יש מפלצות בעולם סיפור חדש (2)
הפלאפון של בוריס צלצל – את הצלצול המיוחד שהוא שומר לענייני עבודה – רעש של אדם מקיא. הוא פתח את עיניו. קרני שמש ראשונות של שעת בוקר מוקדמת חדרו מבעד לחלון הקטן שמעל לראשו. הוא חש רטיבות על פניו, ולקח לו איזו דקה להבין שהזונה שהביא הביתה אתמול נרדמה על פניו, והיא מריירת כל הלילה על פרצופו. הוא עיווה את פניו והסיט את ראשה ממנו, ואז קם וניגב את הפנים. הפלאפון המשיך לצלצל בעקשנות והוא ענה בקול צרוד – "כן?"
הדברים ששמע לא מצאו חן בעיניו, כיוון ששנא את עבודתו. אך מצד שני ידע שהנה מגיעה לה עוד בוחטה של ג'ובות, כיוון שהיה מומחה מספר אחד בתחומו, ומשטרת ישראל שכרה אותו לעתים קרובות וגם שילמה לו יפה. הבעסה הכי גדולה היא להגיע לזירת האירוע ואז לגלות שהמקרה בכלל לא קשור לתחום שלו. אם כבר ללכלך את הידיים, אז עד הסוף.
הוא הלך אל השירותים ובעט בדלת העץ הרקובה. אז הפשיל את תחתוניו והשתין, מפליץ תוך כדי.
"איכס, אבא, מגעיל אחד!"
הוא הסב את ראשו. בתו אלכס בדיוק נכנסה. נכון, זה יום ד' היום, וזה היום שלו.
"הי קושיצ'קה", אמר. "בואי תשבי, יש עבודה."
"מי זאת?" אלכס הצביעה על הזונה במיטה.
"מישהי יותר טובה מאימא."
הוא הוריד את המים והלך אל כיוון תא הנהג, והתניע את הרכב.
"לא נמאס לך לגור בקרוואן אבא?"
"ממש לא קושיצ'קה. עכשיו תשבי בשקט. אבא נוסע לעבודה."
אלכס התיישבה על המושב לצדו וחגרה את חגורת הבטיחות. היא ידעה במה אביה עובד וצביטה של התרגשות פיעמה בה. לאבא הייתה עבודה מאוד מעניינת.
תגובות (0)