כוחות או לא להיות-פרק 2 -סיפור עם רונגילי 11-

"אוקיי הגענו! קומו!" קרא ג'ק למייק וזאק. מייק וזאק התעוררו באיטיות. הם ירדו מהמטוס הפרטי ולקחו את המזוודות. הם נכנסו למונית ונסעו לבית ספר גדול ורועש.
"אוקיי.. את מי אנחנו צריכים?" שאל מייק ומחא כף.
"לא, לא לא, לא.. אתם נשארים בחוץ. אני נכנס" אמר ג'ק בהחלטיות.
"מה?! זה לא פייר! גם אנחנו רוצים להביא אותה! ויהיה יותר טוב עם אנחנו נשכנע אותה!" התעצבן מייק.
"לא אבל אי אפשר." אמר ג'ק במהירות ונכנס לבית הספר.
"שמעת אותו?! מה אי אפשר! אני הולך!" אמר מייק בהחלטיות ונכנס אחריו לבית הספר.
"וכמובן שאני יבוא איתך…" נאנח זאק והלך אחריו באיטיות.
כשנכנסו ראו את ג'ק מנהל שיחה עם ילדה יפנית מתוקה, לבושה בתלבושת האחידה של בית הספר ועל גבה תיק כחול.
'כנראה סיימו בית ספר' חשב מייק לעצמו והתקרב אליהם.
"מה אתם עושים פה?! אמרתי לכם להשאר בחוץ!!!" התעצבן ג'ק ורקע ברגליו.
הילדה היפנית הסיטה את שיערה השחור בחינניות למאחורי כתפה.
"ומי אלו?" שאלה בגיחוך.
"אלה גם ילדים שנבחרו ל.. אה.. לתוכנית לימודים. זה מייק, וזה זאק" אמר ג'ק והצביע על הבנים. מייק קרץ אליה במוגזמות, וזאק גילגל את עיניו.
"היי" אמר מייק בחיוך מוגזם.
"כן היי.." מילמל זאק ונאנח.
"טוב אז לעניינו, נשיא ארצות הברית עושה תכנית מיחודת לילדים מצטיינים והוא בחר כמה ילדים מוכשרים מהעולם ,ואת אחת מהם ." אמר ג'ק בחשיבות והוציא את התעודה שלו.
"בטוח שציונים? כי נראה לי שהוא לא כלכך מצטיין בלימודים" אמרה הילדה והצביעה על מייק.
"כן, גברת מושלמת" אמר מייק בציניות. הילדה הוציאה מהתיק דף. היא נאנחה והראתה אותו לבנים. על הדף היו כתובות הציונים שלה, ובגדול הציון הכולל, מאה.
היא חייכה בסיפוק למראה הפרצוף הנדהם שתקעו בה מייק וזאק.
"כן.. קיבלתי את הציון הכי גבוה בבית הספר בפעם השלישית ברציפות. יאיי!" אמרה והכניסה את התעודה בחזרה לתיקה.
"אוקיי בואו נחזור לשיחה הבאמת חשובה כאן!" התעצבן ג'ק.
"בסדר, בסדר אני באה איתכם" חייכה הילדה. "קוראים לי סו צ'אנג"
"אז, איפה את גרה? יש כמה מסמכים שצריך לחתום עליהם.." אמר ג'ק ויצא. הם הלכו אחריו.
"אני יתומה. זה הבית שלי" אמרה סו והצביעה על בנין אפור שעמד ליד הבית ספר.
"אני יילך רגע לבקש חתימה, תחכו לי במונית" אמר ג'ק.
"אני יבוא איתך" אמרה סו ושניהם הלכו במהירות.
"ושוב נשארנו אני ואתה, אח יקר" אמר מייק ונכנס למונית.
"לפעמים אני מתפלא על עצמי על איך שרדתי אותך במשך כל חיי.." נאנח זאק והתישב אחריו במונית. כעבור רגע הופיעו סו וג'ק עם הדף חתום, ונכנסו למונית.
"אוקיי, עכשיו תספרו לי לאן באמת אנחנו נוסעים" אמרה סו והתישבה במושב הקידמי, וחגרה את עצמה.
"יש לך כוחות. לכולנו יש. החליטו לשים אותנו ביחד וללמד אותנו. סוף" אמר זאק בהחלטיות.
"כן.. ואסור לך לספר על זה לאף אחד! זה משהו סודי ביותר! יכלאו אותך עם תספרי!" אמר מייק בתוקף.
"אני חשבתי ללכת על הכיוון ה.. לא מלחיץ, אבל גם זו דרך.." אמר ג'ק וחשק את שיניו.
i'm sexy and i now it- נשמע צילצול מכיוונו של ג'ק. הוא פתח את הטלפון וענה.
"כן אבא.. מה זאת אומרת לקחת את האחרים?! אמרת שזה המשימה שלי!! מה איטי מדי?! זה דיי קשה אבא!! טוב לחזור עכשיו? טוב ביי אבא.." אמר ג'ק בעצבנות. שלושת הילדים הביטו אליו בסימן שאלה.
"הוא כבר הביא את שאר הילדים.. חוזרים עכשיו לוושינגטון" אמר ג'ק בעצבנות וסימן לנהג להתחיל לנסוע.
"אפשר לראות את האחרים?" שאל מייק בסקרנות.
"בטח" אמר ג'ק והוציא מתיקו את הדפים של הילדים.
"זאת נטע לוי. היא מישראל והיא חירשת.. היא שולטת בטבע, כאילו אוויר, מים, אש, אדמה וכו'..
