כבר לא רגילה

בוקר.
פקחתי את עיניי. השעה הייתה שש.
יום ראשון של בית ספר.
"כיתה ט´.. הנה אני באה.." מלמלתי לעצמי. בגדיי הונחו על מיטתי. התלבשתי. ג´ינס כהה וחולצת בית ספר עם סמל. "הלוואי שהשנה הזאת תעבור מהר…" חשבתי לעצמי. נעלתי נעליים שחורות גבוהות ויצאתי מהחדר. התקדמתי לאמבטיה והתרעננתי.
"כמה רעש את עושה.." מלמלה אימי.
"סליחה". עניתי לה בקרירות.
"עוד פעם את לובשת שחור? נמאס לי לראות אותך כל בוקר לובשת שחור.
שחור שחור שחור.. זה הצבע היחיד שאת לובשת"
היא התלוננה.
ואני ? התעלמתי ממנה. רגילה לכל היללות האלה על איך שאני מתלבשת.
" את יודעת. אני עדיין לא מתה. בלוויה שלי תלבשי שחור כמה שאת רוצה"
היא המשיכה. "נשימה עמוקה טומי." אמרתי לעצמי .
סיימתי להתארגן. לקחתי מפתחות וכסף לארוחת בוקר.
"ביי " אמרתי ויצאתי. לא חיכיתי לתשובה. ידעתי שגם אם אני אחכה-היא לא תגיע.
הוצאתי את האוזניות מהתיק, והתקדמתי לכיוון בית הספר.
" איזה כיף אמא ! היום בית ספר! " שמעתי ילד קטן אומר לאימו.
"ממש כיף.. כשתגיע למצב שלי, נראה איזה כיף יהיה לך.." חשבתי לעצמי.
לאחר כ10 דקות של הליכה הגעתי לבית הספר שלי.
התקדמתי לכיתה שלי. ט´1. כמובן- הייתי הראשונה שהגיעה.
הלוח היה לבן כסיד, השולחנות נקיים מקשקושים וכל הכיסאות מורמים על השולחנות כמו חיילים. "חבל שהשקיעו… מחר הכיתה הזאת תראה כמו דיר חזירים.." אמרתי לעצמי.
בחרתי לשבת בשולחן הכי אחרון,בצד.
הוצאתי מחברת ריקה, והתחלתי לצייר.
ציירתי ילדה שהייתה דומה לי; שיער שחור ופוני לצד. היא לבשה ג´ינס שחור וחולצה שחורה. בניגוד אליי, הילדה הזאת הייתה מוקפת ילדים. חברים שלה.
כן הבנתם נכון- אני ה"מנודה", ה"פריקית", ה"מפחידה", ה"מוזרה" שאף אחד לא רוצה לדבר איתה.
אני כבר התרגלתי לזה. היו לי בהתחלה חברות. היו לי הרבה. למעשה- הייתי הילדה הכי מקובלת בכיתה. אבל אחרי כמה זמן הבנתי כמה צבועה הייתי. הגעתי לרמות שהייתי צבועה לעצמי. לכן התחלתי להיות באמת אני. וככל שיותר התקרבתי למצב שלי כרגע, כמות החברים שלי ירדה.
כרגע ישנן מספר בנות שאני בקשר איתן. "היי היי ולהתראות" בבית הספר.
בזמן שציירתי, הכיתה התמלאה יותר ויותר.
הכיתה נעשתה רעשנית וצפופה.
ואז ראיתי אותה. את טיילור.
טיילור הייתה החברה הכי טובה שלי כשהייתי מקובלת. היא תמיד ניסתה "לרשת" את מקומי. וכשהתרחקתי מכול העולם הזה- זה באמת קרה. עכשיו היא ה"מנהיגה" של כל החבורה הזאת.
וכשהמנהיג שונא מישהו אחד-כולם שונאים אותו .
ראיתי אותה שולחת אליי מספר מבטים.
"אוקיי… " חשבתי לעצמי. מקווה שלא תתקרב אליי.
לצערי היא כן.