יריבות נצחית – פרק 4

בס"ד

מהפרק הקודם:

"מתי היא תתעורר?" שאל עומר "מחר בבוקר, תחזיר אותה הביתה והיא כבר תתעורר" אמרה אור
"תודה" אמר עומר והרים את מורן מהספה "בבקשה" אמרה אור וניתן היה להרגיש את המתח
שהיה בינה לבין עומר "קרה משהו?" שאל עומר "לא כלום" אמרה אור ברוגע ועומר רץ במהירות
על טבעית אל מחוץ לביתה של אור, אור עמדה ללכת כלפתע היא נעצרה במקום ועיניה היו פקוחות לרווחה, היא קבלה חיזיון!

פרק 4:
~בוקר~
"קדימה קומו לבית ספר" צעקה עדנה בקול צורם
"אני קמה אני קמה" אמרה יפעת "עוד 5 דקות" הוסיפה תוך כדי פיהוק
"עכשיו !" פקדה עדנה ויפעת קמה באי רצון מהמיטה
"קומי מורן אנחנו נאחר לבית ספר" אמרה יפעת בעצלנות ויפעת קמה בקושי רב
ממיטתה והרגישה כאילו 50 סכינים הוחדרו לראשה,
"קרה משהו?" שאלה יפעת תוך כדי שהיא לובשת את בגדי בית הספר
"לא כלום סתם כואב לי קצת הראש" אמרה מורן וניגשה גם היא להתלבש
"תגידי לאן נעלמת אתמול את, כל היום חיפשתי אותך אני לא מאמינה שהשארת אותי לבד עם היצור
הזה יניב, את לא מבינה איזה מעצבן הוא, כל השיעור הוא חופר לי ואת מאמינה
שהוא שם למורה כרית פלוצים, כאילו איזה ילדותי" אמרה יפעת
"חחח.. הייתי בבית ספר לא?" אמרה מורן
"את לא זוכרת?" שאלה יפעת
"האמת לא ממש אני רק זוכרת שהייתי בכיתה ואחרי הצלצול אני לא זוכרת כלום יותר" אמרה מורן
"מוזר" אמרה יפעת בעודה מורחת ליפגלוס על שפתיה
"אני יודעת" אמרה מורן ושניהם הלכו לארוחת הבוקר.
כשהגיעו לבית הספר יניב חיכה ליפעת ומורן בשער בית הספר,
"מה שלום היפיפיות האהובות עליי?" אמר וחיוך ילדותי על פניו
"מה שלום הקרצייה האהוב עלינו?" אמרה יפעת בעוקצנות
"לא יפה" אמר יניב בקול ילדותי והמשיך ללכת איתן, פתאום הופיעה משום מקום,
נערה כבת גילם של יפעת ומורן, שיערה היה בלונדיני חלק, היא הייתה רזה באופן מפחיד,
ועל ראשה הייתה קשת שחורה לבנה, הנערה התקרבה אל יניב ונישקה אותו,
"חמוד שלי לאן נעלמת?" אמרה בקול סנובי וחיוך מאולץ על פניה,
"לא נעלמתי לשום מקום, חמודה שלי" אמר ונישק אותה שוב
"או איכס" מלמלה לעצמה יפעת
"הו שלום לא ראיתי אותכן, אני מיכל הבת של המנהלת ואתן?" שאלה מיכל
"זאת מורן ואני יפעת" ענתה יפעת במהירות,
"מאיפה אתן מכירות את חבר שלי?" שאלה מיכל
"הוא נדבק אלינו מאתמול" אמרה יפעת בעצבנות
"מודה באשמה" אמר יניב והוא ומיכל צחקו בקול,
"הגיעה הזמן שתידבק אליי קצת" אמרה מיכל ושמה את ידיה על כתפיו יניב, יניב חייך
ויפעת הסתכלה על יניב ומיכל בכעס, ומורן שמה לב לזה ומשכה את יפעת "אנחנו צריכות ללכת,
ביי" אמרה מורן במהירות ושתיהם הלכו לכיוון הכיתה, "קנאיות" אמרה מיכל וחיוך מרושע עלה
על פניה.
לאחר הצלצול המורה נכנסה לכיתה והתלמידים התיישבו במהירות במקומותיהם,
