כוחות אמייתיים או סתם הזיות-פרק 2-

היום עבר מהר.
חזרתי הביתה. לא היה לי כח להתמודד עם כלום.
נכנסתי לחדרי. שמתי את רשימת ההשמעה של red hit chili pepers"- להקת הרוק האהובה עלי- ושקעתי במחשבות.
הייתי לבד בבית.
פתאום שמעתי קול. סובבתי את ראשי. על החלון נחתה ציפור קטנה. יונה נראה לי. לא התייחסתי אליה.
לאחר 5-6 דקות שמעתי ניקורים קטנים על החלון. היונה ההיא.
'אוך נו מה היא רוצה עכשיו?' חשבתי לעצמי.
'פתחי את החלון. ' שמעתי קול גברי באוזניי 'לא תתפלאי לגלות מה יש שם..'
תהיתי למי שייך הקול הגברי ששמעתי ובכל אופן, פתחתי את החלון.
על רגל היונה היה קשור מכתב.
'חח' גיכחתי לעצמי. ' אז לא שמעו אצלכם על דואר? אימל? הודעות? שלחתם לי יונה נו תראו…'
'שמענו, שמענו.' שמעתי שוב את קוםו הגברי באוזני. 'אבל הבוס שלנו ישן מידי….'
חח.. רק הוא ישן? גיחכתי ופתחתי את הפתק.
'ליה'. (זהו שמי). שמעתי שו את הקול הגברי מתנגן באוזני.
'את בת 14 וקצת. הגיע הזמן שתתעוררי.
שתתעוררי לעולם האמיתי ממנו את באה.
שתדעי שהינך מסוגלת להכל.
שתפקחי עיניים ותביני מהו הכח הנתון בידיך.
וכשתביני את הכל- כשתשמעי את כל הסיפור,
את תהיי בטוחה וידועה מה תרצי לעשות בחייך.
מקווים מאוד שתפקחי עיינים מהר:
דרגון ומריה'
לפקוח עיניים? למה?
לדעת? את מה?
להתעורר? ממה?
דרגון ומריה? איזה שמות ישנים.. ומי אלא בכלל?
אוף.. כל כך הרבה מחשבות..
מה רציתי? לחיות את חיי כרגיל?
להיות ילדה רגילה?

'כוחות… מי ישמע… מה? לשמוע את דורי בפול ווליום באוזן שלי באמצע שיעור זה כוחות?
וואו… כוחות הרשע ממש… חח תעשו לי טובה.. ' חשבתי לעצמי
'אל תעשי מזה צחוק'- שוב שמעתי את הקול הגברי באוזניי. 'זה חשוב. אלו הם חייך. תזהרי במילותייך, במעשייך.'
'ומי אתה לאלף עזאזל?' -החזרתי מחשבה מרוגזת 'שתקבע לי איך לחיות את חיי? פתאום בלי שוםשייכות אתה שולח אליי את מחשבותיל ואפילו לא מעיז להראות אליי את פניך, ועוד מצפה שאקשיב לך?'
'את רוצה לראות את פני?'- הוא שאל.
אני מודה, הייתי מופתעת. חשבתי שיתנצל. פתאום הוא שואל אותי אם ארצה לראות את פניו..
'מה? אםם.. זאת אומרת. כן ברור בוא לכאן מיד.!' עניתי מהוססת טיפה. מפחדת מהעתיד.
'פתחי את חלון חדרך' אמר-ציווה לי.
פתחתי אותו.
על עדן חלוני ישבה יונה שהביטה בעיניי עמוק והתעופפה באחת לתוך חדרי.
'נו איפה אתה אידיוט?' שאלתי. 'מה? אתה עושה ממני צחוק?'
"אני ממש כאן"! שמעתי קול חי ואמיתי מאחורי ולא עוד מחשבת לא ברורה.
הסתובבתי.
פתחתי את פי ולא הצלחתי לסגור אותו.
ראיתי בן אדם מהממם. זה היה כאילו דורי כפול מאתיים פעם. משו לא מהעולם הזה.
הוא קד קידה "היי." הוא אמר. קולו היה עדין כמו תינוק, רך כמו כרית ומתוק כמו דבש.
"שמי הוא איאן" אמר וחייך חיוך מקסים עם שיניים ישרות וגומת חן קטנה ונחבאת.
הייתי מוקסמת.
ופתאום הכל נעצר. 'איאן' חזר להיות יונה קטנה ולבנה וקולו חזר להיות גברי ומתרחק.
'נו ראית את פניי. וכעצ מוכנה את להקשיב לי?'-הוא אמר.
כנראה שגמגמתי משהו ואחר כך נרדמתי. כי איך הלילה הזה נגמר אני כבר לא זוכרת…