יריבות נצחית – פרק 17

פרק 17:
"אתה בטוח?" שאל מנהיג את הערפדים בטון כבד ומפחיד למדי את שלום שכרע על בירכיו כששני
ערפדים גדולים מחזיקים בו משני צדדיו, הוא חלש ובגדיו קרועים,
"כן" ענה שלום בחשש ובלע את רוקו באיטיות,
"אם כך בני נכשל, הביאו אותו ואותה לכאן אני כבר אחרוץ את דינם" אמר בקול שקט יחסית אך
מפחיד לא פחות ושלושה שומרים ערפדים שעמדו בפינת החדר הנהנו לחיוב בחשש, השתחוו קלות ויצאו מהחדר במהירות, "אני לא רוצה להתחצף מנהיג דגול, אך מה איתי?" שאל שלום בקול ששידר
כמות מספקת של ביטחון אך רעד הוא בכל גופו ופחד גדול פילח את נשמתו פן יגלה המנהיג את תכניתו
ויהרוג אותו במקום, "אתה היית לי חייל נאמן שלום, לכל אורך השנים אף יותר מבני ולכן אני ממנה אותך לשר הצבא שלי" אמר מנהיג הערפדים בקול שלוו מהול בתקיפות ופניו של שלום הארו בשמחה,
הוא השתחווה אל מנהיג הערפדים מלוא קומתו והתרומם באיטיות על רגליו, "תודה, לא תתחרט על כך"
אמר בחיוך "כדי שלא תאכזב אותי" אמר מנהיג הערפדים בקול תקיף "כעת לך" הוסיף ושלום השתחווה
קלות ויצא מהחדר במהירות כשחיוך ערמומי על פניו.

"אפשר לשבת איתכם?" שאלה אור בחצי חיוך ובשקט את מורן ויפעת שישבו בשולחן בקפטריה,
"כן" אמרה מורן וחייכה אף היא חיוך קטן ומפייס,
"יופי כי אלעד הזה קצת מתחיל להטריד" אמרה אור והתיישבה במהירות ליד יפעת ויפעת ומורן צחקו מה שהפג את המתח ששרר בינהן, "מה הוא עשה?" שאלה מורן בחיוך, "לא יודעת, הוא התחיל לומר לי משהו ואז שאל אותי אם אני רוצה ללכת לכיתה ואז אם אני רוצה ללכת לדלת ומשם זה רק הדרדר" אמרה אור, "את באמת לא רואה?" שאלה יפעת והסתכלה על אור, "רואה מה?" שאלה אור ויפעת ומורן החלו לצחקק מה שגרם לאור להיות מבולבלת למדי, לפתע שמעו השלושה קול צעדים מתקרבים אליהם ובלי משים נעמד עומר מולם בחיוך מאולץ, "אני יכול לשבת?" שאל בנימה מעט אדישה מורן ויפעת הנהנו באיטיות לחיוב אך אור השיבה "לא" בתקיפות מה שגרם לפניו של עומר לאבד מעט משלוותם,
"למה?" שאלה מורן בבלבול הרי מאז שגילתה את זהותם של עומר ואור היא חשבה שהם עובדים ביחד, שותפים וכעת מדברת אור בתקיפות אליו מה שיוצר סתירה למה שחשבה, "כן אור למה?" שאל עומר בהתגרות, "אני שונאת אותך" אמרה בתקיפות ויפעת ומורן רק הביטו בשניהם המומות לא מבינות לפשר הנעשה, "פעם לא שנאת אותי לא? למעשה…" החל לומר עומר בהתגרות אך אור קטעה אותו, "אתה יודע לפני שנייה אמרתי שאני שונאת אותך, רוב האנשים היו אמורים לברוח מפה בצרחות ואתה עדיין כאן מה זה אומר אתה חושב?" אמרה אור בארסיות, "נחמדה כמו תמיד" אמר עומר בחיוך מזוייף
והמשיך ללכת לשולחן אחר על מנת לאכול לבדו, "מה זה היה?" שאלה יפעת מופתעת,
"שום דבר" ענתה אור "רק העמדתי אותו במקומו משהו שהייתי צריכה לעשות מזמן" הוסיפה,
"למה הוא התכוון פעם לא שנאת אותי?" שאלה מורן, "שום דבר, רק דברים שקרו ולא היו אמורים לקראת" ענתה אור,
"אבל…" החלה יפעת לומר והתרעת הפלאפון של אור קטע אותה, אור התבוננה על הצג ומילמלה
בכעס, "אני שנייה באה" אמרה אור ולפני שמורן ויפעת הספיקו לענות לה תשובה כל שהיא הלכה לכיוון של השירותים,
"מה?" אמרה אור ברוגז בעודה נכנסת לכיתה וסוגרת מאחוריה את הדלת,
"את יודעת אני ממש חייב לדבר עם אבא שלך על העניין של השלום" אמר ליט שנשען על אחד השולחנות ואור לטשה בו מבט חודר ומפחיד, "בסדר בסדר" אמר,
"ראית את מורן לאחרונה?" שאל ליט,
"הרגע הייתי איתה" אמרה אור בשעמום,
"יופי, יופי" אמר ליט כמנסה להגיע לעניין כל שהוא,
"אני מתחילה להתחרט על כך שלימדתי אותך לסמס, אתה מתכוון להגיע לעניין?" שאלה אור בחוסר סבלנות, "אור את יותר מכולם יודעת שאין זמן, עלייך את מורן לשלוט בכוחותיה, אם הערפדים יגיעו
אל הפנינים לפנינו לא תהיה דרך חזרה" אמר ליט בדאגה,
"אתה לא מבין נכון? היא בת אדם לוקח זמן לעקל דברים כאלה, לי לקח זמן ואני גדלתי על זה,
ועכשיו אם לא אכפת לך אני חוזרת לחברות שלי" אמרה אור במעט ייאוש,
"תיזהרי" אמר ליט ואור יצאה מהדלת והלכה חזרה לכיוון הקפטריה,
"איפה מורן?" שאלה אור כשהתיישבה במקומם וראתה את יפעת בלבד,
"בשירותים" אמרה יפעת ולגמה מהשוקו שלה,
"יפעת" אמרה אור בשקט,
"מה?" שאלה יפעת,
"הרגע הייתי בשירותים ולא ראיתי אותה" אמרה אור והביטה ביפעת ושניהן קמו במהירות
מהשולחן והלכו כמעט בריצה לחפש את מורן……