה במתחם "רגל בחוץ" (זה המתחם שכלל את החנות ואת הבית של דולי). היא יכולה לעזור בחנות ולקבל על זה שכר שווה ערך לשכר של מוכרת מתלמדת, וכליס חשבה לרגע שכל הקוונטים והסוכנים והניסויים המטורפים, היו כולם קנוניה אחת כדי להביא אותה לחנות הזאת. מי יודע למה.
היא נענתה להצעה, וברגע שנכנסה לחנות למשמרת הראשונה, דולי נעלם פתאום. אם הבית, ברוכה, אמרה שהוא יצא לאחת מן "הנסיעות" שלו. גם אנאבל וקירה, שתי המוכרות בחנות, אמרו שהוא יצא לאחת מן "הנסיעות" שלו. כסף, המחשב האדום של החנות, אמר לכליס שלא תאמין למילה אחת שדולי אומר, ולא למילה אחת שהוא, כסף, אומר, ובעיקר לא למילים שלה עצמה. כסף התגלה כיישות מלבבת ומצחיקה.
לא באמת.
אם הבית ברוכה התייחסה לכליס באדיבות שתחתיה היו רגשות צוננים. בבוקר היא הלבישה אותה בבגדים של נסיכה, ולאחר מכן הגישה לה ארוחות של מלכים. אבל בין גינוני הנימוס למחוות הנדיבות, ברוכה לא הצליחה להסתיר את הסלידה שלה מהנימוסים הקלוקלים של כליס, וכן מהרגליה המטונפים שהביאה איתה מהרחובות, כמו האופן שבו אכלה, הנטייה שלה לשכוח את הכפכפים במקום כלשהו וללכת יחפה, או השמירה שלה על היגיינה. אבל, למרות הסלידה, ראו שלברוכה היה רצון טוב, והיא לקחה על עצמה את התפקיד לתרבת את כליס. ללמד אותה איך להחזיק את הכתפיים ואת הגב כשיושבים, איך לברך "בוקר טוב", איך להחמיא על האוכל הטעים…
הטריד את כליס שהיא לא יודעת מהו מספר דיירי הבית. למשל, מעולם לא ראתה את דולי בתוך הבית. המוכרות בחנות, כך היא למדה מאוחר יותר, גרו בעיר, והיו באות כל יום ברגל לחנות. אבל באותו בוקר בו היא הלכה לחנות כדי לעבוד בה בפעם הראשונה, היא טעתה באחת הפניות הרבות של המסדרונות בבית, וראתה איש מוזר, די גדול, יושב על ספה ומזריק לעצמו משהו. האיש לא שם לב אליה, נדמה שהיה שקוע באיזה מצב פסיכוטי שניתק אותו מהמציאות. הוא לבש גלימה חומה מבד גס ומחוספס, שיערו היה כהה וקצוץ, וגופו היה גדול וחסון. בגלל שהשרוול שלו היה מושפל, היא ראתה את הזרוע השמאלית שלו, שהייתה כולה ורידים בולטים, והיה בה, מתחת לכף היד, התקן קבוע, כמו מכונה קטנה שנכנסה לתוך היד, ודרך המכונה הזאת האיש הזריק לעצמו חומרים.

כל זה קרה בבוקר של היום הראשון שלה בעבודה החדשה. אף אחד לא ידע שבסוף היום החנות תיראה כאילו העבירו דרכה נהר של פילים עשויים מקסם רוטט, וששני אנשים יסיימו את חייהם משופדים לצד הפנימי של קיר החזית. הו, לא.
כשכליס רק הגיעה, המוכרת המתולתלת בעלת המשקפיים, שהציגה את עצמה בשם אנאבל, שאלה את כליס שאלות כלליות לגבי הידע שלה לגבי קסמים, אבל מהאופן בו גלגלה את עיניה, והביטה הצידה בבוז מעודן כאשר כליס דיברה, היה ברור שהיא מעדיפה לקפוץ ראש לתוך בריכת מי קרח בחברתם של דוב גריזלי ומקק. תחילה היא עשתה רושם של מישהי בת שלושים, אולי בהשפעת הסמכותיות היבשה שבה דיברה. אבל כשכליס בחנה את פניה ראתה שהיא צעירה יותר. אולי אפילו בת עשרים. בכל אופן, הייתה זו אישה שהזיקנה תעשה לה רק טוב, כשתזדקן יום אחד, כי היא הייתה זקנה ברוחה, בבגדיה, בתכשיטיה ובדיבורה. למרות זאת, היא השרתה קסם מיוחד על הלקוחות, כשהרגישו זכות מיוחדת לקבל שירות מפיה, וכמעט תמיד שיבחו אותה לאחר הרכישה.
