יריבות נצחית – פרק 8

בס"ד

מהפרק הקודם:
"גם אבא שלי" אמרה אור לאחר שתיקה ארוכה,
"מה?" שאל אלעד,
"מת" אמרה אור ונדמה היה שהיא עומדת לבכות, ואלעד התקרב אליה,
"זה כנראה מכנה משותף בינינו" אמר אלעד והחזיק את ידה של אור, שניהם התבוננו
אחד בעיניו של השני והתקרבו אחד לשני, הם הקריבו את ראשיהם אחד לשני ו……."

פרק 8:
"אז מתי אמא שלך מסיימת לתקן את החולצה שלי?" שאלה אור וחיוך שטותי על פניה,
"אני אלך לשאול" אמר אלעד מאוכזב והתרחק מאור והלך לאימו כשהוא מסמיק מעט,
"ילד מוזר" מלמלה לעצמה אור וחייכה לעצמה,
"אני לא מבין אותה" מלמל אלעד ונכנס לחדרה של אימו.

"תגידי מה אומרת על הילד שנתקע באור, הוא מזה חתיך, למרות שנראלי שהוא התאהב באור לפי איך שהוא הסתכל עליה, מה את אומרת?" שאלה מורן את יפעת שבהתה בחלל הקפטריה,
"יפעת,הלו!" אמרה מורן ליפעת בעודה מנופפת בידה מול פניה של יפעת,
"תגידי מה התחרפנת?" אמרה יפעת למורן בכעס,
"מה?" שאלה מורן כלא מבינה,
"מה מה?, למה הזמנת אותו לעשות איתנו את העבודה" אמרה יפעת בכעס,
"את מי?" שאלה מורן מבולבלת,
"את יודעת טוב מאוד" אמרה יפעת,
"לא אני לא" אמרה מורן מבולבלת,
"את יניב, את מי" אמרה יפעת כמשתדלת לא לעלות את קולה מרוב כעס,
"אההה, סתם חשבתי שיהיה לך נחמד לעבוד איתו" אמרה מורן,
"נחמד.." אמרה יפעת בכעס כשהיא מדגישה כל אות,
"כן, את חושבת שלא ראיתי איך את מסתכלת עליו" אמרה מורן,
"איך אני מסתכלת עליו?" שאלה יפעת,
"כמו משהי מאוהבת" אמרה מורן ושתתה מים מבקבוק,
"מאוהבת?, איכס ימגעילה, נראלך שאני אתאהב ביצור הזה" אמרה יפעת ועיקמה את פניה כנגעלת,
"יצור, שאת חושבת שהוא חמוד" אמרה מורן וחייכה חיוך ממזרי,
"כן בטח" אמרה יפעת,
"באמת, אז למה את כל כך מתנגדת שהוא יעבוד איתנו?" שאלה מורן,
כי..כי אני לא רוצה שאנחנו נעשה את כל העבודה והוא יקבל קרדיט" אמרה יפעת מעט בלחץ,
"אה אה" אמרה מורן בציניות כשהיא מהנהנת,
"ומה עם החתיך הזה עומר?" אמרה יפעת לפתע,
"מה איתו?" שאלה מורן, בעודה מנסה להבין לאן יפעת חותרת,
"את תיתממי לי, כזה רואים שנדלקת עליו, עלק מפחדת ממנו" אמרה יפעת בערמומיות,
"מה מפחדת אני לא מפחדת מאף אחד רק מאלוקים, ואני ממש לא נדלקתי עליו מה אני נר" אמרה
מורן עצבנית, "ממש, ראיתי איך שהסתכל עליו" אמרה יפעת וחייכה חיוך ערמומי,
"אוי סתמי, את סתם מנסה לשנות נושא" אמרה מורן בעצבנות וקמה מהכיסא והתחילה ללכת,
"אהאהאהאהאהאה……." צעקה מורן והסתכלה על חולצתה שהתלכלכה לגמרי מאוכל,
"סליחה" אמרה עומר בחשש כשהוא מסתכל בפניה העצבניות של מורן,
"סליחה!?, אני כולי מלוכלכת" אמרה מורן בעצבנות ורצה לכיוון השירותים כשיפעת בעקבותיה,
"חכי" צעק לעברה עומר, "אני ממש מצליח להתחבר אליה" מלמל עומר בעצבנות ורץ לכיוונה
של מורן.

"הנה קחי" אמר אלעד וזרק בעצבנות על אור את חולצתה המתוקנת,
"מאוד נחמד אתה" אמרה אור בציניות "תודה" הוסיפה בחוסר סבלנות והסתכלה
על אלעד כמצפה לדבר מה,
"כן" אמרה אור, מנסה להעיר את אלעד ממחשבותיו,
"מה?, אה כן" אמר אלעד מבולבל והסתובב, "מה קורה לי?" חשב אלעד לעצמו,
"ילד מוזר" מלמלה אור כשהיא מאריכה את המילה האחרונה ושמה את החולצה שלה,
"סיימתי, אתה יכול להסתובב" אמרה אור ולאחר שנייה אלעד הסתובב והסתכל
על הסמל שבחולצה של אור בעניין רב,
"לא ידעתי שאתה כזה" אמר אור בלגלוג,
"את לומדת בתיכון אורנים" שאל אלעד מתעניין,
"כן, בערך למה?" שאלה אור,
"בערך?" שאל אלעד מבולבל,
"עזוב, ארוך אין לי כוח להסביר" אמרה אור והניפה את ידה בביטול,
"אני אלמד שם ממחר" אמר אלעד ועלה חיוך על פניו,
"וואו מדהים" אמרה אור בהתלהבות מוגזמת,
"בסדר, בסדר, הבנתי זה לא מעניין אותך" אמר אלעד, ואור חייכה חיוך חמוד, שגרם לליבו
של אלעד לפעום חזק, "טוב אני אלך" אמרה אור,
"כבר" אמר אלעד, ואור עקמה את פניה בחוסר הבנה,
"כלומר, לא תירצי לשתות משהו לפני לאכול, לא אכלת כל היום" אמרה אלעד במבוכה,
"לא, אל תדאג אמא שלי דאגה שאני אוכל מספיק בבוקר" אמרה אור בחצי חיוך ויצאה מהדלת,
"תתעשת!" מלמל אלעד לעצמו ונגש למטבח למזוג לעצמו כוס מיץ.

"ילד כזה מוזר" חשבה לעצמה אור בעודה הולכת לבדה לבית הספר,
"למרות שהוא חמוד כזה" חשבה לעצמה אור וחייכה חיוך מטופש,
לפתע הרגישה אור שמישהו מתקרב אליה במהירות ולפני שהספיקה להגיב
היא יכלה להרגיש ביד גדולה מונחת על כתפה………

המשך יבוא……………