כוחות הטבע – פרק 3 "זאב בודד"

ויויאן הסתכלה בבבואתה שנשקפה אליה משלולית המים הגדולה וראתה זאב.
זאב גדול ופרוותי עם עיניים חומות סקרניות.
היא התאמנה הרבה זמן על להפוך לזאב וזה היה הישג גדול מאוד בשבילה.
לחשוב שפעם הייתה מצליחה להפוך רק לסנאי או ארנבת וגם זה בקושי.
היא התבוננה בפתיתי השלג הלבנים צונחים על פרוותה הכסופה, על העקבות שהותירה בשלג הרך ואז הסתכלה על רגליה.
בהתחלה רגליה היו רגלי זאב אבל לפתע הרגליים התחילו לחזור לצורה אנושית.
כשהיא הבינה מה עומד לקרות היא הספיקה לצעוק "הצילו!" ואז התמוטטה.

ווינטר, נואל ואדם רצו לעבר הקול במהירות, יחסית לריצה בשלג.
הם תרו אחרי מקור הקול ולבסוף מצאו אותו או יותר נכון, אותה.
נערה עם שיער צבוע בצבע ירוק ועיניים חומות ששכבה על השלג עירומה ורעדה.
עורה היה חיוור כמעט כצבע השלג ועיניה הסתכלו עליהם במבט של רחמים ובקשת עזרה.
נואל הוריד את מעילו מעליו ומסר אותו לידיה של ווינטר שהתקרבה לעבר ויויאן וכיסתה אותה במעיל המחמם.
ויויאן מלמלה משהו שהיה נשמע כמו תודה ולאחר מכן איבדה את הכרתה.
"אלוהים אדירים, מה נעשה?" שאלה ווינטר בחרדה.
"זה לא הזמן לפאניקה," אמר אדם שהיה הראשון להתעשת, "צריך לחשוב לאן אפשר להביא אותה."
"לבית שלי," אמרה ווינטר, "אמא שלי רופאה, היא תוכל לעזור."
אדם הרים את ויויאן בידיו והם רצו לביתה של ווינטר.
כשהגיעו לדלת הבית ווינטרדפקה על הדלת בחוזקה.
אמה פתחה את הדלת ולפני שהספיקה אפילו לפתוח את פיה בתהדמה ווינטר התחילה לדבר.
"מצאנו אותה עירומה בשלג והיא התחילה לרעוד ואז היא איבדה את ההכרה, אני חושבת שהיא בהיפותרמיה."
"שים אותה על הספה," ירתה אמה של ווינטר לעבר אדם והוא מיהר לעשות כדבריה.
"ווינטר," המשיכה אמה, "לכי תביאי שמיכות עבות מחדר השינה ותכסי בהם אותה."
"ואתה," אמרה אמה של ווינטר לנואל, "תסגור את כל החלונות ואת הדלת ותדליק את החימום בבית."
אחרי שבוצעו כל המטלות הנדרשות, כל השלושה התיישבו על הספה בסלון וצפו באמה של ווינטר מנשימה את ויויאן בעזרת בלון.
לאחר כמה דקות ויויאן פקחה עיניים והתחילה להשתעל ואז היא הזדקפה קצת.
"אתם מוכנים להסביר לי מה קרה פה?" דרשה אמה של ווינטר, "בואו נתחיל ממי אתם," ומבטה נדד לכיוונם של נואל, אדם ו-ויויאן.
הם התחילו לספר לה את כל הסיפור בלי להשמיט אף פרט, ויויאן שיקרה שהיא לא זוכרת איך הגיעה למצב הזה וכשסיימו לדבר אמה של ווינטר שאלה "ויויאן, יש לך הורים שאני יכולה להתקשר אליהם?"
"לא." שיקרה. היא ברחה מביתה ומאז לא ראתה יותר את הוריה.
"אז איפה את גרה?" שאלה אמה של ווינטר, "אצל קרוב משפחה אחר?"
"לא, אני גרה ברחוב." אמרה ויויאן בקול שקט.
"אז את ישנה אצלנו." פסקה אמה של ווינטר.
מבטי תדהמה נראו על פניהם של ווינטר ו-ויויאן.
"באמת שאין צורך," אמרה ויויאן.
"זה לא נתון לויכוח, את ישנה אצלנו, ברור?" השיבה אמה של ווינטר.
"כ-כן," אמרה ויויאן."יופי," אמרה אמה של ווינטר, "ואתם," הצביעה על נואל ואדם, "יש לכם עוד סיבה להיות פה?"
"אני מניח שלא," אמר נואל והוא ואדם צעדו לעבר הדלת.
"חכה," אמרה ויויאן לנואל, "המעיל שלך."
"זה בסדר," השיב נואל, "אני אחזור מחר לבדוק מה שלומך ואקח אותו." ואז הוא ואדם יצאו.

הלילה ירד וסקיי כבר התחילה לדאוג לויויאן. ויויאן הייתה חברתה הטובה והיחידה ושניהם נפגשו ברחוב.
היא נשכבה על ספסל הרחוב והדליקה את האש בידה פעם אחת אחרונה כדי להאיר על הרחוב ולחפש את ויויאן לבסוף התייאשה וכיבתה את האש.
היא כיסתה את עצמה בשמיכה שגנבה מאחד הבתים באזור ולבסוף העייפות הכריעה אותה והיא נרדמה.