יריבות נצחית – פרק 10

בס"ד

מהפרק הקודם:

"אני חייב לעשות מעשה" חשב עומר לעצמו, "אבל מה?" שאל את עצמו,
כשלפתע דמות לא ברורה של אדם בגיל העשרים, לכד את מבטו,
"מאיפה אני מכיר אותו?" מלמל עומר לעצמו והתקרב אליו, עד שדמותו נהייתה ברורה לעין,
ועומר נתקף חרדה "שלום" מלמל לעצמו…….

פרק 10:
"מה לעזאזל" מלמל עומר לעצמו והתקדם במהירות לעבר שלום, ולפני ששלום שם לב עומר תפס בצוואר חולצתו וזרק אותו לסמטה שאף תלמיד לא מגיע אליה כדי שלא יראו אותם,
"עומר" אמר שלום בערמומיות וניגב דם משפתיו,
"למה אתה פה?" אמר עומר בכעס,
"מה?" שאל שלום את עומר בתמימות כאילו הוא לא מבין על מי עומר מדבר,
"אל תיתמם, למה אתה פה?" חזר עומר על שאלתו עומר בעצבנות,
"סתם באתי לבקר אותך" אמר שלום בערמומיות, ועומר הביט בו בכעס,
"אבא שלך שלח אותי לבדוק מה קורה" אמר שלום וקם על רגליו,
"למה אתה משקר?" שאל עומר,
"אני לא משקר" אמר שלום מעט בתוקפנות,
"אז למה אני לא מאמין לך?" אמר עומר בפרצוף כועס,
"זה כי אתה פרנואיד" אמר שלום בלעג,
"אני לא פרנואיד" השיב עומר בתוקפנות,
"הא לא?" אמר שלום בחיוך, לועג לעומר, "תירגע אבא שלך סך הכול רוצה לדעת איך אתה מתקדם,
אם בכלל" הוסיף שלום בחיוך ערמומי,
"הוא לא סומך עליי?" שאל עומר מאוכזב מעט,
"כן" אמר שלום בחיוך, ועומר הביט עליו בשנאה, "טוב אני אלך, אני אחזור כשתירגע" אמר
שלום ונעלם במהירות שיא, "הוא זומם משהו" מלמל עומר לעצמו והלך לכיתה.

"אור שבי לידי" בקשה יפעת מאור בכניסתם לכיתה,
"בסדר, אבל למה?" שאלה אור את יפעת ושינתה כיוון לעבר יפעת, הניחה את הדברים שלה על השולחן והתיישבה ליד יפעת שכבר הספיקה להתיישב,
"סתם לא באלי לשבת ליד הקרצייה הזה, יניב" אמרה יפעת,
"מה?" שאלה אור בחיוך כלא מבינה,
"יפעת התאהבה ביניב והיא מפחדת להודות בזה אז היא רוצה שתשבי לידה"
אמרה מורן בחיוך ערמומי, "אוי סתמי" אמרה יפעת למורן והרימה את הקלמר של אור כדי לזרוק עלייה,
"דבר ראשון אל תגיעי לי בקלמר" התחילה אור לומר ולקחה את הקלמר מידיה של יפעת,
"דבר שני אתם עוד פעם עם השטות הזאת" אמרה אור כאילו מיואשת והתחילה לצייר דבר מה
במחברת שלה, "אור אל תעמידי פנים שאהבה לא קיימת את מאוהבת לא פחות משנינו"
אמרה מורן, "אז את מודה שאת מאוהבת בעומר" אמרה יפעת בשמחה כאילו עלתה על משהו חשוב,
"אני לא זאת הייתה פליטת פה, וחוץ מזה את בעצמך עכשיו הודאת שאת מאוהבת"
אמרה מורן בחיוך ממזרי, "לא אני לא" אמרה יפעת בעצבנות, "אוי סתמו אתם גורמות חשק להקיא"
אמרה אור ועשתה פרצוף כאילו היא עומדת להקיא, "מי שמדברת" אמרו יפעת ומורן ביחד ושילבו ידיים,
"קטע מגניב" אמרה אור וצחקקה לעצמה, ויפעת ומורן הסתכלו עליה במבט כועס,
"בנות, אהבה זה סתם קטע פסיכולוגי שמשהו המציא" אמרה אור,
"כן בטח" אמרו יפעת ומורן ביחד,
"אתם חייבות ללמד אותי איך אתם עושות את זה" אמרה אור כאילו מופתעת וחייכה,
ויפעת ומורן הנידו בראשם כאילו מיואשות והמורה נכנסה יחד עם התלמידים והשיעור התחיל.

"רציתי לבקש שוב סליחה" לחש עומר למורן, אך מורן העמידה פנים שלא שמעה ולא ענתה,
"לא רוצה לסלוח לא צריך" אמר עומר בכעס,
"מה אתה רוצה?" שאלה מורן בכעס,
"רציתי שתסלחי לי על ההיתקלויות, אבל לא רוצה לא צריך" אמר עומר בכעס,
"סולחת, טוב מרוצה" אמר מורן שוב בכעס,
"כן" אמר עומר גם בכעס,
"מעצבנת" מלמל בלחש, אך לא מספיק בלחש כי מורן שמעה אותו,
"מה אמרת?" שאלה מורן בכעס מתאפקת לא לצעוק עליו,
"כלום" הכחיש עומר בעצבים,
"לא ייאמן גבול החוצפה שלך" אמר מורן בכעס,
"אני חוצפן?" אמר עומר מתפלא,
"כן" אמרה מורן בכעס,
"את צועקת עליי על שטויות, אני מבקש אלף פעם סליחה ואת לא סולחת, ואני החוצפן" אמר עומר מתפלא כועס מעט, "זה לא שטויות, ומה פתאום אכפת לך שאני אסלח לך?" שאלה מורן בעצבים,
"ככה, טוב" אמר עומר בכעס, ומורן הביטה בו במבט כועס, אך כשבאה לומר עוד משהו קטעה אותה המורה, "עומר ומורן" צעקה המורה, ועומר ומורן השתתקו, "אפילו את המורה אתה מצליח לעצבן"
אמרה מורן בעצבנות, "אני?, ומה איתך" אמר עומר בעצבים, ושניהם הסתכלו אחד על השני בכעס,
"עומר ומורן" צעקה המורה, "צאו מיד מהכיתה, אני לא מוכנה לסבול פיטפוטים בכיתה שלי"
הוסיפה המורה בכעס, ומורן ועומר קמו והתקדמו לעבר הדלת "יופי תראה מה עשית" מלמלה מורן
בלחש לעומר, והוא רק התבונן בה בכעס ושניהם וצאו מהכיתה……………..

המשך יבוא…………..