ירח לבן – פרק שתיים – לומד קצת על אימא זאבה קדושה, ועל הודיני

מצאתי את עצמי באותו מקום, לרשום לעצמי, לא לקחת שייקים מעובדי מקדונלד מטורפים חובבי עוגיות חמאה. קמתי מהמזרון הקטן שעליו נחתי, ולקחתי מבט חטוף החוצה, ופי נפתח בלא שליטה מהמחנה הענק שניצב מולי, המוני נערים ונערות התהלכו בין האוהלים, כ120 פחות או יותר לפי הערכתי, שבלי אבן הובילו למרכז אוהל ענקי, ששם החברו כל השבילים יחד, כמה מזרקות ניצבו מפוזרות בשטח הנרחב, ועמודי תאורה האירו את הלילה, פה ושם ראיתי כלבי שמירה מתרוצצים בין ההמון, זירות מלחמה היו פרוסות בכל פינה ב׳ריבוע׳שבו היה ממוקם המחנה. ״היי בן אדם״ אמר קול צווחני, ונער נמוך יחסית, בעל טלטלים חומים, עיינים חומות-בהירות, ופרצוף שדוני, נגלה לפני, ״ברוך הבא למחנה, מקווה שתשרוד, לא דבר פשוט כאן, אז כן, אחריי, אני איהיה המדריך שלך להערב, סניור המסון!״ הנער השדוני גיחך, ״איך אתה-?״ שאלתי, ״תירגע, אני רק יודע את השם הפרטי והאישי״ הוא הרמים ידיו בכניעה, וחייך חיוך ממזרי, ״אגב, לאונרדו, אבל קרא לי ליאון, כי לאנדרו נשמע טיפשי, לא?״ הבחור שאל, והנהנתי, ״נו בוא כבר, עוד יחשבו שאתה פריק או משהוא״ ליאון חייך, והוביל אותי לעבר אוהל כחול.
***
״ברוך הבא למחנה, אדוארד המסון״ אמר גבר מזוקן בעל שיער וזקן אפור במעט, אך בעיקר חום, הוא לבש בגד סגול, ומכניסי ג׳ינס, הערכתי שהוא בן חמישים.
״תודה לך, ליאון, אכפת לך ליקרוא לג׳ייק?״ ליאון הנהן נמרצות וחייך חיוך ממזרי אך מתנצל, והחל בהליכה מהירה ועצבנית לכוון פתח האוהל הענקי.
״אני יודע שיש לך שאלות רבות כל כך, אך לא אני שיסביר אותן. תבין, אני המנהל של המחנה הזה, שמי הוא מרגוס. מדרכי הקבוצה שלך, הם שיסבירו הכל, ג׳ייק המדריך שלך, הוא כבר יסביר לך את החוקים, ודע גם זאת, לקבוצות יש חוקים פנימיים, אותם המדריך והמדריכה מכתיבים.״ הסביר מרגוס, ״זה אומר שיש גם מדריכות?״ שאלתי, ״כן, או, שלום ג׳ייק, תראה לידידנו אדוארד את האזור, כן?״
״כמובן, אדוני״ חייך ג׳ייק לעברו, ואז לעברי, ולקח אותי לסיור במחנה. עדיין כעסתי על ג׳ייק, על כך שחטף אותי, והרדים אותי שלוש פעמים, אבל ג׳ייק לא נראה כמו בחור שכדאי להיות אויב שלו, ממש לא, אז החלטתי לסלוח לו, מתוך ביטחון אישי לבריאותי.
***
ג׳ייק פתח את פיו ואמר בעודנו מתהלכים על מרצפות האבן האופורות ״טוב אז אתה בעצם הומיני לופוס, וכ-״
״הודיני לופוס?״ שאלתי מבולבל,
הומיני לופוס, איש זאב, אבל אנחנו לא מגדירים את עצמנו ככה״ הסביר
״בדיחה טובה, עכשיו תסביר לי, מה זה המקום הזה״
״זאת האמת״ ג׳ייק התעקש
״אז… אתה לא צוחק?״ שאלתי, וזה הניד לשלילה,
״אתה אומר לי שאתה מסוגל להשתנות לאיש זאב?״ גימגמתי בפה פעור.
