ירח אדום פרק-9: המכשף

התעוררתי עם אור ראשון בשעה מוקדמת במיוחד ואוז עדיין ישן לידי וזרועו מסביבי. ליטפתי את שיערו והלכתי לשטוף את פניי, כשפתחתי את הברז ראיתי שוב את הטבעת. אני עדיין לא מאמינה שהוא הציעה לי להתחתן איתו, ידעתי שזה יגיע בשלב כלשהו אבל אנחנו כל כך צעירים. התבוננתי בה לכמה רגעים ואז הורדתי אותה מניחה אותה על שפת הכיור שוטפת את פניי ומחליקה אותה חזרה על אצבעי. התקלחתי במהירות והחלפתי לחולצה רפויה בצבע אפרסק וטייץ' שחורים ארוכים, החלטתי להתחיל להתאמן. נישקתי את ראשו של אוז קלות לפני שיצאתי וחיוך עלה על פניו הישנוניות, הוא התהפך במיטה וחזר לישון.
"את קמת מוקדם." שמעתי מהסלון כשירדתי במדרגות, זה היה קמרון הוא ישב מול הטלויזיה הדלוקה שסמל ההשתקה מופיעה בקצה העליון השמאלי שלה.
"כן, החלטתי להתחיל להתאמן, אולי במקום העצמות האלה יהיו קצת שרירים." אמרתי מנסה לעשות שריר בידי והרגשתי עלובה.
"כן שיהיה לאוז קצת משהו לתפוס." אמר וגיחח לעצמו.
"מאד מצחיק קמרון, אני בטוחה שאתה נהנה לתפוס דברים אחרים." אמרתי מחווה לכיוון המפשעה שלי, הוא הביט בי בכעס ציני וחיוך שובב עלה על פיו.
"מה שתגידי, אני אעשה מה שבא לי. תהני ב'אימון' שלך." אמר עם מרכאות באוויר.
"בסדר ותודה." אמרתי הולכת למטבח ולוקחת בקבוק מים מהמקרר.
'לאן נעלמת הכל בסדר?' שמעתי את אוז מודאג בראשי.
'כן, הלכתי להסתובב בחוץ אני אהיה בסדר. ואם לא אני אקרא לך, אל תדאג לי.' אמרתי לו ויצאתי החוצה ליער. האוויר היה קריר, הקיץ מתקרב לסופו והסתיו קרב. חיוך עלה על פני, אני אוהבת את הסתיו ולא רק כי יש לי יום הולדת בסתיו כי הכל כל כך יפה בסתיו.מצאתי שביל ביער והתחלתי לרוץ, הכל כל כך יפה בזריחה כאן. חבל שלא הבאתי איתי מצלמה או לפחות עיפרון ומחברת הרישום שלי.
"מה את עושה כאן לבד ילדה?" שאל הקול המוכר של המכשף מחלומי. הרגשתי כמו בחלום וראיתי שכמה צמחים תפסו את קרסולי ולא הצלחתי להשתחרר, נכנסתי לפאניקה ולא יכלתי לצעוק כלום.
'אוז, אני חייבת שתבוא מהר!!' צעקתי לו במחשבותיי.
"אני לא לבד, ואני לא ילדה!" אמרתי לו מנסה להשתחחר מהצמחים שהחזיקו אותי במקומי.
"או חמודה, את חושבת שהזאב שלך יבוא להציל אותך. את לא מבינה שאהבה זאת אשליה?!" אמר תופס את צווארי מאחור ציפורניו השחורות התחפרו בגרוני.
"עזוב אותי!" צרחתי לו מעיפה את ידו מגרוני וכמה צמחים תפסו את זרועותי, הפלתי את בקבוק המים שלי והצמחים משכו אותי למטה לבירכיי.
"אני הולך לקחת ממך הכל לונה." לחש לאוזני ועמד לפניי. שמעתי יללה מרוחקת וחיוך זדוני עלה על פי, הסתכלתי לתוך עיניו של המכשף ובהן הייתה ארשת אימה.
"הוא בא בשבילך, הוא ירדוף אותך ויהרוג אותך מכשף!" אמרתי לו בטון מאייים ומבט מלא תיעוב.
"בפעם אחרת ילדה." אמר מרים את ברדס הגלימה שלו ונעלם משחרר את ידיי ורגליי מהכבילה.
"לונה! הכל בסדר מה קרה?!?" שאל אוז בפאניקה כשהגיעה לידי ובעיני הזאב הסגולות כחולות שלו הבעת פחד ודאגה.
"המכשף מהחלום שלי היה כאן, הוא רוצה לקחת את הכוחות שלי. הכל בסדר עכשיו, הוא ברח כששמע שבאת." אמרתי מלטפת את ראשו הפרוותי והוא מתחלף חזרה לצורתו האנושית.
"מעכשיו אני הולך איתך לכל מקום." אמר מחבק אותי ומרים אותי מרגליי.
"איך אני אוכל לסרב לך אוסקר? הרי הכל אנחנו מאורסים עכשיו." אמרתי בחיוך ונישקתי את הלסת המחוספסת שלו. הוא לא התגלח מאז שחזרנו, הוא הביט בי עמוקות ונישק אותי שוב.
"אני אתגלח כשנחזור, צריך להיות מדוגם בשבילך." אמר והוריד אותי חזרה לאדמה.
"אני לא סיימתי לרוץ." אמרתי מרימה את הבקבוק שלי ומנערת את החוויה הנוראית הזו ממני.
"אז אני רץ איתך, או לפחות לידך כי אני אהיה בצורת זאב. לא כל כך בגדים מתאימים לאימון." אמר מצביע על עצמו. הוא לבש מכנס פיג'מה וחולצה בלויה ועכשיו שמתי לב שהוא יחף.
"איך יצאת מהבית בלי נעליים?" שאלתי אותו בפליאה.
"קפצתי מהחלון והשתנתי בדרך למטה, יותר נוח." אמר מרים את כתיפיו ומשתנה שוב. רצנו עוד כמה קילומטרים עד שהתעייפתי והצד כאב לי והוא נתן לי לרכב על גבו כשרצנו חזרה.
"אני הולכת להתקלח, בנתיים תגלח את הפרצוף שלך." אמרתי נושקת ללחיו והוא משפשף את לסתו.
"בסדר, אבל אני דורש פיצוי על אוגמת הנפש." אמר תופס אותי ומנשק אותי. העברתי את ידיי על חזהו והוא תפס את לחיי.
"אני אחשוב על משהו." אמרתי בחיוך שובב והבטתי לתוך עיניו.
"אני מצפה לזה." אמר והלכתי לחדר שלי וישר לאמבטיה.