המוכרת השנייה, ששמה היה קירה, לא עזבה את הדלפק, ולא העניקה לכליס אף מבט כל אותו בוקר. היא לבשה גלימה כחולה עם ברדס שהסתיר את ראשה והטיל צל על פניה, ומההצצות החטופות שכליס הציצה עליה מרחוק, ראתה ששיערה סגול, ופניה כנראה יפות.
כשאנאבל הבינה שכליס לא יודעת ולו דבר אחד על קסם, היא שלפה מהמדף הכי קרוב צרור של דפים, שנראו כמו כמה חוברות הדרכה, או ספרי קידוש, שכרוכים יחד. "זה" אמרה, "קסם." וברגע שאמרה זאת, הלב של כליס פרפר פרפור מוזר. היה זה אחד מן הרגעים בו חיים של בן אדם מגיעים לצומת ומשתנים לבלי הכר, אחד מן הרגעים בו האדם שותק ומביט על צרור של דפים שזרוק על שולחן קטן, אחד מן הרגעים בו משהו בראש של בן אדם נפתח, לאחר שהיה סגור שנים.
"קסם, כמו כל דבר בחיים, מורכב מחלקים. זה הצורר." אנאבל הראתה לכליס את הכריכה שצוררת את כל הדפים יחד. "כאן כתוב השם של הקסם. בדרך כלל השמות שלהם לא מאוד יצירתיים. 'לחש לפתיחת צינורות סתומים בחורף', כשמו כן הוא. מתחת לשם, תוכלי לראות את מה שאנחנו מכנים ה'כתובת' של הקסם. זה רצף של אותיות ומספרים שלא אומר לך כלום כרגע, אבל למי שיודע לקרוא אותו, הוא מספק מידע כללי על הקסם. כמו מפרט טכני. ה'כתובת' של הקסם תעזור למצוא אותו בחנות, מפני שרוב הקסמים שאנחנו מחזיקים, מסודרים לפי משפחות ותת-משפחות, ולפי תכונות אחרות. המדע של תיוג הקסם נקרא מג'יקוטקסונומיה, ובעגה מקצועית, לשורת הכתובת קוראים 'קוד מג'יקוטקסונומי ראשוני'. בשביל לחסוך באותיות, אנחנו אומרים 'כתובת'. "
הדיבור של אנאבל היה מהיר, מדוד ומדויק, ולמרות שהיה לכליס ברור שאנאבל לא מחבבת אותה, היא התרשמה מאוד מחכמתה של אנאבל. לאנאבל היה כישרון להסביר את הדברים בצורה נהירה ומדויקת, ולתת דוגמאות שעזרו לכליס להבין מהר למה הכוונה במונחים שאחרת היו נשארים מעורפלים ולא ממשיים. הצורר היה החלק החיצוני, שכרך את כל הדפים. הדפים שבתוך הצורר היו מופרדים לדף בודד ועוד שתי חוברות. אנאבל אמרה שהדף הבודד רק מלא בפרטים טכניים שכליס יכולה להתעלם מהם, עד שתחליט להפסיק להיות ענייה נבערת ולעשות תואר בלימוד קסם. החוברת הראשונה, שהודפסה על נייר רגיל, נקראה בפשטות 'חוברת ההדרכה'. היא תיארה מה הקסם עושה, מה עלולות להיות ההתפתחויות והסיבוכים, באילו מקרים מומלץ להשתמש בקסם ובאילו מקרים לא, ולאחר כמה עמודים שהיו כתובים בשפה ובמונחים שכל אדם יכול להבין, המילים בחוברת ההדרכה הלכו ונעשו יותר ויותר טכניות, כמו "חוק שימור האירוניה" "אלסטיות של המרחב" "נקודת שיווי משקל" ו"שמונת החוקים היסודיים של המציאות". גם מאלה אנאבל אמרה לכליס להתעלם. העמודים הראשונים מספיקים בשביל לענות על כל השאלות שעלולות לעלות במוחו של לקוח שרוצה לקנות את הקסם, ואילו לקוחות שמסוגלים להבין את מה שכתוב בשאר העמודים, בדרך כלל לא יזדקקו לעזרתה של כליס ולא ישאלו אותה שאלות.
"מה כתוב בחוברת האחרונה?" שאלה כליס. "הקסם עצמו." ענתה אנאבל, "הנוסח. כך נקראת החוברת, 'הנוסח'." הנוסח היה עשוי מדפים יקרים יותר, עמידים יותר, והיה נעול ע"י מנעול ומפתח, כדי שלא ייפתח בטעות. המפתח עצמו השתחל על מקום מיוחד בצורר. "בשום פנים ואופן" אמרה אנאבל, "אל תציצי בנוסח של קסם בלי שקיבלת הוראה מפורשת ממישהו שמבין."
