כוחות הטבע – פרק 12 "עילפון"

עכשיו הם היו רק חמישה במעלית, אבל עדיין שררה אותה תחושה של מתח ממקודם.
אחריי שסקיי הלכה, אדם לחץ על הכפתור שעליו צויר עיגול ובתוכו פלוס.
הוא הניח שזה כך בגלל שהוא מעורב. כלומר הוא שלט בשני כוחות.
המעלית עלתה זמן שנראה לאדם כמו נצח אבל לבסוף היא נעצרה והדלת נפתחה.
אדם יצא החוצה בלי להגיד מילה או בלי להסתכל לאחור.
הוא שמע את דלת המעלית נסגרת מאחוריו והתחיל לצעוד במסדרון האפלולי.
לבסוף הניח את ידו על הידית הכהה ואז נשמע קול שאמר, "הנח את ידיך במרכז הדלת."
אדם הניח את ידיו במרכז הדלת כמו שביקש הקול.
ואז הקול נשמע שוב, "ברוך הבא, אדם, שליט המים, רודן החשיכה, מלך המשולבים."
זה נהיה דרמטי מרגע לרגע, חשב לעצמו אדם.
הוא פתח את הדלת בשנית וגילה חדר די מוזר…
שני הקירות מלפניו ומאחוריו של אדם היו צבועים בסגול כהה.
הקיר לצד ימין של אדם היה עשוי מזכוכית ומבעדה היו מים רבים שבהם שחו דגים קטנים בצבעים כהים.
הקיר לשמאלו של אדם היה צבוע בשחור. ליד קיר זה ניצבה מיטה גדולה שכוסתה בסדין שחור.
שמיכה בצבע סגול כהה נחה מקופלת על המיטה ולידה שני כריות בצבע כחול.
ליד המיטה ניצבה שידה ועליה חרב ארוכה.
הוא התקרב וראה שליד החרב מונח פתק. הוא הרים את הפתק שנכתב בו, "אדם, אני נותן לך כלי נשק שתשתמש בו מחר באימון הראשון שלנו, זה לא כלי נשק רגיל, אני אסביר לך את הכל מחר, מקווה שאתה מרוצה מהחדר שלך, מקס."
הוא הרים את החרב שהייתה קלה להפליא. ניצב החרב היה בצבע שחור והחרב עצמה הייתה כסופה, ארוכה וחדה.
הוא החליט שמוטב לראות מה היא יכולה לעשות מחר, כמו שמקס כתב.
הוא הניח את החרב בחזרה על השידה ונשכב על המיטה.
הוא בהה בתקרה מעליו ולאחר כמה דקות עיניו התחילו להיעצם והוא נרדם.

פסיפיקה שנאה שאומרים לה מה לעשות אבל היא הניחה שאין לה ברירה.
לכן הניחה את ידה במרכז הדלת הכסופה, כמו שביקש הקול.
הקול נשמע שוב אך הפעם הוא דווקא החמיא לפסיפיקה בכך שכינה אותה, "שליטת המתכת, מלכת הברזל, גבירת הנחושת."
היא פתחה את הדלת וגילתה חדר יפה מאוד.
קירות החדר היה צבועים בכסף שהיה בוהק כל כך עד שהאיר קצת את החדר באור כסוף.
מול פסיפיקה ניצבה מיטה גדולה ועליה סדין כסוף, שמיכה כסופה ומקופלת וכריות אפורות.
היא התחילה לחקור את החדר וגילתה מעבר סודי מתחת לשטיח אפור שנח ברצפת חדר המקלחת.
היא לא הייתה עייפה כלל ולכן החליטה לראות לאן המעבר מוביל. היא פתחה את המכסה ונכנסה לתוך המעבר שהזכיר תעלת אוורור גדולה. היא התחילה לזחול ובשלב מסוים לא שמה לב שהיא מתקרבת לירידה ואז היא התגלגלה בירידה וראשה נחבט בקיר המעבר פעמים רבות.
היא הגיעה לסוף המעבר ובכוחות האחרונים שנותרו לה פתחה את מכסה המעבר השני ועלתה למעלה.
היה חשוך מדי כדי לראות איפה היא נמצאת ואז היא הרימה את ידה למעלה כמבקשת עזרה והתעלפה.

