יריבות נצחית פרק 11

בס"ד

מהפרק הקודם:
"עומר ומורן" צעקה המורה, "צאו מיד מהכיתה, אני לא מוכנה לסבול פיטפוטים בכיתה שלי"
הוסיפה המורה בכעס, ומורן ועומר קמו והתקדמו לעבר הדלת "יופי תראה מה עשית" מלמלה מורן
בלחש לעומר, והוא רק התבונן בה בכעס ושניהם וצאו מהכיתה…………….."

פרק 11:
"אני שונאת אותו" מלמלה מורן ונשענה על הקיר בעודה היא ועומר חיכו למורה מחוץ לכיתה,
"הדדי" אמר עומר בעצבנות,
ילד מעצבן" רטנה מורן,
"מי שמדברת" אמר עומר בכעס,
"מי שמדבר" אמרה מורן בכעס,
"ילדה מפונקת" אמר עומר,
"ילד מוזר" אמרה מורן
"משוגעת" אמר עומר,
"קרצייה" אמרה מורן,
"מפונקת" אמרה עומר,
"שחצן" אמרה מורן,
"נפגעתי" אמר עומר בקול ציני,
"יופי" אמרה מורן, "אני..אני פשוט לא מבינה אותך" אמרה,
"מה?" שאל עומר,
"בכל מקום שאני הולכת אני רואה אותך, ואיך שהוא אתה תמיד פוגע בי,
מה הקטע שלך?" שאלה מורן בכעס, אך עומר לא ענה רק בהה בנעליו, "אני מצטער" אמר לפתע,
"גם אני" אמרה מורן בשקט וחייכה חיוך קטן לעומת עומר שהמשיך לבהות בנעליו במבט קודר,
לפתע דלת הכיתה נפתחה והמורה ויצאה ממנה, "חשבתי על זה והחלטתי שהעונש שלכם יהיה
לנקות את הכיתה בסוף היום" אמרה המורה, "אבל.." התחילה מורן לומר את עומר קטע אותה
"בסדר, אנחנו נישאר בסוף היום" אמר, ומורן החטיפה בו מבט זועם, "עכשיו כנסו השיעור עוד לא הסתיים" אמרה המורה ועומר ומורן נכנסו לכיתה כשמורן עם פרצוף זועם ועומר מביט בה עם מבט קר.

"עוד 3…2…1…ו….." לחש יניב והצלצול נשמע ברקע, "סוף סוף" אמר וקם מכיסאו,
"ילד מטומטם" אמרה יפעת וגלגלה את עיניה,
"אני ילד מטומטם גאה" אמר יניב וחיוך שובב על פניו,
"טוב שאתה יודע" אמרה יפעת בחיוך מאולץ,
"הוא לא מטומטם הוא חמוד" אמרה מיכל ונישקה את יניב, ויפעת גלגלה שוב את עיניה,
"היום הזה לא נגמר" אמרה אור בייאוש,
"ספרי לי על זה" אמרה מורן והסתכלה על עומר שיצא מהכיתה במהירות,
"מה הבעיה שלו?" שאלה יפעת,
"מאיפה לי" אמרה מורן, ואור הסתכלה עליהם בדאגה,
"קרה משהו אור?" שאלה מורן,
"לא כלום, סתם חשבתי על משהו" אמרה אור וחייכה חיוך מאולץ,
"על מה?" שאלה מורן,
"סתם, כמה זמן יניב יבין שהוא בחדר שיש בו רק בנות, וכל דקה פה מורידה לו מהגבריות
שאין לו" אמרה אור וחיכה חיוך מאולץ,
"אוקיי, אוקיי הבנתי אני הולך" אמר יניב והתקדם לעבר הדלת,
"אני באה איתך יניבוש" אמרה מיכל ושניהם יצאו מהדלת,
"אוקיי עכשיו לי בא להקיא" אמרה אור ועשתה פרצוף נגעל,
"גם אני" אמרה יפעת, ומורן הנידה את ראשה מצד לצד וחייכה,
"בנות רוצות שנלך לסרט מתי שהוא?" שאלה אור והתקדמה לעבר הדלת,
"בטח, מתי?" שאלה יפעת והיא ומורן התקדמו גם הם לדלת ויצאו למסדרון,
"מחר?" שאלה מורן,
"לא יכולה, הבטחתי לאמא שלי שאשמור על אחי הקטן מחר" אמרה אור בהבעה מתנצלת,
"אז מחרתיים?" שאלה מורן,
"בטח, אז ניפגש מחרתיים בקולנוע" אמרה אור,
"סבבה" אמרו מורן ויפעת ביחד,
"הם עושות את שוב" מלמלה אור וצחקקה.

~למחרת~
"היי" אמרה אור ליפעת ומורן שלקחו ספרים מהלוקר שלהן והתקדמה לעברן,
"היי" ענו יפעת ומורן ביחד,
"אתם חייבות להראות לי איך אתן עושות את זה" אמרה אור בהתלהבות,
"ואנחנו חייבות להפסיק עם זה" אמרה יפעת,
"זה מתחיל להפחיד" אמרה מורן, ואור צחקקה בקול,
לפתע עומר עבר במהירות על פניהן של הבנות,
"מה יש לו?" שאלה יפעת,
"לא יודעת, אבל משהו בו מוזר" אמרה מורן בחשדנות,
"כמו מה?" שאלה אור,
"לא יודעת" אמרה מורן בקול חשדני,
"אוקיי מתחיל להיות מוזר פה" אמרה יפעת,
"אני מסכימה" אמרה אור במהירות ושלושתן התקדמו לעבר הכיתה,
"אור את יכולה לשבת לידי שוב?" שאלה יפעת,
"אממ…לא" אמרה אור,
"למה?" שאלה יפעת,
"ככה" אמרה אור וחיוך התפרס על פניה,
"מרושעת" אמרה יפעת בפרצוף נעלב,
"תודה" אמרה אור והתיישבה במקומה,
"בוקר טוב ילדים" אמרה המורה ונכנסה לכיתה ואחריה נכנס אלעד,
"תלמידים תכירו זה אלעד, הוא והוריו עברו לעירנו לפני כמה ימים" אמרה המורה בחיוך,
ויפעת ומורן הסתכלו על אור בהלם, "אה נכון, שכחתי להגיד לכן שהוא ילמד פה" אמרה אור,
"טוב שנזכרת" אמרה מורן והסתובבה חזרה לכיוונה של המורה וכך גם יפעת,
"שב מאחוריי אור" אמרה המורה ואלעד הלך למקומו, "היי" אמר לאור כשהתיישב,
"היי" אמרה אור בחיוך ומורה התחילה את השיעור.

~עיר הערפדים~
שלום נכנס לביתו בכעס והתיישב על הספה,
"איך היה בוס?" שאל אותו אחד מחייליו,
"איך נראה לך?" אמר בכעס, "אבל זה לא הסוף, יש לי תוכנית חלופית,
מחר הילדה המעצבנת הזה כבר לא תהיה בן החיים" אמר שלום וחיוך מרושע עלה על פניו……….

המשך יבוא………..