וכמו כל האזהרות, גם זו נפלה על אזניים ערלות.

כסף, כמו כל המחשבים, לא היה טוב בתור מקור של ידע. זה לא שלא היה לו ידע: בתוך החומר הגבישי האדום ממנו הוא היה עשוי, הוא הכיל מידע על כל הקסמים בחנות ועל עוד טריליון ואחת דברים שונים. אבל כל פעם ששאלו אותו שאלה, היה עונה בחוצפה, וגם לא אחת אהב לשקר ולהטעות. נדמה שהיה רק דבר אחד אותו עשה בצורה ישרה לחלוטין, ללא חוצפות וללא שטויות, וזה היה לגבות כסף מן הלקוחות ולבלוע אותו. כל פעם כשלקוח היה נע לעבר הדלפק כדי לשלם, כסף היה מתחיל להשתולל ברעב, ולנסות "לשכנע" את הלקוח לשלם יותר. ובלשכנע הכוונה לומר שהוא היה מתחיל להטיח בלקוח כמה הוא לא ראוי לקסם, וכמה הוא לא מבין כלום, ולכן הוא אמור לשלם יותר.
למשל, כסף אמר לילד אחד שבא לקנות קסם נגד שיעול, שמפני שהוא נמוך כפליים מבנאדם רגיל, הוא צריך לשלם כפליים, ובגלל שהוא ילד קטן, הוא צריך לשלם "מס ילדים", עוד 17% אחוז לפי המדד. בגלל סיבה זו ובגלל רשימה של סיבות אחרות, תפקידיו של כסף הוגבלו לתחום גביית התשלומים, וכדי שיהיה מישהו שיספק ללקוחות מקור מידע אמין על קסמים, דולי העסיק לא מחשב, אלא בנאדם שנקרא החכם גיארוס.
לאחר שאנאבל סיימה להסביר לכליס כמה מושגים יסודיים על החנות, היא אמרה לה שכעת היא תעזור לחכם גיארוס בעבודות שלו. כשהחכם גיארוס הגיע, הוא בירך אותן לשלום, "בוקר טוב לך אנאבל פרח, בוקר טוב לך כליס טהר." וכליס נוכחה לדעת שזה האדם שראתה בבוקר מזריק לעצמו כל מיני חומרים. הוא הציג את עצמו, "אני החכם גיארוס, ודולי מעסיק אותי בתפקיד של מחשב. מאגר מידע. אנשים מתעקשים לקרוא לי החכם גיארוס, למרות שהתואר 'חכם' אינו מגיע לי מאז שניתקתי את קשריי עם מסדר החכמים. את מוזמנת לשאול אותי כל שאלה, ואם אני יודע אני אענה."
האיש היה מוזר. היה משהו עדין בדיבור שלו, אך הוא היה גם רשמי מאוד ומלאכותי. כאילו קצת מנותק מן האדם שעומד מולו. כליס הבינה שהוא מצפה ממנה לשאול שאלה, ושאלה: "האם בחנות יש קסם שעושה אנשים חכמים יותר?"
החכם גיארוס עצם עיניים ומלמל דברים משונים. הפנים שלו התעוותו במאמץ, כאילו הוא נלחם במשהו. הוא נפנף את הידיים בתנועות משונות, כאילו הוא ממשש ומזיז משהו שנמצא מולו. לבסוף הוא פקח עיניים ואמר, "ישנם מאות אלפי קסמים שיגרמו לתוצאה לפיה על פי דעת רוב בנאדם מסוים ייהפך לחכם יותר במידה מסוימת. זוהי הערכה מהירה וגסה, אם כי גם הקריטריונים להגבלת הקבוצה הינם עמומים."
עיניה של כליס זזו אנה ואנה בעוד היא מנסה לפרש את התשובה. לבסוף אמרה, "תוכל לקחת אותי לאחד מהם?"
"בוודאי. אם כי תצטרכי לבחור אחד מהם, בכדי שאדע לאן להוביל אותך. אוכל לבחור בשבילך אחד באקראיות, או על פי דירוג לפי המקדם האירוני, הקירבה הפיזית, אורך הנוסח, העיוות הכללי…"
כליס לא ידעה מה לענות לו. למה לא יכול פשוט לקחת אותה אל קסם שעושה אנשים חכמים יותר? בשלב ההוא אנאבל כבר לא הייתה איתם, טיפלה בלקוח. כליס לא העלתה בדעתה להפר את ההוראות שקיבלה, ולקרוא את הנוסח של הקסם. אבל עדיין, היא רצתה לראות אותו מבחוץ. אולי לעיין בחוברת ההדרכה. "פשוט תבחר קסם אחד, זה לא משנה איזה."
