כוכב פרק 2 :)

פרק 2:

"אז מה שלום פעיל הגרינפיס שלי?" שאלה לואיז בשנייה שעיניה מצאו את דילן שנראה לא במצב רוח כל כך טוב.
"לא כל כך טוב…" הוא מלמל בעצב, עיניו הכחולות היו נפולות והוא אפילו לא הביט בה.
דילן היה החבר הכי טוב של לואיז מאז שהיא עברה לעולם בני האדם כשהייתה בת שבע, היא הכירה אותו ביומה הראשון בבית הספר היסודי ומאז הם לא נפרדו. לואיז ידעה שהיה רק דבר אחד שגרם לדילן להיות מצוברח.
"זה קשור לרקס?" שאלה לואיז בזמן שהשניים התקרבו לכיוון בית הספר.
"כן זה קשור לרקס, אמא שלי החליטה שנמאס לה שהוא… טוב עושה את הצרכים שלו בבית. היא קשרה אותו לעץ מחוץ לבית שלי והוא פשוט בכה כל הלילה. נישבר לי הלב ולא יכולתי לעשות כולם, לואיז!" הוא נשמע הרוס וכאב ללואיז כל כך לשמוע את ידידה הטוב ביותר נשבר כך. אבל לא היה דבר בעולם שדילן אהב יותר מאשר הגור המתוק שלו, רקס.
"אולי תוכל לאלף אותו, עם אמא שלך תראה שהוא מאולף והוא לא עושה את ה… צרכים שלו בבית היא תרשה לו לחזור. חוץ מזה, המקום הטבעי של כלבים הוא בחוץ. עם המצב ימשך בעד כמה ימים רקס בכלל לא ירצה לחזור הבית," לואיז ניסתה להיות משכנעת, היא קיוותה שזה יספיק כדי לעלות חיוך על פניו של חברה הטוב ביותר. אחרי רגע של מחשבה נראה היה שזה מצליח ודילן ממש משתכנע.
"את צודקת לו, אני יאלף אותו. אני צריך לקנות קצת ממתקי כלבים ואולי איזה צעצוע מצפצף. תודה לו אני חייב לך." דילן מיהר לכיתה בהתלהבות בזמן שלואיז עשתה את דרכה לכיתת היסטוריה, שגם היא לא יכולה להוריד את החיוך המסופק מהפנים.
לואיז המשיכה ללכת החיוך חולמני על פניה, היא כל כך נהנתה מההרגשה לגרום למשהו אחר להרגיש טוב, זה משהו שרוב המכשפות לא היו מוצאות לנכון, בעיקר לא כשמדובר בבן אדם, אבל לואיז ידעה שהיא עשתה את הדבר הנכון, היא פשוט הרגישה את זה.
"היי…" לואיז לא הבחינה במי שהיה לפניה והיא נתקלה בו.
"היי…" אמר קול מוכר, למזלה זה היה אנדרו, חבר נוסף שלה. ולואיז לא יכלה שלא שלים לב עד כמה הוא נראה טוב .
"אנדו… לא ידעתי ש…"לואיז התכוונה לומר שהיא לא ידעה שהם לומדים היסטוריה ביחד אבל במחשבה לאחור היא הבינה שזה מטופש הרי בכל השיעורים היא לטשה בו עיניים חולמניות.
"זה סוג של קורס חדש רק לסמסטר הזה, אני חייב להשלים אותו ולקבל ציון ממש טוב כדי להתקבל לאניברסיטה טובה,"לואיז ידעה שלא היה דבר שיותר חשוב לאנדרו מאשר הציונים שלו. היא לא ידעה מה לומר לכן חייכה וניסתה להשאר מגניבה לידו, מה שלא הצליח.

שעתיים של היסטוריה עברו במהירות בזמן שלואיז ניסתה לא לעמוץ עיניים באנדרו שסיכם במחברתו כמו משוגע.
לאחר השעתיים לואיז למדה ספורט, אחד השיעורים הפחות אהובים עליה.
אחרי מסחר מחניים שנגמר בכישלון מוחץ של הקבוצה שלה לא היה דבר שלואיז רצתה יותר מללכת ביתה.
"אני מתכוונת להבריז, אתה בא?" שאלה לואיז את לידן בארוכת הצהריים, הם היו עושים את זה לפעמים, שניהם יחד.
"אני אבוא, בכל מכרה יש כמה דברים שאני צריך לקנות במרכז," דילן חייך, לואיז חייכה בחזרה.
"עם אתה צריך עזרה עם האילוף אני אשמח לעזור," היא אחרה נאכלה את הכריך שלה בהנה.
"אני חושב שאת יותר טיפוס של חתולים," דילן צחק ולואיז נזכרה בסינברניס ו-וונדר שבטח היו משתגעים עם הם היו יודעים שהיא מוותרת עליהם בשביל איזה כלב.
"יש בזה משהו אבל עדיין, אני תמיד מוכנה לעזור לך," לואיז אמרה והתכוונה לכל מילה.