יש לי שם – אבל כולם קוראים לי ליידי מיפלצת (2)
הנסיעה בכירכרה הייתה שקטה .
אף אחד לא דיבר .
בריגן ישב לצידה ותיאדרל ישב מולה ונעץ בבריגן מבטים מבולבלים .
"תזכיר לי שוב איך הגעת לבית יתומים בדרום המדינה והספקת כבר לדבר אם הליידי מיפלצת ?" אמר תיאדרל.
"הכל יתברר לך כשנגיע " אמר בריגן בקול שליו .
בערב הם הגיעו לטירה .
היא הייתה ענקית ,עשויה מלבנים אפורות ענקיות שמיתמרות לגובע ענק ,ובעלת צריחים עם גגות כחולים ,החלונות כולם היו בצורת מעויינים ובאוויר היה ריח של דשה קצוץ ופרחים .
היא סקרה את המראה בעיינים גדולות ושמה לב שבריגן מיסתכל עליה ומגחך .
זה היה פעם ביתו ,חשבה עד שמלך נאדר קרע אותו ממנו באכזריות.
הוא לקח את חפציה וניכנס במהירות.
הוא לבש ברדס כשניכנס ושאל את אחד המשרתים איפה החדרים שהוקצו לה .
בדרכם היא שאלה אותו "מה קרה חזרת הביתה וכבר נהיית ביישן ?"
הוא גיחך "אל תיגאגי הכל חלק מהתוכנית שלי " ענה לה .
משרתת אחד שאת שמה לא זכרה עזר לה להיתקלח ולהיתלבש לארוחת הערב .
היא לבשה שימלה כחולה עם סרטים צהובים שתיאדרל הורה לה לילבוש ,כניראה בישביל להראות לי שאני כבר צעצוע חשבה לעצמה .
כשירדה למטה היא פגשה את בריגן לבוש בביגדי ערב בכחול וכתום .
"וליכבוד מה ההיתגנדרות ?" שאלה אותו .
אבל הוא לא הספיק לענות לה ,כי לאחר מיכם היתנגש בו איש הוא היה נאה ,אפילו מאוד .
הוא היה שיכור וחיבק שתי בחורות צעירות שציחקקו.
"אוהו ערב טוב לך דוריאר ! ומי החברה היפיפיה שלך ? אולי היא תירצה להיצטרף אלי ואל- "הוא שיהק "חברותי " הוסיף וציחקק לעצמו . פאלגורן שמה לב לעיניו .האחת כתומה והשניה כסופה . הוא היה מחונן אבל מה הכישרון שלו ?
"אני לא יודע זה תלוי בה " ענה בריגן .
פאלגורן שהייתה מבולבלת מאוד השיבה "לא תודה " בטון כעוס ומשכה את בריגן הצידה .
"מה זה היה אמור להיות ? למה הוא קרא לך דוריאר למה הוא מכיר אותך ביכלל אני לא מבינה מה הול-"
"שששש " הוא קטע אותה והצביע אל האיש במעלה המיסדרון החשוך .
לפתע הוא רץ אליו ,הוא רץ מהר ,פאלגורן אימנה אותו כבר ליפני שנים היא החליטה שיותר בטוח לו לדעת להילחם ולימדה אותו את כל מה שהיא יודעת מיסתבר שהיא הייתה מורה טובה מיפני שבמכה אחת הוא קיפל את האיש כמו כדור ,הוא תפס אותו וקירב את פניו לאור .
פאלגורן לא האמינה למרות ההבדל של כמה שנים האיש ניראה בדיוק כמו בריגן .
הוא ניבהל "שלום דוריאר "אמר בריגן .
"אתה ! אתה ,מה איך אני לא -" אני הבן של קמיליה "אמר בריגן באומץ .
"קמיליה ? הרקדנית ! של מלך נאדר ! איך יכולתי לישכוח ! למה היא לא אמרה לי כלום ?"שאל דוריאר .
"אני לא יודע וזה לא משנה " אמר בריגן .
"מה שמשנה הוא שאתה אחיו של המלך ובכך גם נסיך וסטר החדשה והחוקים אומרים שאם ובמיקרה ואשת המלך לא מצליחה להביא ילדים כמו במיקרה של פיפה החביבה שלנו בינך הוא יורש העצר ".
פאלגורן הייתה המומה . היא לא חזתה את זה אפילו בחלומות הכי פרועים שלה .
"עכשיו" אמר בריגן , "מכיוון ובחיים לא תעשה את זה לאחיך אנחנו נעשה עיסקה כזאת , חברתי המחוננת שכאן ניגררה לארמון בניגוד לרצונה ,ותפקידך הוא ליגרום למלך לשחררה " אמר בריגן .
"אם תעשה זאת אשאר מוסתר כל חיי ואם לא תשה זאת " אמר בריגן והיסתכל על פאלגורן בשעשוע "פאלגורן את חושבת שהכתר יהלום אותי ?"
תגובות (1)
אהבתי (:
ותמיד אוהב…