יש לי שם – אבל כולם קוראים לי ליידי מיפלצת (3)

סחיטה .
איך לא חשבתי על זה ,חשבה פאלגורן .
צמד שני לא ידעתי שהחבר הכי טוב שלי הוא הבן של אחיו של מלך וסטר החדשה ויורש העצר היחיד שקיים .היא אפילו לא חלמה על כך .
"אני מקווה שאתה שחקן טוב "אמרה לדוריאר .הוא חייב להיות הם הולכים לשקר למלך ולכל הנוחכים בחדר ,ואם יכשלו הכל יפול על מצפונו .
הוא ניראה לחוץ ,וגם קצת בהלם ,הוא הזיע . לא נורא חשבה פאלגורן ,זה יעבור לו .היא הישתחררה מההלם די מהר ,כמו תמיד אין שום דבר שיעצור אותה מלהגיע למבוקשה ,דוריאר יגרום לכך שהיא תחזור הבייתה אם בריגן וזה מה שחשוב .
היא הבטיחה לבריגן שתביא לו מעט אוכל לחדרה ,אסור שיראו אותו ,הם לא יגלו לאנשים על קיומו זה היה ההסכם ופאלורן ובריגן יעמדו במילה שלהם .
היא ניכנסה לחדר האוכל ,היא מעולם לא ראתה דבר שכזה .הוא היה ענק ומלא באנשים אך לא ניראה צפוף ,הוא ניבנה כמו חממה בעל קירות זכוכית ענקיים שהשקיפו על הגינה החשוכה שהוארה עכשיו בנרות קטנים שניראו כמו גחליליות והאירו על הפרחים שהושקו זה עתה ,הריצפה והתירקה היו עשויות משיש לבן ונוצץ וניברשת כסף ענקית הישתלשלה המתיקרה בחינניות .
היא עמדה שם מוקסמת כמו ילדה קטנה ,וחדרה לשיגרתה כשפנה אליה .
"הינה הליידי מיפלצת הייקרה שלי היכנסי בבקשה שבי "אמר המלך בארסיות ושעשוע שלא תרח להחביא והצביע על כיסא .
"יש לי שם "מילמלה פאלורן בכעס ,היא לא ניפגעה היא אף פעם לא היתווכחה אם מי שקרא לה מיפלצת היא ניראתה והיתנהגה כמו מיפלצת אין טעם להכחיש את מה שהיה ידוע לה מראש .
היא ישבה ליד האיש השיכור שפגשה קודם לכן .הנער כפי שהיתברר לה לאחר שהיתגלח . הוא עדיין היה נאה מאוד אבל נראה צעיר יותר .הוא היה יפה כל כך וגם עיניו השדוניות התאימו לו מאוד ולדעתה של פאלגורן תרמו ליופיו . היא היה כל כך יפה שפאלגורן היתנגדה לרצונה להצמיד אותו לקיר וליבחון את עיניו הכתומה והכסופה . הוא היה בערך בגילה והיה שזוף בעל שער בלודיני שעגיעה כד אמצע עורפו ,והוא כבר לא נראה שיכור .
הוא היסתכל אליה וקרץ .הוא העז חשבה . וההארכה שלה כלפיו היתפתחה לאיתה . הוא הביט בעיניה והיה היחיד שהעז לעשות זאת חוץ מבריגן .
"את עדיין מסרבת להזמנתי?" שאל הנער .
"למרות שההצעה אכן מחמיאה לי אני אוותר " אמרה באדישות ובצניות והוסיפה "לפחות לעכשיו ".
הוא עשה פרצוף ואמר "חבל . חבל מאוד לא הייתי מיתנגד להצמיד אותך לקיר וליבחון את עייניך "הוא חייך אליה חיוך שובב .
בתוך תוכה היא הסמיקה .ואז כעסה על כך שהוא הביך אותה . מי הוא ביכלל ! ולמה שייביך אותה ,כבר בארוחה הראשונה שלה בראמון ,והוא מזמין אותה למיטתו בחדר מלא אנשים .
היא סילקה מעליה את המבוכה . הוא יכול ללכת לעזאזל .
מצדה השני ישב אלכסנדר יועצו של המלך . הוא היה שזוף ושרירי מאוד
היה לו שער חום ועיינים ירוקות היה לו יופי מחוספס כזה ,מוזר .
"אני רואה שפגשת את את ג'ונתן " אמר בחיוך ידידותי.
היא נשמה נשימה עמוקה ושקעה לקרירות ושלווה שהרגיעו אותה .