ביחד עם המורה נכנסה נערה צעירה בעלת שיער שחור שטני, פניה נראו כפני מלאך ועיניה היו שחורות כפחם, היא עטה על ראשה קשת שחורה לבנה שעליה פפיון לבן שחור חמוד, ועל ידה צמיד
כסף שעליו כתוב שמה "אור", היא נכנסה אל הכיתה באיטיות במבט משועמם,
מורן הרגישה מועקה מוזרה בחזה שלה "מאיפה אני מכירה אותה?" חשבה,
"זאת אור" אמרה המורה "היא הגיעה אלינו מהאוניברסיטה, היא תלמד קצת ותעזור גם ללמד,
מידי פעם היא תוציא קבוצות למידה החוצה ותשפר אותם או תעזור להם להתקדם" אמרה המורה
"אבל המורה היא בגיל שלנו" אמרה מיכל בקול סנובי,
"יש לך בעיות עם זה" אמרה אור בחוסר סבלנות ,
"אני חושבת שאת כל השאלות האלה תוכלו לשאול את אור בהפסקה" אמרה המורה,
ולפני שהמורה הספיקה לומר לאור להתיישב, אור הקדימה אותה והתיישבה מאחורי מורן,
והמורה החלה ללמד.
לאחר השיעור ניגש עומר אל אור "מה את עושה כאן?" שאל
"מה קרה לא התגעגעת אליי?" אמרה אור וחיוך ציני נפרש על פניה
"אבא שלך שלח אותך לשמור עליי שאני לא אעשה כלום, נכון?" אמר עומר
"אתה מחשיב אותך יותר מידי לא?, תרגע אני רק באתי לשמור עליה, זה הכול" אמרה אור
בעודה מתקדמת אל חדר האוכל ועומר אחריה,
"למה אני לא מאמין לך, שזה הכול?" אמרה עומר
"כי אתה פרנואיד זה למה" אמרה אור והתרחקה מעומר והתקרבה לעבר מורן.
"אוי כמה קשה להיות אני" אמרה מיכל בעודה מתיישבת בשולחן הקפטריה, יניב לידה ושיר, שירן ולילך
ה"חברות הכי טובות שלה" מולה ,
"אל תשמעי איזה קשה לבחור איזה בגד ללבוש כל בוקר או באיזה רכב תסיעי לבית ספר"
אמר יניב בגיחוך "אוי יניב חמודי אתה לא מבין, ואתה בחיים לא תבין" אמרה מיכל בקול סנובי
"את כל כך צודקת" אמרה שיר "נכון" אמרה שירן.
"היי" אמרה אור
"היי" ענתה לה יפעת
"היי" אמרה מורן בקול חלש
"אני יכולה לשבת איתכן?" אמרה
"כן בטח" אמרה יפעת ואור התיישבה,
"קרה משהו?" שאלה אור את מורן שנראתה מסוחררת מעט,
"לא כלום כואב לי קצת הראש" אמרה מורן
"עדיין" שאלה יפעת בדאגה
"כן" אמרה מורן והרגישה כאבים חזקים בחזה וכל החדר הסתובב לה והיא התעלפה.

באותו הזמן,
"אני סיימתי" אמרה מיכל
"מה אבל לא אכלת כלום" אמר יניב
"אכלתי קצת" אמרה מיכל
"כן, ביס וחצי ממש אכלת" אמר יניב
"אכלתי בבוקר אוקיי! אני לא רעבה עכשיו" אמרה מיכל בתוקפנות מעט
"טוב, טוב אני בסך הכול דואג לך" אמר יניב ומיכל קמה ממקומה
"לאן את הולכת?" שאל יניב
"לשירותים, תירגע אני לא בורחת לך" ענתה כשחיוך קטן על פניה והיא התקדמה ולעבר השירותים,
כאשר התרחקה מיכל מחברותיה ויניב היא החלה לרוץ לכיוון השירותים, ונכנסה אל אחד מהתאים,
בדקה שאין אף אחד והחלה להקיא "אסור לי להשמין, אסור לי להשמין" מלמלה לעצמה תוך שהיא
מקיאה…….