"את תהיי חייבת להיות ספציפית יותר.
אבל כסף הופיע פתאום, משתולל באוויר מעליהם, צוחק. "אירוניה במיטבה. כליס טהר מחפשת קסם שיעשה אותה חכמה, אבל אין לה את הידע להגיד את המילים שיובילו אותה אל הקסם. תראי את החכם גיארוס, בנאדם שמנסה להיות מחשב ולא מסוגל להבין למה את מתכוונת, ואילו אני, המחשב, יודע לקרוא כל מחשבה שעוברת לך בראש. למשל, אני יודע על מה את חושבת עכשיו."
כסף, המחשב האדום שהלך על ארבע באוויר, צלל מטה והתחכך ברגליים של כליס. הגוף הגבישי שלו העביר בה צמרמורת. "אתה לא יודע כלום" היא אמרה. "אתה בטח חושב שאני רוצה להשתמש בקסם."
"בחיים לא אחשוב דבר כל כך רחוק מהמציאות. הרי ברור לכולם שאת פחדנית וצייתנית. לא. אם את רוצה לדעת מה עובר לך בראש, אני אגיד לך. אבל זה עלול להביך אותך."
וכליס, רק כדי להוכיח לו שהוא טועה, אמרה, "בבקשה."
"ברגעים אלה ממש, או אולי לפני רגע, את תהית איזה טעם יש לשפתיים של גא-קו דוליטל. וחשבת לעצמך, כמה חכמה את צריכה להיות בשביל לענות על השאלה הזאת. אל תסמיקי לי עכשיו. כל הסיבה שבאתי לכאן היא כדי להגיד לכם שיש לקוחות שצריכים את העזרה שלכם במחלקת קסמי ילדים, ואני לא מתכוון להפסיד את הכסף שלהם רק בגלל כליס אחת קטנה. עכשיו, החכם לשעבר גיארוס, האם תואיל להראות לכליס את הדרך למחלקת קסמי ילדים."
"כמובן" ענה החכם גיארוס.
הלב של כליס פעם בחוזקה, והיא הסתכלה הצידה, מודה לאלים שאף אחד לא היה שם. והיחיד שהיה שם, החכם גיארוס, נדמה שלא היה מסוגל להבחין בסומק העז שעל הלחיים שלה, או להבין למה הוא שם.

בקיצור, זה היה יום די נוראי. מרגע שהתחילה לטפל בלקוחות, היא נאלצה להפנות אותם אל אנאבל או אל קירה, מפני שלא ידעה לענות על אף שאלה. כל מטלה שהטילו עליה היא פישלה. היא החזירה קסמים למדפים הלא נכונים, היא נכשלה בתקשורת עם גיארוס. כסף ירד עליה בדרכו העוקצנית, אנאבל העירה לה בעדינות על כל הטעויות שעשתה. כשהגיעו שעות הצהריים, הדבר היחיד שביקשה לעצמה היה להיבלע אל תוך אחד מאינסוף הדפים שבחנות, להיסגר מאחורי כריכה, ולא להיקרא יותר בחיים.
ואז היא יצאה החוצה לשאוף קצת אוויר והתנגשה ברץ הקטן והמבוהל, שהגיע היישר ממכשפת הביצות, ובפיו אזהרה דחופה מאוד לכבוד דולי: מכשפת הביצות בדרך, והיא נסערת יותר מאי פעם. אבל דולי לא היה שם. ושמה של מכשפת הביצות גרם לאנאבל ולקירה להפסיק מיד את מה שעשו, ואפילו כסף הפסיק לרדוף אחרי צלמו שלו שהצטלצל בכיסי הלקוחות, וביקש מהאיש הקטן לחזור על דבריו שנית. והאיש, כאילו בזאת קיבל אסמכתא לפאניקה שלו, התפרק, פרץ ביבבות וצעק: "מכשפת הביצות תגיע בשלוש בדיוק והיא עצבנית כמו שלא הייתה מעולם, והיא דורשת שאדון דוליטל יטפל בה אישית ולא היא תבלע את כל החנות על יושביה. איפה דולי?! תגידו לי שהוא כאן!!" ואז הוא התעלף. ועכשיו כבר לא היה סיכוי שיבקש סליחה מכליס על שהתנגש בה.