כוחות הטבע-פרק 2 "מפגש"
אדם הסתכל איך טיפות הגשם יורדות במהירות על חלון ביתו.
עיניו הכחולות-אפרפרות שיקפו את טיפות הגשם על החלון.
הוא התבונן בהם בזמן שירדו והצטער על מזג האוויר הארור שבגללו הוא לא יכול לצאת לגלוש בים, כמו שתמיד נהג לעשות שהמחשבות מאותו היום הנוראי, היום שבו ראה את הוריו יורים זה בזה, היום שבו ראה את הוריו לאחרונה, צצו בראשו.
אבל אז הוא ראה את הילדה המוזרה עם הבגדים הקצרים ואת הילד שהתנגש בה לאחר מכן.
הוא צפה בשניהם בעודם נופלים על השלג הרך ובילדה בועטת בראשו של הילד ואיך הוא מאבד את הכרתו.
בדרך כלל היה מתעלם, אבל היה קשה לו לראות את השניים נלחמים מכיוון שהשניים הזכירו לו את הוריו, לכן החליט להתערב.
נואל התחיל לחזור להכרה מלאה. הוא פקח את עיניו וראה את ווינטר עומדת לצידו במן מבט כזה של לחץ וחרדה.
ידיו היו קשורות בחומר רך ונעים, הצעיף שלו, "כמה אירוני" חשב לעצמו.
"אז, אחרי שעילפת אותי וקשרת אותי עם הצעיף שלי…" אמר נואל עם חיוך מזויף, "את יכולה לשחרר אותי?"
ווינטר קפצה בבהלה לרגע אבל אז היא התעשתה,"אתה זה שנתקעת בי והפלת אותי, מה אתה רוצה?" אמרה במבט זועף אבל מסוקרן תוך כדי נשיפה על קווצת השיער הלבנה שנפלה על פניה.
"תראי, זאת הייתה תאונה,אוקיי?" נואל השיב ובחן אותה בפעם הראשונה, היא הייתה רזה ובערך בת 13, שיערה היה שחור למעט קווצת שיער צבועה בלבן, עיניה הכחולות נעצו בו מבט כמנסה להבין אם להאמין לו או לא, "איבדתי שיווי משקל והחלקתי."
עכשיו הגיע תורה של ווינטר לבחון את נואל, שיערו היה קצר ושחור ועיניו ירוקות ובהירות, הוא היה לבוש כולו בשחור למעט הצעיף האדום שבעזרתו קשרה את ידיו, שנזכרה בכך חיוך קטן עלה על פניה אבל היא מיהרה למחוק אותו. "טוב, אני מחליטה להאמין לך לשם שינוי". היא רכנה קדימה לידיו הקשורות אבל לפני שהספיקה לעשות משהו קול נשמע מאחוריה והיא הסתובבה בבת אחת.
"עצרי", הדובר היה גבוה, שזוף ושרירי, שיערו הפרוע היה שחור אבל לא כמו שלה ועיניו הכחולות-אפורות הזכירו לה מערבולות, הוא לבש ז'קט אפור שכיסה את ראשו וידיו היו תחובות בתוך הכיסים שבז'קט. "תעזבי אותו בשקט" ועיניו נדדו לעבר נואל.
היא באה לענות אך נואל הקדים אותה, "אחי, זה בסדר, היא בדיוק התכוונה לשחרר אותי, נכון?"
ווינטר הנהנה ושיחררה את ידיו. "ככה הרבה יותר טוב", אמר נואל בעודו כורך את צעיפו האדום סביב צווארו.
אדם היה נבוך, "למה הייתי חייב להתערב?" שאל את עצמו, "אני כזה מטומטם".
את השקט המביך ששרר בן השלושה קטעה צעקת "הצילו".
כל השלושה הסתכלו בפניהם של האחרים ובתיאום מוחלט רצו לעבר הקול.
תגובות (12)
זה מצוין שאתה מתייחס להערות שכותבים לך ובאמת מיישם אותן :)
אהבתי מאוד את הפרק, הוא היה מאוד מעניין ואהבתי גם את איך שתיארת כל דמות.
