כיוון שלישי (המשך של כיוון אחד)

פרק 3
"המחר ייראה אחר, חלום אחר חלום, מגלה אמת".

היד נשארת טמועה באוויר "ג'ייס" אני אומרת, ממלמלת את השם שוב ושוב, "זה הקטע שבו את אמורה

להגיד את השם שלך, אלא אם קוראים לך ג'ייס" הוא אומר בקול מלגלג, אני צועדת לעברו עוד צעד

ומתרוממת על קצות אצבעותיי, כדי שאהיה פנים אל פנים אליו, "שמי ריי" אני אומרת, "ולא אכפת לי איך

קוראים לך, מי אתה לעזאזל?!, ולמה אתה כל הזמן נמצא *לי*" אני מדגישה את המילה "בחלום", אני

מסיימת בנשיפה, ג'ייס נועץ בי מבט קר ומזלזל, "בואי" הוא אומר ואני מרגישה את מגעו הקר על ידי.

כשאני פוקחת את עיני אני בחדר לבן ומואר מאוד, שוכבת על מיטה, ג'ייס יושב על שרפרף לידי ומביט

במפרקי ידיו. אני מביטה בו, "התעוררת פרינססה" הוא אומר בחספוס, "מה?" אני אומרת, עייני חצי

פקוחות, "כלום", הדלת נפתחת וממנה יוצא איש גבוה בעל שיער אפור ועיניים חמות, "ריין" הוא אומר, "

מה.. איך..מי.." אני בקושי עונה עדיין מסוחררת, "ששש…"' הוא משתיק אותי בעדינות, "אני יודע שיש לך

הרבה מואד שאלות ואני עומד לענות לך על כולן, אני גם יודע על החלום שלך, כל מה שאני מבקש," הוא

נועץ בג'ייס מבט רציני, "זה שתישארי כאן ואל תזוזי מהחדר, ג'ייס יישאר איתך, אני מבין שאת כבר מכירה

אותו", הוא מביט שוב אליי, מחייך ויוצא מהחדר. אני נועצת בג'ייס מבט מלא שנאה, וג'ייס מחזיר לי מבט

אטום. "קוראים לו לורנס דרך אגב" ג'ייס פולט, "מי הוא?" אני שואלת, "המנהיג שלנו" עונה, "ומי אתם?"

אני שואלת בעצבנות, את עוד לא מוכנה לדעת את זה", "אתה לא יודע למה אני מוכנה, או למה אני

מסוגלת אם לא תגיד לי איפה אני, אתה לא מכיר אותי" אני אומרת בזעם, "תתפלאי" הוא אומר בלעג.

אני מביטה את מבטי אל החלון שמעליי, עצים מסודרים בשורות מדויקות, מדרכת אבן לבנה וספסלי שיש

לבנים ומבריקים, ג'ייס מביט בי ואני מפנה את מבטי אליו, "שלא תחשבי לברוח" הוא אומר לבסוף

ביובש, "לא חשבתי" אני אומרת ומחדירה בו מבט נועז, והוא פולט גיחוך וחזר לבחון את מפרקי ידיו

המצולקים, הצלקות נראות היטב על גבי עורו הלבן. "מי אתה?" נפלטת מפי השאלה המיוחלת הוא מרים

את מבטו האטום אליי "האא, תן לי נחש אני עוד לא מוכנה לדעת את זה?" אני אומרת-שואלת אותו

בלעג, "את לומדת מהר" הוא אומר, רציני לגמרי. אני פולטת נחרת בוז, ומביטה בבגדיי הם מריחים

כתחובים וניראים מקומטים, ג'ייס מבחין בכך, "עברו כבר יומיים, את יודעת" הוא מציין "מה? ישנתי יומיים??

מה עם אמא שלי, פארלי, לילי? היא נשארה עוד בשביל שהשארתי אותה…", אני כבר מתחילה

להילחץ, "הם יהיו בסדר" הוא אומר, "אני חושב שכדאי שתתקלחי", "וואו תודה" אני אומרת בקול ציני, הוא

לא מחייך, "אני לא זה שעומד לקלח אותך", הוא מוסיף "אז כדאי שתלכי", "חה-חה זה לא שרציתי

שתקלח אותי, אני יודעת להסתדר בעצמי" אני אומרת לו, הוא מסמן בראשו לעבר דלת האמבטיה, ומביט

בי באותו מבט חסום ואטום, אני קמה מהמיטה, וכושלת ברגליי ומתרסקת על הריצפה, ג'ייס מרים אותי

בעדינות ומגעו מעביר בי רעד, הוא מניח אותי בחדר האמבטיה. "אני מקווה שאת יודעת להתפשט לבד,

לפחות" אומר בחצי יובש חצי לעג ויוצא.

