כותבת הספרים – ציפיות גדולות

"אני מה?!" שאלה נטלי את הנער, אבל הנער כבר לא נראה לעין. נטלי התנשפה.
'תירגעי, נטלי שום דבר לא קרה!' חשבה לעצמה ונכנסה בדלת הבניין. היא ניגשה לדלפק הפקידה. על כיסא שחור וגדול ישבה נערה בלונדינית עם עיניים ירוקות גדולות וחולצת טריקו בצבע אפרסק.
"נטלי!" אמרה האישה למראה של נטלי,"היי!"
"היי." אמרה נטלי בנימה חוששת. "אני מכירה אותך?" שאלה את הפקידה.
"בטח," ענתה לה הפקידה,"את יצרת אותי!" אמרה הפקידה וחיוכה לא נעלם מפניה גם כשראתה את הפרצוף הקודר של נטלי.
"שוב המשפט הזה." אמרה נטלי בשקט.
"יצרתי אותך?" שאלה נטלי.
"זהות בדויה! הספר הראשון שלך! דניאלה בערן. הדמות הראשית!" אמרה הפקידה בהתרגשות.
עיניה של נטלי התרחבו והיא רצה למעלית. היא בלעה רוק והיתה לה תחושת הקאה.
היא נכנסה למעלית ולחצה על קומה שמונה. קומת פגישות. היא נשכה את פנים הלחי שלה עד שטעמה טעם של דם. הדלת נפתחה והיא נתקעה בגבר כבן שלושים עם שיער חום קצר. הוא הפיל את הקלסר הגדול והעבה שלו וכל הדפים התפזרו על רצפת המעלית.
"אני מצטערת." אמרה נטלי והתכופפה להרים את כל הדפים. היא הרימה כמה דפים שהכותרת שלהם היא: ציפיות גדולות. המשפט הקבוע של בראון מהספר השני שלה. היא הסתכלה על האיש וזיהתה את בראון לפי התיאורים שלה. הוא הושיט לה את יד ימינו.
"בראון." אמר.
"אני יודעת." ענתה נטלי ויצאה מהמעלית בחשש ומיהרה לחדר 848 א'. היא מצאה את החדר ופתחה את הדלת.
"אני מצטערת על האיחור עבר עלי בוקר קשה." אמרה נטלי וסגרה את הדלת מאחוריה.
"אל תפתחי ציפיות גדולות לגבי הספר חדש נטלי יש לנו הרבה בקשות."
'ציפיות גדולות! שוב פעם!' היא הסתכלה על פניו של האיש ובפעם הראשונה זיהתה את בראון קירשינבירג מהספר שלה. נטלי השתנקה.
'מה קורה כאן? איך הוא הגיע כל כך מהר לחדר?!'
"נטלי הכל בסדר?" שאל אותה בראון.
"איך יצאת מהספר? איך הגעת לכאן כל כך מהר?" שאלה אותו נטלי.
הבעת חשש עלתה על פניו של בראון. הוא התחיל להזיע והוא נשם במהירות. הוא נמנע מקשר עין עם נטלי. הוא הסתכל על שעונו, "אוי תראי מה השעה…" אמר וניסה לגרש אותה מהחדר.
"איך יצאת מהספר?" שאלה אותו שוב בנוקשות.
הוא בלע רוק באיטיות. הוא עצם את עיניו ואז פתח אותן.
"אני אגלה לך אבל אל תפתחי ציפיות כי אולי הם לא יהיו גדולות."
"איך יצאת מהספר הדפוק?" שאלה בכעס.