רק הערה קטנה- בסוף ציטוט מפסקים בתוך המרכאות ולא מחוץ להן למשל: "טוב, אני מחליטה להאמין לך לשם שינוי". את הנקודה תשים בפנים ולא בחוץ: "טוב, אני מחליטה להאמין לך לשם שינוי."
זהו, נראה לי :)
מצפה להמשך!!!
תודה רבה!
לגבי הפיסוק, אני מודע לזה,אתה יכול לשים לב שבכמה מקומות בסיפור דווקא הפיסוק היה בתוך המרכאות, הייתה לי טעות קטנה, אבל כל ההערות מאוד עוזרות לי!
אתה צודק, יש כאלה שכן ויש שלא, תעשה שבכל המקומות זה יהיה 'כן' :)
*את יכולה
פרק טוב, אבל עדיין קצר באופן מדכא.
1. עצה קטנה, גם לפני וגם אחרי מקף ( – )יש רווח. (בשורה השנייה וגם איפשהו בקטע השני, במילים כחולות – אפרפרות.)
2. מחשבות לא כדאי לשים בגרשיים, זה מבלבל. יש הרבה דרכים שהדמות תחשוב ואנחנו נבין שזאת מחשבה.
3. איך לעזאזל היא הצליחה לקשור לו את הידיים עם צעיף בצורה כזאת שהוא לא ישתחרר מיד? זה צעיף, לא יותר מזה.
4. בשורה לפני האחרונה, אחרי צעקת ההצילו היה אפשר להוסיף סימן קריאה. אם לא היית רושם שזאת צעקה, לא היינו מבינים את זה.
אוקיי, אני יודעת שיצאתי מתנשאת פה, אבל זה בשביל לעזור. חוץ מזה, הפרק באמת היה טוב.
קטניס אוורדין, סוף.
קודם כל תודה!
לגבי האורך, אני באמת מנסה להאריך, מקווה שאצליח יותר.
לגבי עצה מס' 2. יש לך רעיון איך אני יכול לגרום לדמות לחשוב ושהקוראים יבינו שזאת מחשבה?
לגבי 3. אם כתבתי שהיידים שלו היו קשורות כנראה שהקשר היה חזק והוא לא הצליח להשתחרר. אולי לדוגמא אחרי שהוא היה מעולף לא היה לא מספיק כח?
לגבי 4. חשבתי עם להוסיף סימן קריאה אבל בסוף החלטתי שזה מספיק אם אני כותב צעקה, תודה שתיקנת אותי.
לא יצאת מתנשאת, ההערות האלו באמת עוזרות לי…
לגבי מה שרשמת לגבי מספר 2 (וואו, איזה משפט מוזר) – אתה יכול פשוט לרשום את המחשבה. אם אתה לא שם גרשיים, אנחנו כבר מבינים לבד שזאת מחשבה (כמו שעשית בקטע השני: "כמה אירוני, חשב לעצמו." אם לא היית שם גרשיים, עדיין היה לנו ברור שהוא לא אומר את זה.)
לגבי האורך, אתה יכול לקחת פרקים ולחבר אותם. אם אתה כותב שני פרקים, אתה יכול לשנות את הסוף של הראשון, ככה שהוא יתאים להתחלה של השני. זה מה שאני עושה כשיוצא לי פרק קצר. (גם לי קשה לכתוב דברים ארוכים.)
אני שמחה שיש כותבים שממש מיישמים את מה שמעירים להם, זה נותן לי תחושה שאני לא מבזבזת זמן על תגובות.
מקווה שעזרתי. (:
קטניס אוורדין, סוף.
תודה!
אהבתי מאוד. הכתיבה ממש טובה! לא מצאתי טעויות או שגיאות חוץ מזה שכדאי לך לרדת שורה בכל
שורה… שלח לי לפני שסיימתי לכתוב חחח
תודה רבה! (:
אני מסכימה עם התגובות שמעליי, שאתה כן מקשיב להערות וכל הכבוד.
הפרק היה מאוד יפה ומאוד סוחף. מאוד אהבתי ואין לי הערה כלשהי להגיד.
הלכתי לקרוא את ההמשך.