פניו של ג׳ייק התארכו, גופו החל להצמיח פרווה, כל גופה השתנה לזה של זאב ענק, בעל פרווה חומה, ועיינים זהובות.
הבטתי בו למשך דקות, בהלם, בטוח שבכל רגע אתעלף, שוב.
הוא השתנה חזרה לבן אדם, ״סליחה״ אמר ג׳ייק ושיפשף את עורפו.
״ג-… גם… גם… אננ-״ מלמלתי וגמגמתי, ״כן, אתה רק צריך לגשת אל מועצת הלורדים״ אמר ג׳ייק
״לו… לורד… לורדים?״ שאלתי, עדיין בהלם, ג׳ייק הרגע הפך לזאב, זאב-זאב?
״הם אלה שנותנים לך את הרשות להפוך לזאב, בהתאם לחשיבות שלך״ הסביר בקלילות, ״בכל מקרה, אתה נולדת ללופה, האם הזאבה-אלה, הזאבים הם בניה, אתה יכול ליקרוא להם לורדים, כיוון שהם כולם מבטנה שלה, כאילו, מאה אחוז לופה בקרטון חלב״ ג׳ייק הסביר, ״אז אני בן של אלת-זאבים?״ פערתי פה, מקווה שכל שנייה המשפחה והחברים שלי יקפצו משום מקום ויצעקו ״אכלת אותה!״, אבל זה לא קרה…
*****
״אני יודע שזה הרבה ליקלוט ליום אחד״ ג׳ייק אמר,
״הרבה? אתה לא קולט כמה מופרך זה נשמע ׳היי! אתה בן של אלה-זאבה מהתקופה הרומית, אתה מסוגל להשתנות לזאב בעל כוחות על, ובונוס על כך שקנית וי איי פי, שם המוצא שלך בלטינית הוא הודיני! תהנה מחיים ממש לא נורמליים!׳״ אמרתי,
חיוך קטן הופיע על פניו של ג׳ייק, ״ואל תשכח, אתה חיי עם חבורת משוגעים״ גיחך ליאון, מאחוריי ג׳ייק. יכול להיות שג׳ייק רגיל שליאון מגיע משום מקום לכאן, אבל אני לא, מיד נפלתי ברגע ששמעתי את ליאון
״מה לעזאזל?! איך? מה?!״ מלמלתי, ליאון גיחך ״סליחה, טוב, כשיש לך בעיות בבית הספר – אתה ממציא לעצמך שיטות להעלם״ ליאון אמר ועשה תנועות מערבולת בידיו, כאילו מנסה להעלם ברגע זה.
״באתי להגיד שהלורדים מוכנים לפגוש אותך״ ליאון העיף בי מבט, ״תודה״ אמר ג׳ייק, ״לך אחרי ליאון, הוא מכיר את הדרך״
***
״אז תגיד… אנחנו כביכול ואנחנו זאבים-״
״זאבים למחצה״ תיקן אותי ליאון,
״זאבים למחצה״ תיקנתי ״אז אנחנו חיים כמוהם?״ שאלתי
״מה?״ הוא עצר ונתן בי מבט מבולבל,
״אתה יודע, צדים, דרגות, ובלה בלה״ אמרתי,
״כן… ג׳ייק הוא זכר האלפא, עדיין אין לנו נקבה, אף אחת מהן לא נראתה בדיוק בעלת דם אלפא כמו הקודמת…״ אמר ליאון, בנימה עצובה,
״הקודמת?״ שאלתי,
״תשתכח מזה״
״מי זאת הייתה?״ התעקשתי
״תפסיק״ הוא הגביר את קולו,
״הכרת אותה?״ שאלתי,
״אמרתי תשכח מזה!״ ליאון צעק ועיניו החומות השתנו במהרה לעניו של טורף אכזרי אך חושש.
״סליחה״ צפצפתי, ממש לא רציתי להכנס לקרב כנג זאב.
ליאון לקח אוויר, ״סליחה… פשוט בוא״ הוא אמר ועיני והיו אדומות, ולרגע חשבתי שהוא עומד ליבכות, ״אני מצטער״ הנחתי על כתפו השמאלית של ליאון יד בחיבה, הוא פשוט המשיך ללכת