החדר של נואל היה מכוער. פשוט מכוער.
קירות החדר נצבעו בצבע מזעזע בין סגול לשחור, כלי המיטה גם היו בצבע זה.
וכל פעם שנואל התיישב עליה היא עשתה רעשים צורמים.
הוא החליט להשאיר למחר את שאר חקירת החדר כדי שלא תהיה יותר מדי אכזבה ביום אחד.
הוא נזכר בצורה שבה כינה אותו הקול המסתורי, "שליט האופל, רודן החשיכה, מלך הכאב," איך הוא אמור להרגיש טוב עם הכינויים האלה?
היה לו קר מאוד לכ הוא נכנס למיטה והתכסה בשמיכה, עברה חצי שעה מעצבנת שבה נואל הוריד מעליו את השמיכה והחזיר אותה לסירוגין מכיוון שכל פעם שהשמיכה הייתה עליו היה לו חם אך כל פעם שהוא הוריד אותה היה לו קר.
טוב, נו, אולי זה גם קצת בגלל הצבע, חשב והרשה לעצמו לחייך חיוך קטן ואז הוא נרדם.

פרד חיכה לצאת כמה שיותר מהר מהמעלית וכך גם ג'ו.
הם לא חיבבו אחד את השני וזה לא היה סוד.
לבסוף שהמעלית נפתחה, שניהם השמיעו אנחת הקלה שקטה ואז פרד יצא מהמעלית בצעידה במסדרון החשוך לעבר הדלת הצהובה ואחרי שניות אחדות הוא שמע את המעלית נסגרת.
אחרי שהניח את ידיו על הדלת כמו שביקש הקול ושמע את הקול מברך אותו, "ברוך הבא, פרד, שליט החשמל, רודן האור, מלך הניצוצות."
הוא פתח את הדלת וגילה חדר יפה להפליא.
קירות החדר היו צבועים בצהוב בוהק שנתן אשליה של אור.
נברשת גדולה ומאירה הייתה תלויה מהתקרה במרכז החדר ומכשירים חשמליים רבים כמו מחשב, טלוויזיה ושעונים רבים היו פזורים בכמה מקומות בו.
מיטה ניצבה במרכז החדר. היא כוסתה בסדין צהוב בוהק. כריות בצבע צהוב – בננה, הצבע האהוב על פרד, נחו על המיטה ולידם הייתה שמיכה מקופלת בצבע צהוב כהה.
הוא נשכב על המיטה והחליט לבצע את ה"טריק" שלו עוד פעם.
הוא הסתיר את הנברשת מעיניו באמצעות ידו. לאחר מכן אגרף את כף ידו כאילו שהוא סוגר את הנברשת בכף ידו ולבסוף הסיט את ידו וגילה שהנברשת כבויה.
לשם שינוי, פרד לא הופתע.
החושך השפיע עליו והוא שקע בשינה.

ג'ו הזדקף פתאום ששמע את הקול המסתורי קורא לו, "שליט האוויר, רודן הרוח, מלך התעופה."
שכחת גם את אליל הבחורות, חשב ג'ו לעצמו בעודו פותח את הדלת הלבנה.
הוא התבונן בחדר יפה שהרשים אותו מאוד.
קירות החדר היו עשוים מזכוכית ומבעדם נשקף הלילה של המקום שבו הם נמצאו.
ירח כסוף זהר במרכז השמיים וכוכבים מאירים ומנצנצים האירו לידו.
במרכז החדר הייתה מיטה שכוסתה בסדין לבן ועליה נחו שני כריות לבנות גם הן.
שמיכה מקופלת בצבע בז' נחה על המיטה ליד הכריות.
ג'ו הסתובב בחדר ומצא ארון בגדים. היו בגדים יפים בגווני לבן – חום בהיר – בז' וכולם היו במידה של ג'ו.
הוא החליף לחולצה לבנה ופשוטה ומכנסי פיג'מה בצבע בז' שמצא בארון.
הוא נשכב על המיטה, עצם את עיניו ונרדם.