ירח שחור…פרק 2

"ליליאן,קומי מתוקה."התקדמה אמיליה,אמה של ליליאן,אל עבר הוילון.
"אמא?תשאירי את הוילון סגור.."אמרה ליליאן בעייפות.מקווה שאמה לא תניח לאור השמש החם להיכנס.
"בסדר ליליאן,אבל תזדרזי לבית הספר."אמרה ירדה להכין לליליאן את ארוחת הבוקר.
ליליאן אוכלת ארוחות של בני אדם,כי משפחתה אינה יודעת שערפדית היא.
ליליאן הלכה לשטוף פנים,התלבשה,'אכלה',והלכה אל בית הספר התיכון.

"למה ערפדית בת 16,שכנראה בת-אלמוות,צריכה ללכת לתיכון?אני בת אלמוות,למען השם!"מילמלה לעצמה וניפפה בידה לניקול,חברתה הטובה.אבל ניקול לא ערפדית וגם לא יודעת שליליאן כן.
"הי ליל!"קראה ניקול ורצה לעברה.
"הי ניק!"רצה לעברה גם ליליאן.
"יואו ליל,איך אין לך אף פעם חצ'קונים?איך את עושה את זה?"אלי עסוקה כל הזמן
בלהשתהות איך אין לליליאן חצ'קונים.
"הם עברו לי מהר."אמרה ליליאן בהנפת שיער,ושמה לב שאלי,מלכת השכבה,מסתכלת עליה בגועל.ליליאן נבהלה לרגע,אבל היא ידעה שאין סיכוי שאלי יודעת,היא לא סיפרה לאף אחד.אבל ג'ייסון נשך אותה.הוא יודע.ליליאן הביטה בתליונה ונזכרה במה שחרוט עליו.התליון יגן עליה..
"ליליאן?הלו??במה את בוהה?"עוררה אותה ניקול.
"מה..?אה..לא..בשום דבר.."ענתה לה.
"שניכנס לכיתה?"חייכה ניקול.
"כן,למה לא?"חייכה ליליאן בחזרה.

"תלמידים,שבו בשקט,בא אלינו תלמיד חדש לכיתה."
"מעניין מי זה.."התחילו לחשים בכיתה.
"אולי הוא חתיך?"אמרה אחת.
"אולי.."ענתה לה אחרת.
לכיתה נכנס ג'ייסון עם חיוך דפוק על הפרצוף.
"ג'יי.."עמדה לקרוא ליליאן בהפתעה,אבל עצרה בעדה.הם לא הכירו אותו.
"מה אמרת,ליל?"אמרה לה ניקול,"אתם מכירים?"
"לא הוא הזכיר לי מישהו.."אמרה באנחה ליליאן.'איזו הצלה..'חשבה.
"ליליאן,התלמיד החדש ישב לידך."שמעה את המורה אומרת.
"מורה זבל.."מלמלה ועזרה לניקול לאסוף את דבריה.

"אז מה?נדפקנו ביחד?"התישב לידה ג'ייסון.
"שוב.אני מזהירה אותך,אם תנסה להתקרב לאחת החברות שלי,אתה מת."
"בסדר,מעצבנת."
"אני מעצבנת?אתה מעצבן!"
"ליליאן וג'ייסון!תהיו בשקט!"כל הכיתה התחילה לצחוק.ליליאן שלחה אליהם מבט זועף והם הפסיקו.
"אתה הולך למות.."אמרה לו ליליאן והסתכלה בספר.

"יאללה הפסקה!"צעקה כל הכיתה לשמע הצלצול,ורצה לחצר.
"אתה חכה!"תפסה ליליאן את ג'ייסון בחולצתו ומשכה אותו לאחורי בית הספר.

"מה אתה עושה פה?אתה בן 103!"
"אני..אני..באתי..בגללך.."כיסה את פניו בידיו והתיישב על האדמה.
"בגללי?!לא גרמת מספיק נזק?"
"אני..הייתי חייב לאכול.."
"תענה לי!למה אתה פה?!"
"את האמת,אני לא יודע!אני באתי בגללך!את לא שומעת?"
"אני חושבת שאתה לא שומע!אתה סותר את עצמך!"והוסיפה בלגלוג,"בעצם אתה לא יודע מה זה 'לסתור',כי אין לך טיפת שכל בקודקוד!"
"בגלל זה אני אוהב אותך…את פשוט יודעת ללגלג.."הוא התקרב לנשק אותה והיא העיפה לו סטירה.
"שוב?!"
"אבל למה את לא מרשה לי?!"
"כי אתה חתיכת סתום!"הלכה משם.

"אוי קרולינה…תעזרי לי…"
"מה זה?"שאל קול מאחוריה.ליליאן הסתובבה ומיהרה להחביא את התליון.