הוא היתקרב ולחש לה "הוא לא תמיד שיכור ,רק כשהוא חוזר מקרב".
הוא חייל . ידעתי חשבה . ידעתי הוא מחונן וכלב . לא היה לה שום רצון להמשיך להכיר את ג'ונתן .
היה בו מין נינוחות ויהירות שהעיבו עליה .
אחרי ארוחת הערב הציע לה אלכסנדר להיתהלך בגינה איתו .
היא הייתה צריכה להביא לבריגן אוכל . ומהר ,בריגן הוא איש אם … תאבון בריא .
והוא יהיה רעב .
היא חשבה על זה ,הוא לא יבחין שהבדל .
"בסדר אבל אני צריכה ללכת לאן שהוא קודם "
אני ילווה אותך אמר בחביבות.
הוא היה איש חמים ,חשבה . לא יזיק לה עוד ידיד . חוץ מבריגן כמובן.
היא לא הבינה את המינהג הזה ברחבי הארמון שבו אנשים הולכים בזוגות ,מיותר חשבה אני יכולה להיתמצא בכוחות עצמי ,אבל השאירה את חברתו של אלקסנדר .
"במה את מהרהרת ?" שאל.
"למה אנשים בארמון תמיד הולכים בזוגות" ענתה.
"כניראה משהו של מעמד, לא להיות לבד או משהו בסיגנון ,אולי גם נימוס
הוא חייך אליה " לי פשוט נעימה חברתך " אמר.
"כמה אצילי מיצידך "
אמרה בטון עוקצני . והוא צחק צחוק מיתגלגל .
היא ניכנסה בלי לידפוק ונעמדה כמה צעדים מבריגן .
היא הצליחה לזהות אותו עכשיו הוא ניראה יותר טוב מדוריאר ,פחות תשוש ,ויותר בעל תיקווה .
"דוריאר" ,היא חיכחה בגרונה . בריגן הרים מבט באצילות שלווה מן הספר שקרא ,הוא משחק תפקיד ,החשב ,הוא שחקן טוב.
"ליידי פאלגורן חיכיתי לך "אמר בטון אצילי .
היא שמה בידיו שתי לחמניות והיסתכלה על אלקסנדר,הוא מיצמץ והיסתכל על בריגן.
הוא הינהן בראשו לברחת שלום .
"ערב טוב דוריאר ".
בריגן השיב לו בהינהון חד וחלק.
היה רגע של שתיקה בחדר .
בריגן ואלקסנדר היסתכלו אחד על השני והיא ראתה ניצוץ בעינו של בריגן שלא הצליחה לזהות את מקורו .
היא היסתובבה לקחה את ידו של אלקסנדר ויצאה מהחדר .
הם יצאו לחצר .
האוויר היה קריר ,למרות הקיץ ששרר ,החורץ מיתקרב הוא יבוא מוקדם יותר השנה ,חשבה .
"כמה טוב להיות לבד " אמר תוך כדי אנחה .
"אימרי לי "אמר והיא שמעה סקרנות בקולו .
"למה אינך רוצה שהמלך יגלה מה כישרונך ?"
לא היה טעם להכחיש ,הוא היה אדם פיקח ושקר רק יעליב אותו .
"אינני רוצה להיות קשורה."אמרה ."
" לאף אדם חוץ מחברי שאותם אני יבחר"
"אז עדיף שנהיה חברים "אמר אלקסנדר בהחלטיות .
הם ישבו שם כמה דקות ודיברו שיחות חולין חביבות ,אל הארמון על אורחיו ואל היסטורית וטר החדשה ולבסוף הם ניפרדו איש איש לדרכו .
פאלגורן הגיע לחדרה ורצה לחפש את דוריאר .
היא ראתה אותו עסוק במיכתבתו וניבהל עד עימקי נישמתו כשחיכחה בגרונה .
הצחיק אותה כמה שהוא ניראה חלש ופגיע ,כאילו ישבר בנשיפה . מיפלצת תמיד תישאר מיפלצת .
"אני מקווה שחשבת על תוכנית "אמרה ברוגע וקרירות שרק הלחיצו אותו יותר .
"ואני רוצה שתציג אותה בארוחת הבוקר "היא היסתובבה והחלה ללכת היא שמעה שהוא עומד להגיד משהו אבל זה לא עיניין אותה . היא ר רצתה לחזור לשלווה המעטה שהייתה לה בחייה הקודמים ,לא היה לה כוח למלכים מיתנשאים ולשיכורים יהירים שיטרידו את מנוחתה .