יריבות נצחית – פרק 15

בס"ד

מהפרק הקודם:
"יש כאן משהו?" שאלה מורן בחשש ונכנסה אל הסמטה ויפעת ואור אחריה,
"מחפשות כאן משהו" שמעו הבנות מקול מאחוריהן ושלושתן הסתובבו באיטיות לעבר הקול,
לעיניהן של הבנות התגלתה דמותו של שלום מחייך חיוך זדוני,
"מי אתה?" שאלה מורן בגמגום,
"הסיוט שלך" אמר שלום בחיוך זדוני וחשף את ניביו בפיו……

פרק 15:
"מ…ממ….מה אתה?" שאלה יפעת בפחד,
"באמת כל כך קשה לנחש?" שאל שלום בחיוך זדוני והתקדם צעד לעבר הבנות,
"מה אתה רוצה?" שאלה אור בכעס,
"אמיצה" אמר שלום בחיוך מרושע, אני מכיר אותך?" שאל שלום ובחן את פניה של אור,
"לא" אמרה אור בתוקפנות,
"אתה תהרוג אותנו?" שאלה מורן בפחד,
"אני עדיין מתלבט עדיין עם החברות שלך, אבל את…..כן" אמר שלום ובמהירות שיא רץ לעבר מורן,
חנק אותה והצמיד אותה לקיר,
"תעזוב אותה" קראה אור ובהרמת יד העיפה את שלום ממורן,
"מה?" שאל שלום מבולבל אך במהירות ללא היסוס רץ במהירות אל מורן ונעץ את שיניו בגרונה,
"אני חייב להרוג את הילדה" חשב לעצמו, אך כעבור כמה שניות עף מעל גופה של מורן והתרסק על הקיר,
"ידעתי שאתה זומם משהו" אמר עומר ועזר למורן לקום,
"עומר?" שאלה מורן בשקט, אך רגליה כשלו והיא איבדה את הכרתה,
"מורן" אמר עומר בדאגה ואור התקרבה אל שניהם ושמה את ידה על חזהה של מורן,
"היא רק התעלפה" אמרה אור,
"אני לא מבינה, מה הולך פה?! מי אתם? מה אתם?" שאלה יפעת מבולבלת,
"את רוצה להגיד לי של הבנת" אמר שלום בחיוך, קם על רגליו ותקף את יפעת,
"אהה" צרחה יפעת מכאב בעוד שלום שותה את דמה אך שלום אור הניפה את ידה ושלום עף
מעל יפעת שכבר הספיקה לאבד את ההכרה,
"אל תגרום לי לעשות משהו שאני לא רוצה" אמרה אור בשקט,
"אני לא מפחד ממך" אמר שלום וחשף את ניביו ואחריו גם עומר,
"אל תעשה משהו שתתחרט עליו" אמר עומר,
"גם ממך אני לא מפחד" אמר שלום והתקרב במהירות אל מורן,
"אתה לא תיגע בה" אמר עומר בכעס ודחף במהירות את שלום,
"טיפש" אמר שלום ודחף בחזרה את עומר על הקיר, ופתאום הרגיש חנק בגרונו,
"אתה הטיפש פה" אמרה אור ועיניה זהרו,
"מה את?" שאל שלום בעודו נחנק,
"זה לא משנה" אמרה אור ולפתע הרגישה שמשהו דוחף אותה על הרצפה,
"מה?" שאלה אור והתבוננה סביבה,
"הוא ברח" אמר עומר בשקט,
"מי זה היה?" שאלה אור בתוקפנות את עומר,
"קוראים לו שלום, הוא מקורב לאבי והוא שונא אותי" אמר עומר בשקט ואור הסתכלה בעומר
בעיניים מלאות שנאה, "אז זאת התוכנית שלכם להרוג אותה?" שאלה אור בשנאה,
"לא!, אני רוצה לשמור עליה, אני לא יודע למה שלום רוצה במותה" אמר עומר בקור רוח,
"אני לא מאמינה לך אבל זה לא הזמן, תעזור לי לקחת אותן לביתי" אמרה אור והתקרבה אל מורן,
"עזבי אני אעשה את זה, זה יקח פחות זמן" אמר עומר והרים את מורן ויפעת על גבו ורץ
במהירות שיא אל ביתה של אור ואור רצה אחריו.

