יריבות נצחית – פרק 1

בס"ד

תקציר:

בעולם בו הערפדים מאיימים לתקוף את בני האדם ולהפר את האיזון אקיים

נולדה לה ילדה בשם מורן שיעודה הוא לשמור על האיזון בעולם

אך כדי להשיג מטרה זו עליה להשיג את שלושת הפינינים הקדושות

ובכך לקבל את כוחותיה אותם הכוחות שלהם היא נועדה מיום היוולדה

אך דבר אחד מפריד בינה לבין השגת מטרתה, מנהיג הערפדים ובנו עומר ערפד קר רוח

שמטרתו היא לחסל את מורן האם הוא יצליח ?

הסיפור יריבות נצחית מלאה באהבה, פחד, חברות ונאמנות .

פרק 1:

מורן יכלה להרגיש את הרוח הנושבת שגורמת לשערה השחור והרך לרחף ברוח, פתאום הרגישה יד קרה על כתפה ,היא יכלה להרגיש אך עוברת צמרמורת בגופה, היא הסתובבה וראתה דמות לא ברורה מעין צל שלבש דמות אדם ,רעד עבר בגופה ,ולפתע הוא הוציא סכין דמוי אולר מכיס מכנסיו ועמד לנעוץ אותו ובליבה. "אאאאאאא" צרחה מורן והתעוררה במיטה מתנשפת ומזיעה "לא שוב לא שוב" אמרה

"מה קרה ?" שאלה יפעת שותפתה לחדר כאשר קמה בבהלה במיטה "שוב אותו חלום?" שאלה "כן" ענתה מורן, לפתע נכנסה עדנה אם הבית הקשוחה אשר לבשה חולצה שחורה עם סמל של המוסד "קרן אור" אשר שם התגוררו ילדים יתומים כמו מורן ויפעת ועוד 13 ילדים כמוהם ועל מותניה של עדנה הייתה לה חצאית שחורה ארוכה אשר הסתירה את נעלי הספורט הלבנות שהייתה לובשת בכול יום ורק בימים מיוחדים כמו ימי הולדת שבהם היא לבשה את נעלי הבובה השחורות שלה שהייתה אוהבת מאוד .

"קומו כבר עצלניות ,היום הוא היום הראשון של הלימודים בתיכון שלא תאחרו ,קדימה" אמרה בקול גבוה וצווחני והמשיכה לחדר הבא, "לא יאמן כמה שהיא מעצבנת אותי" אמרה יפעת וניגשה אל הארון על מנת לפתוח אותו ולהוציא את תלבושת בית הספר, אחריה ניגשה מורן לעשות כמורה ולקחה את התלבושת שלה ושניהן התלבשו.

לאחר ארוחת הבוקר יצאו מורן ויפעת לכיוון בית הספר "יואווו אני כל כך מתרגשת ,לעבור למקום חדש עם אנשים חדשים ובנים חדשים…" אמרה יפעת בקול צוחק למורן "לא יודעת אני דווקא התרגלתי לבית הספר היסודי וחוץ מזה הדבר האחרון שאני צריכה עכשיו זה להכיר עוד איזה בן" אמרה מורן והשפילה את מבטה "אל תגידי לי שאת עדיין חושבת עליו נו באמת , נתן היה סתם טיפש נפוח וכמו שאומרים "מקום ישן מזל חדש" לא? " אמרה יפעת בתקווה שחברה הטובה מורן התעודדה מדבריה "קודם כול אומרים "מקום חדש מזל חדש" ואצלי המזל לעולם לא מתחדש" פסקה מורן "כמה שטויות את מדברת , בואי" אמרה יפעת למורן תפסה את ידה ומשכה אותה לבית הספר.

כאשר מורן ויפעת נכנסו לבית הספר הם היו המומות דבר בתיכון לא היה דומה לבית הספר היסודי בו למדו קודם לכן המסדרון היה ענק הילדים היו גדולים והם הרגישו כילדות אשר עולות לכיתה א' והכול נראה ענק בעבורן ,הן ניסו לדמיין כמה וכמה פעם כיצד יראה התיכון בו ילמדו אך דבר לא היה דומה למה שהם ראו הם ניסו לחצות בין הילדים כדי להגיע לצד השני של המסדרון שם נמצא הלוקר של כל אחד מהן (כל החופש הן עבדו קשה כדי להיות באותה כיתה ושהלוקרים שלהן יהיו קרובים אחד לשני) לבסוף לאחר שהצליחו לחצות את המסדרון ולעבור בין התלמידים הממהרים הן פרקו את תיקן והחלו למלא את תכולתו את הלוקר "מה המצב ?" שאל קול מאחוריהן ויפעת נבהלה "חדשות הא, אתן עוד תתרגלו אלי דרך אגב שמי יניב ואתן ?" אמר במהירות "שמי יפעת וזאת שלידי היא מורן, את יודע יש דרכים יותר נעימות להציג את עצמך מאשר להבהיל אנשים" אמרה יפעת בצחוק כמעט ציני "בפעם הבאה אני אשתדל" אמר בציניות ובפרצוף צוחק "נתראה" המשיך לומר והמשיך לדרכו "איזה אנשים מוזרים יש בבית ספר הזה" אמרה מורן בפרצוף חשדני ,פתאום הרגישה מורן מועקה חזקה בחזה שלה והרגישה מעיין כוח שמושך אותה לכיוון חצר בית הספר "אני כבר חוזרת" אמרה מורן בקול חרישי והלכה בעקבות הכוח שמשך אותה, "אבל רגע לאן את הולכת" צעקה אליה יפעת אך מורן כבר התרחקה ולא שמעה אותה.

