כוס היין

השמיים מלאו בקרני אור ורודות שהאירו על העיירה הקטנה שבקצה הממלכה. האור הורוד והקסום של השמש היה ייחודי לעיירה הזו בלבד, לא הייתה עוד ערייה שזכתה לראות שמש כזו בשעות היום, אבל לפעמים הם ראו אותה בלילה. העיירה הזו לעומת זו יכלה לראות את כל צבעי השמש.
\"בוראל, תקרא לסר ואנטילנט, מיד!\"
ביקש איש שמן שישב כלא כחוק על כס המלוכה של הנסיך. הכס היה עשוי מקריסתליו הפרטיים של האדון היושב על הכס, אך הנסיך גנב את הקריסטלים בשביל ליצור לו מושב כראוי למעמדו ומאז השניים אוייבים.
\"סליחה אדון ארוראן, אבל אינך מורשה לשבת על כס הקריסטל. הירצה האדון שאלווה אותו אל מטעמי המטבח, היום מוגשים פתיתי ירח זוהרים ברוטב קוסמוס משגע! אני מבטיח לך שלא תתאכז מהטבחים שלנו.\"
בוראל נע וזז עם קול מילה שלו, כמו קפיץ או צעצוע מדבר. מילותיו חלפו מהר על אוזניו של ארואן שלא הגיב לדבריו.
\"אתה קורא לו?\"
הפציר שוב ארואן, סבלנותו נעלמת אט, אט.
\"אבל אדוני.\"
החל לומר בוראל, אך מיד התכווץ תחת מבטו המאיים של ארואן. בוראל קד קידה וצלע בצעדים רועדים לאורך המסדרון החשוך שמוביל אל חדרו של סר ואנטילנט.
\"סר ואנטילנט, אתה פה?\"
שאל בוראל בעודו דופק על דלת החדר העצומה. כשלא נשמעה תשובה מצידה השני של הדלת, החליט בוראל להיכנס לחדר.
\"המם… מי זה?!\"
אמר איש זקן ומטונף שהיה עסוק באכילת ציפור שיר מן הכלוב שמונח במרכז החדר.
\"אדוני, סר ואנטילנט, אדוני, סר, אדוני. ארואן ביקש אותך.\"
בוראל עמד כולו רועד אל מול ואנטילנט.
\"כמה פעמים אצטרך לבקש שתקרא לי אישזקנומשוגע. ובאשר למר ארוארוארו, תוכל להגיד לו שאיני מתכוון לשחק איתו משחקים-קים-קים.\"
אמר האזקן בעליצות.
\"הוא.. הוא…\"
החל בוגאל לגמגם.
\"הוא יושב על הכס.\"
מבטו של סר ואנטילנט עבר בחדות על בוגאל.
\"אין מה, הכס הוא רכושה של השמש הורודה, כמו שכוס היין שבמרכז הארמון היא רכוש העיירה.\"
בוגאל הרכין את ראשון והלך לשתות מכוס היין כמו שהיה עושה בכל יום.