מורן פקחה באיטיות את עיניה והתרוממה בקושי רב לתנוחת ישיבה, מול היא ראתה את אור
יושבת על כורסת יחד ולידה עומר על כיסא עץ בינוני, היא הטתה את ראשה הצידה וראתה
את יפעת יושבת בעייפות ובידה כוס תה, "מה קרה?" שאלה מורן מבולבלת,
"תנסי להיזכר" אמרה יפעת בקול חלוש, מורן אמצה את מוחה להיזכר במה שקרה ולפתע
עלו לה זיכרונות הקרב, בו שלום תקף אותה וניסה להרוג אותה ואור ועומר שנלחמו נגדו להצילה,
"ערפד תקף אותנו?" שאלה מורן כלא מאמינה בדבריה ואור ועומר הנהנו באיטיות לחיוב,
"איך זה יכול להיות?" שאלה יפעת מבולבלת והביטה באור,
"מה שאנחנו הולכים לספר לכם עכשיו, סותר את כל מה שחשבתן שידעתן עד עכשיו,
אתן בטוחות שאתן מוכנות לזה?" שאלה אור בשקט ומורן ויפעת הנהנו לחיוב,
"מה אתן יודעות על ערפדים?" שאל עומר,
"בעיקר מסיפורים וסרטים, סוג של מתים מהלכים ששותים דם" אמרה יפעת,
"אבל זה לא אמיתי" אמרה מורן בייאוש,
"זה אמיתי מורן, אנחנו אמתיים" אמר עומר,
"אנחנו?" שאלה יפעת,
"אתה מתכוון ש.." החלה לומר מורן אך עומר קטע אותה,
"אני ערפד" אמר עומר וחשף את ניביו מה שגרם למורן ויפעת להיבהל ולהרתע ממנו,
"את גם..?" שאלה יפעת מנסה שלא לומר את המילה,
"ערפדית?" שאלה אור בחצי חיוך ויפעת הנהנה,
"לא" אמרה אור ויפעת נשמה לרווחה,
"את בת אדם?" שאלה יפעת בחשש,
"בערך" אמרה אור,
"בערך?" שאלה יפעת,
"אני חצי בת אדם חצי מלאך" אמרה אור,
"את מלאכית?" שאלה יפעת בהפתעה ואור הנהנה לחיוב,
"למה הגעתם ללמוד בבית הספר שלנו?" שאלה יפעת,
"אבא שלי שלח אותי לשמור על משהי בבית ספר שלכם" אמרה אור,
"ועומר…מה עומר עושה פה אני לא יודעת" הוסיפה אור ומבט של כעס בעיניה,
"אני במקרה פה, הייתי צריך לעזוב את המקום האחרון שהייתי בו ועברתי לפה במקרה"
אמר עומר והביט באור במבט מנצח והיא רק גלגלה עיינים,
"מורן הכול בסדר?" שאלה אור מודאגת לאחר ששמה לב כי מורן לא דיברה מילה אחת מאז
החלה להסביר להן את פשר הנעשה,
"לא!, כלום לא בסדר" אמרה מורן בכעס, "אתם מדברים על ערפדים ומלאכים,
אתם פשוט שני משוגעים" הוסיפה מורן בכעס,
"מורן את בעצמך ראית את האיש ההוא" אמר יפעת מנסה להרגיע את מורן,
"את לא קולטת, הם משוגעים! והאיש ההוא היה משוגע גם, הוא לבש תחפושת,
את באמת מאמינה לדברים האלה?" שאלה מורן אך יפעת לא ענתה,
"הבנתי" אמרה מורן בכעס ויצאה מביתה של אור במהירות,
"מורן חכי" צעקה אליה אור אך מורן לא עצרה,
"אני אנסה להרגיע אותה, להתראות" אמרה יפעת ויצאה בעקיבותיה של מורן.

המשך יבוא………