כוחות הטבע – פרק 4 "סקיי"

סקיי אף פעם לא ישנה טוב.
כל לילה רדפו אותה הסיוטים על ההורים שלה ואז היא הייתה מתעוררת בבהלה מכוסה בזיעה ואז היא הייתה נרדמת שוב והסיוטים לאותו הלילה נגמרו. אבל הלילה הזה היה שונה.
סקיי לא חלמה אפילו חלום אחד.
היא התעוררה בבוקר וניסתה להיזכר בחלום שחלמה בלילה ואז היא גילתה שלא היה כזה.
היא חיפשה את ויויאן לספר לה אבל אז היא נזכרה שהיא לא ראתה את ויויאן אתמול בלילה.
היא התחילה לתהות איפה היא יכולה לתהות עד שהיא ראתה שני נערים הולכים במעלה הרחוב ומדברים ביניהם.
היא שמעה את אחד מהם, לבוש בשחור מלבד צעיף ירוק ושיערו היה שחור גם כן, היא לא הצליחה לזהות את צבע עיניו אבל יכלה לזהות שהוא היה בהיר, אומר לשני : "אתה חושב שויויאן בסדר?" ואז השני, גבוה ושזוף שלבש ז'קט אפור שכיסה את ראשו, שיערו היה שחור אבל יותר בהיר משל הראשון, גם הפעם היא לא ראתה את צבע עיניו אבל היא הבחינה שהוא מסתכל לצדדים כאילו שמישהו עוקב אחריו, אמר לראשון : "אני מקווה שכן."
סקיי החליטה לעקוב אחריהם אבל גם לשמור מרחק.
לבסוף ראתה אותם נכנסים לבית גדול ויפה וסוגרים את הדלת מאחוריהם.
היא התגנבה לעבר הבית וחיפשה חלון פתוח שממנו תוכל להביט פנימה אבל כל החלונות היו סגורים.
היא חשבה לחזור חזרה אבל היא הייתה חייבת לדעת אם קרה משהו לויויאן.
לכן החליטה לדפוק בדלת ובשנייה שעשתה זאת התחרטה אבל כבר היה מאוחר מדי.
מולה עמדה ילדה בערך בגיל 13 שעינייה הכחולות בחנו אותה מכף רגל ועד ראש.
שיערה השחור היה אסוף והיא הייתה נראית קצת מעוצבנת.
"ויויאן נמצאת פה?" שאלה סקיי.
"מי את?" שאלה ווינטר.
"את תמיד עונה על שאלה בשאלה?"שאלה סקיי
"לא, רק בימי שני, " ענתה וחייכה אליה חיוך מלגלג ושאלה אותה שוב "אז מי את?"
"אני חברה של ויויאן, קוראים לי סקיי" ענתה.
ווינטר בחנה אותה עוד פעם אחת ולבסוף הכניסה אותה.
סקיי נדהמה לראות את ויויאן בסלון של הבית.
"ויויאן?" שאלה סקיי, "מה את עושה פה?"
כל העיניים בחדר הופנו לעבר סקיי כולל אלה של ויויאן.
בחצי שעה שלאחר מכן ויויאן סיפרה לה את כל הסיפור ו-ווינטר, נואל ואדם עזרו לה להשלים כל מיני פרטים.
אחרי שסקיי סיימה לשמוע את כל הסיפור היא שאלה : "אז את הולכת להישאר פה?"
"אני מניחה שכן," ענתה ויויאן, "לפחות עד שאמא של ווינטר תגיד אחרת."
"אתן מכירות מהרחוב?" שאלה ווינטר, "זאת אומרת, סקיי, גם את חיה ברחוב."
"כן" ענו ביחד סקיי ו-ויויאן.
"מה דעתך לבוא לגור פה גם?" שאלה ווינטר, "אמא שלי בטוח תסכים."
"וואו," אמרה סקיי והעבירה את ידה על שיערה השחור הקצר ועל החלק המגולח שבו, שם היה קעקוע של להבה בצבעים כחול ושחור כמו שתמיד הייתה עושה כשהתביישה, "זאת אומרת, אם זה בסדר אז כן, אני אשמח."
"נואל, המעיל שלך." אמרה ויויאן.
"את יודעת מה?" ענה לה נואל, "תשמרי אותו אצלך."
בפעם הראשונה סקיי התבוננה בעיניו של נואל. הן היו בצבע ירוק בהיר והצעיף שלבש הבליט אותם מאוד ואז הוא ראה שהיא מביטה בו והיא מיהרה להסיט את עיניה במבוכה.

זה היה היום השני של פרד וג'ייד בעיר.
כל מי שראה אותם היה בטוח שהם תאומים, לשניהם היה שיער חום כהה, הם היו זהים בגובהם ובמבנה הפנים, אולם העיניים של ג'ייד היו ירוקות ושל פרד אפורות אבל גם בעיניים של פרד יש קצת ירוק.
אבל האמת היא שפרד וג'ייד היו פשוט ידידים טובים.
הם הגיעו לעיר בשביל קצת חופש אבל כבר ביום השני ה'חופש' נהרס להם. או יותר נכון לפרד.
הכל בגלל הנער המעצבן הזה. היה לו שיער בלונדיני ועיניים כחולות, הוא היה ממש גבוה והוא היה בערך בן 18.
הוא ניגש אל ג'ייד והתחיל לפלרטט איתה וכמובן שג'ייד זרמה איתו.
היה משהו בג'ייד שפשוט משך אנשים אליה, בלי שהיא תתאמצץ למשוך תשומת לב.
גם פרד היה כזה אבל ג'ייד הייתה יותר כזאת.
הם היו אמורים לצאת לטיול בעיר אבל ג'ייד הלכה עם הנער ההוא, מסתבר שקוראים לו ג'ו.
פרד היה משועמם וחשב מה לעשות עד שהוא ראה אותה.
היא הייתה בת 15 לכל היותר והיא הייתה גבוהה, שיערה השחור הגיעה עד לאמצע גבה ועורה החיוור נתן לה מראה של קורבן טביעה.
עיניה היו אפורות אך הם שיקפו כל כך הרבה צבעים עד שלכמה שניות העיניים שלה היו נראות כחולות, צהובות או ירוקות.
היא הייתה יפה, אבל מה שהכי משך את תשומת לבו של פרד היה זה שהיא הזיזה מתכת.
היו לה כדורי מתכת קטנים והיא הזיזה אותם בלי שנגעה בהם כלל.
לאחר מכן היא גם שינתה את צורתם לכפית ואז למזלג ואז לסכין שננעץ סמוך לצווארו של פרד בקיר שעליו נשען.
הוא הסתכל בתהדמה והיא חייכה אליו חיוך קטן ומסתורי והלכה.
לאחר שהלכה גפרד שלף את הסכין מהקיר ומלמל בשקט תוך כדי שהוא מחייך לעצמו: "אנחנו עוד נפגש…:"

.