אני נכנסת לזרם המים החמים וחופפת מבלי להסתכל במה, לבסוף אני מתעטפת בחלוק גדול שמונח על

המדף, אני מביטה במראה, וממהרת להסיט את מבטי, אני יוצאת מהחדר, "קחי" ג'ייס אומר לי, ומושיט לי

חבילת בגדים מקופלים בשלמות, "תסתובב" אני אומרת "ותעצום עיניים" הוא מגלגל את העיניים "תירגעי,

אין לי שום צורך לראות אותך, אמממ… כן" הוא מסתובב. אני מתלבשת במהירות בבגדים שגדולים עליי

לפחות בשלוש מידות. "אתה יכול להסתובב", הוא מסתובב ולא טורח אפילו להביט בי, "אין לכם בגדים

קטנים יותר?", הוא סוקר אותי במבטו וחיוך קטן מלא לעג נפלט מבין שפתיו "לא" הוא עונה "אני חושב

שכדאי שתסתרקי", אני שולחת יד לשערי שבדרך כלל חלק ויפה יחסית ועכשיו כולו קשר אחד

גדול, "שבי" הוא מצווה עליי ביובש ומורה על השרפרף, ואני מתיישבת במהירות , הוא מסרק אותי

בעדינות, "אל תזוזי" הוא אומר כשאני מותחת את היד "אחרת יכאב לך" , "סליחה" אני אומרת, הוא מניח

את המסרק על השידה שלידו וקולע את שערי לצמה ארוכה, "זהו" הוא מצביע על המיטה, "עכשיו את

צריכה לנוח" "אממ.. תודה?" אני שואלת- אומרת "על לא דבר" הוא עונה לי ביובש. הוא זורק לי שמיכה

עבה, אבל אני לא רוצה לישון, אני דואגת לאמי, לאחי ולילי, ומה עם לוק? מה הוא חושב עכשיו? מה אמא

אמרה לו כשחיכה לי ללכת לבית הספר וקרוב לוודאי איחר… , "ג'ייס?" אני שואלת בזהירות, "כן?", "קח

אותי הביתה, *עכשיו*", "לא" הוא עונה ישירות, "זו לא הייתה שאלה" אני מחזירה בתשובה, "וזו הייתה

תשובה ברורה מאוד, לא, אין מצב,." דמעה זולגת על לחיי "זה לא יעבוד לך" הוא אומר, עוד דמעה, הוא

מושיט לי טישיו ואני מסרבת בזעם, הוא רק מביט בי, "זה לא תלוי בי, לא אכפת לי להחזיר אותך, את

משום מה חשובה ללורנס", "אבל את לא ניראת לי משהו מיוחד" הוא מוסיף, 'תפסיקי לבכות, את לא יפה

כשאת בוכה", אומר בלעג אני נועצת בו מבט חד, "אני לא בוכה" "ולא ממש איכפת לי איך אני ניראת

כרגע, אני רוצה הביתה!!" אני כמעט שואגת "אתה הבאת אותי לפה!" אני כושלת ברגליי לעבר הדלת

אבל ג'ייס תופס אותי בחוזקה לפני שאני נופלת ומשכיב אותי על המיטה בחזרה, "אמרתי ל א " הוא אומר

כמעט בשאגה, "לא איכפת לי!" אני מנסה שוב לקום, "לא השארת לי ברירה" הוא מוציא חבלים וקושר

אותי, "תשחרר אותי!" אני צועקת עליו בזעם, "אפילו לא אם תבקשי יפה, משהו שלא ראיתי אותך עושה

מאז שהגעת" הוא אומר ביובש, מביט באכזריות בעיניי הדומעות , הוא משחרר את החבלים רק מידיי "ירוק

מחליש אותי" אומר ויוצא, נועל אחריו את החדר, ואני תמיד רציתי עיניים כחולות.