מורן הלכה לכיוון החצר, היא לא ידעה לאן היא הולכת אך המועקה שהרגישה הייתה חזקה ממנה, פתאום היא הרגישה שמשהו עוצר אותה היא הסתכלה לעברו השני של הקיר שלידו הייתה אך לא היה שם אף אחד "מוזר" חשבה אך פתאום שמעה את הצלצול ומהרה לכיתה.

מורן הגיעה לכיתה שנייה לפני שהמורה נכנסה והתיישבה מיד היא רצתה לשבת ליד יפעת חברתה אך מרוב מהירות שבה מיהרה לכיתה ישבה בטעות בשולחן שלידה ולא באותו שולחן איתה אך לא יכלה להחליף מקום מכיוון שהמורה נכנסה לכיתה מייד לאחר שהתיישבה, "מה את עושה? קבענו שנשב ביחד!!" לחשה יפעת למורן בקול כועס "סליחה, מיהרתי ולא שמתי לב, בהפסקה אני אשב לידך " ענתה "טוב" אמרה יפעת והחזירה את מבטה למורה, מורן התבוננה בכיתה אשר הייתה יחסית גדולה לעומת הכיתה הקודמת שבה למדה מורן בבית הספר היסודי אך לא מאוד שונה ממנה, הכיתה הייתה מסודרת ב – 3 שורות של שולחנות אשר בכול שולחן יש מקום ל 2 תלמידים, (נפתחה הדלת) בדלת עמד נער יפה טוהר, בעל עיניים בצבע ירוק ושיער שחור פניו היו פנים כועסות וחסרות כול רגש חלק כל בנות הכיתה התבוננו בו בהערצה והבנים עיקמו את מבטיהם למראהו, הוא נכנס לכיתה והסתכל על מורן במבט שלא ניתן היא לקרוא "מה יש לו" חשבה מורן "אני רואה שגם ביום הראשון יש מאחרים איאיאיאי כאני הייתי ילדה, שב מיד!" פקדה "יש לך מזל שזהו היום הראשון ואני לא מענישה" אמרה במבט כועס, המקום היחיד הפנוי היה ליד מורן והוא התיישב לידה "הצילו" חשבה לעצמה מורן "אדון האופל יושב לידי" חשבה והחזירה את מבטה למורה "תזכרו תלמידים המקומות שאתם יושבים בהם עכשיו הם מקומות קבועים, לא ניתן להחליף אותם ואני לא אקבל תלונות לגביהם" אמרה בקול צורם "יופי חכמה עכשיו תיראי מה עשית, בגללך אני אשב עם ליצן הכיתה שיציק לי כל הזמן" אמרה יפעת והסתכלה במבט עצבני לכיוונו של יניב שלא הבין לה היא מסתכלת עליו כך "אבל למה שיהיה אכפת לך את יושב ליד הילד הכי חתיך וחמוד בבית ספר" אמרה בקול עצבני ליפעת בעודה רואה את יניב עושה מטוסי נייר וזורק אותם לכיוונם של התלמידים , "דבר ראשון אני לא יושב ליד הילד הכי "חתיך וחמוד" בבית הספר ושתיים אני לא אשמה שהמורה שלנו קוקואית" אמרה בלחש ליפעת "שקט שם" צעקה המורה ומורן ויפעת השתתקו.

לאחר השיעור בהפסקה תפס הנער שישב ליד מורן יד ידה בחוזקה ולקח אותה לחצר במהירות לפני שמשהו שם לב, לאחר שהגיעו לחצר שיחרר אותה ומבט זדוני עלה על פניו "אחרי כל השנים האלה סוף סוף אני ואת נפגשים שוב" אמר "מי אתה?" שאלה אותו מורן בפנים מבוהלות "נעים מאוד שמי עומר" אמר וחשף זוג ניבים בשיניו "מ…מ…מה אבל ערפדים בעולם, זאת רק אגדה" גמגמה מורן בפחד "מסתבר שיש" אמר עומר וחיוך זדוני על פניו והתנפל על מורן בניביו………

המשך יבוא…….