אלו ג'ייסון רייט וביילי אדמס.. הם באותו הדף כי שניהם גרים בבוסטון. ביילי רואה את העתיד ואת העבר בנגיעה. ג'ייסון מקפיא אנשים ועצמים כך שלא יוכלו לזוז.
ואני יכול להפוך לבילתי נראה, אם תהיתם במקרה" אמר ג'ק מצביע על כל אחד מהילדים.
שלושתם הגיעו לשדה התעופה ועלו על המטוס במהירות.
כאשר הם נחתו מונית באה לאסוף אותם, והורידה אותם בבית הנשיא. הילדים נורא התרשמו מהבית, אבל ג'ק דחק בהם להתקדם ולא היה להם הרבה זמן להביט בו.
הם נכנסו לבית ועלו במדרגות לכיוון הקומה השניה. הם נכנסו לחדר ריק, שקירותיו צבועים באפור כסוף.
"אוקיי תחזיקו חזק" אמר ג'ק ורקע ברגלו בחוזקה על הריצפה. הוא מילמל משהו, ואז הילדים החלו ליפול על הריצפה בזה אחר זה. כאשר כולם היו על הריצפה, היא התחילה לנוע ולבסוף נעצרה. מסביבם היה חדר שינה ענקי עם שש מיטות, פופים גדולים, חרבות בכל מני גדלים אשר היו מחוברות לקיר, אקדחים בכל מני צורות וצבעים, וטלוויזיה ענקית.
"כאן תישנו" חייך ג'ק. על אחת המיטות ישבה ילדה מתולתלת וקראה ספר עב קרס, על אחד הפופים ישב ילד בלונדיני וצפה בטלוויזיה בשיעמום. על הריצפה לידם ישבה ילדה גבוהה עם שיער חום וקצר, והיה נראה שהיא מרוכזת מאוד.
"אלו ביילי, ג'ייסון ונטע" אמר ג'ק והצביע לעבר הילדים. ביילי וג'ייסון הרימו את מבטם והסתכלו לעברם.
"ואלו" הצביע ג'ק לעבר התאומים וסו. "מייק, זאק וסו. לכו תכירו אני עולה להביא משהו לאכול"
"היי. ג'ייסון, אבל אתם יכולים לקרוא לי ג'ס" חייך ג'ייסון וקם לעבר התאומים, ללחיצת ידיים.
"אתה יודע, יותר מתאים ג'יי ג'יי" אמר מייק ולחץ את ידו.
"אבל זה ג'ס" אמר ג'ייסון בהחלטיות.
"מי בעד ג'יי ג'יי?" אמר מייק וכולם הצביעו מלבד נטע.
"טוב ג'יי ג'יי, מי אתה?" אמר ג'ייסון בכניעה.
"מייק. וזה אחי זאק" אמר מייק והצביע לעבר זאק.
"אה האחרים הגיעו!" אמרה לפתע נטע וקמה ממקומה.
"כן היי, אני מייק" חייך מייק.
"אני לא מבינה. אתה יכול לאמר את השם שלך ברור יותר?" אמרה נטע. מייק לא הבין.
"נטע חירשת, היא קוראת שפתיים" אמר ג'ייסון ונטע הינהנה.
"אה.. אז אני מ י י ק " אמר מייק בהגזמה.
"כן הבנתי" חייכה נטע.
"היי אני סו" חייכה סו לעבר ביילי.
"ביילי" אמרה ביילי והניחה את הספר בצד.
"וואו יש לך שיער ממש יפה!" התפעלה סו מהשיער השטני והמתולתל של ביילי.
"באמת? אני לא אוהבת אותו כלכך" צחקה ביילי וליטפה את שיערה.
"וואו הוא ממש מהמם! ביפן, לכולם יש שיער משעמם כזה, שחור וחלק כמו שלי.." אמרה סו והעיפה אותו למאחורי כתפיה.
"זה משעמם?! הלוואי והיה לי שיער כמו שלך! יש כלכך הרבה תיסרוקות שאפשר לעשות לו! וגם פסים וכלכך הרבה דברים! יואו תמיד רציתי לעשות פס, אבל זה לא ייראה טוב בשיער שלי.." אמרה ביילי בעצב מסוים.
"באמת? אף פעם לא חשבתי על פס בשיער! זה בטח יהיה מזה יפה" חייכה סו והיתישבה ליד ביילי על המיטה. "אז… יש לך חבר?" הוסיפה סו לאחר כמה דקות של שתיקה.
"לא.. אבל הייתי רוצה" אמרה ביילי ונאנחה. "בבית הספר שלי אני נחשבת דיי.. אמ.. חנונית.. כאילו ואף בן לא שם עליי.. זה קצת מבאס אבל לומדים לחיות עם זה" ניסתה ביילי לחייך.
"אוי.. מה ואת וג'ייסון לא חברים? הוא גם חנון?" אמרה סו וגרמה לביילי להשפיל את מבטה.
"ג'ייסון לא ידע שאני קיימת עד היום בבוקר.." נאנחה באכזבה. סו חשקה את שיניה במבוכה.
"טוב ארוחת הערב הגיעה!!" קרא ג'ק מחזיק במגש מפוצץ באוכל. "ואז לישון!"
הילדים התנפלו על האוכל והוא נגמר במהירות.
"כולם ישנים באותו חדר?" התפלאה סו.
"כן. לילה טוב!" אמר ג'ק ועלה למעלה במהירות.
הילדים התמקמו במיטות, והאור כובה.