יש לה כנפיים- פרולוג

זה שם זמני, בערך.
~
דם מטפטף על הדשא המדברי והצהוב. היא לאט לאט דורכת עליו, ואפשר להאזין לעלים הנדרכים. עם מגפיה הקוצנים והשחורים, אפשר לחשוב שהיא מעט מפחידה. אבל אם אתה מכיר אותה באמת, הפחד שלך יעלם לאיתו.
היא לבד ביער. אפילו הזבובים לא שמו לב אלייה. יער נטוש ויבש, יותר נכון קרחת יער אחת גדולה, עם עצים נמוכים סביבה, אבל עצים שעוד מעט נובלים. מריחים את ריח המוות באוויר.
"מי יבוא לכאן?" היא לוחשת. ברור למדי שאף אחד לא יענה לה. "קדימה, לא יקרה כלום." היא מעט מגבירה את קולה, מרימה את ידיה בדרישת תשומת לב, אבל שום תגובה לבקשתה.
"חבל." לבסוף היא מוותרת, ומתיישבת על העץ הכרות באנחה.
והנה רעש. רעש שלא בא ממנה.
היא נדרכת במהירות, ומיישרת את גבה. האם מישהו עונה לה? היא קמה במהירות מהעץ, ומסתכלת סביב. אבל שום דבר. רק רעש קטן שגורם לה לפחד.
כשהיא מרימה את הכנפיים, העורב עף מעל ראשה. את קולו אפשר לשמוע בכל היער היבש, והיא הולכת בעקבותיו.