כיוון אחד
פרק 1
"לא מזהה, לא יודעת, לא מבינה, רק מחכה, מחכה לבואך, מי אתה??"
אני מתעוררת מהחלום בבעתה, אני מרגישה את העיניים הקרות שלו זהובות, נעוצות בי וחודרות עמוק-
עמוק. גופי מכוסה זיעה קרה והשיער דבוק לעורפי.
אני מביטה סביבי, חושך מוחלט, מולי החלון שמוביל לגג הבית וממנו אפשר לראות את השמיים והשכונה
שמתפרסת לפניי, אני מביטה לעבר הכוכבים ולוחשת, "מי אתה?" .
כבר חודשים שנמשכים כמו שנים אני חולמת את אותו חלום, מתעוררת בבעתה, ולבסוף כאילו לא באמת
קרה, כל מה שאני זוכרת זה את הפנים הקרות שלו חלקות למשעי, עצמות לחייו הגבוהות, שערו הזהוב
שנופל על פניו, מודבק למצחו בזיעה קרה מלא גוונים שטניים ובלונדיניים יפהפיים. ניסיתי כבר לנתח את
פניו, המעטה הקר של עיניו שמתחתן ישנו ניצוץ חם, נעים, מסתורי ויפה, אך תמיד נרעדתי במחשבה עליו.
אני נאנחת ומתחפרת מתחת לשמיכה, הלוואי שהייתי פוגשת אותו ומגלה את משמעות החלום, אבל אני
אפילו לא זוכרת מה קורה בחלום שכל כך מבעית אותי, כל מה שאני זוכרת זה פנים קרירות ומושלמות של
אדם שמעולם לא פגשתי, טוב, לפחות לא במציאות- רק בחלום.
-בוקר-
השמש מבעד לתריסים חודרת מבעד לעיני, והרוח הקלילה מרעידה אותי, אני קמה באיטיות ומתמתחת,
במהירות הבזק, אני לובשת טייץ שחור, מגפיים גבוהות בצבע שמנת, חולצה לבנה חלקה, ומעליה סוודר
בצבע בז' בהיר, אני מפזרת את שערי ואפילו לא טורחת לסרק אותו, כי הוא נופל על כתפיי בגלים
מושלמים וסלסולים מתוקים, כטאץ' אחרון, אני מורחת עיפרון ירוק וגלוס בצבע ורוד חלש ומבריק.
אני יורדת במהירות לקומה התחתונה וחוטפת את הטוסט שעל הצלחת ובולעת אותו בכמה ביסים, אני
שומעת את אמא מעירה את פארלי למעלה, ומביטה מבעד לחלון, לוק מחכה ליד שער ביתי, שורק לעצמו
ומסדר את משקפיו הגדולות והעקומות, אני חוטפת את הבקבוק מים שנח לו על השולחן במטבח, "ביי!" אני
קוראת לאמי שקושרת לפארלי החצוף את שרוכי הנעליים.
"היי!" אומר לוק לאחר שאני סוגרת אחריי את השער, אני מחזירה לו חיוך קלוש ושנינו מתחילים לצעוד
בשתיקה לעבר בית הספר.
תגובות (2)
יפההה תמשיכייי :)
יפההה תמשיכייי :)